"בוא בייבי, הולכים להקלח ואז לעבור על החוקים" אמר לואי, גורם לגבותיו של הארי להתכווץ בבלבול, הוא הרי יודע להתקלח לבד.
"אבל אני יכול לבד..." אמר הארי מבולבל לגמרי "הארי פה אתה עושה מה שאני אומר. אם אני אומר לך שאני אקלח אותך אז אני אקלח אותך ואתה לא תתנגד" הטיף לואי והארי הנהן, משפיל את ראשו. כי בדיוק כך הוא מרגיש.
מושפל.
השניים נכנסו לחדר המקלחת, לואי נשען על הקיר ומסתכל על הארי המפוחד בציפייה שיוריד את בגדיו. "א-אתה יכול להסתובב?" שאל הארי בבישנות ולואי נאנח, מסתובב עם גבו להארי.
"אבל מה זה משנה? ככה או ככה אני אראה אותך ערום" לואי אמר, טון עצבני מורגש בקולו
"זה משנה" מלמל הארי, מתחיל להוריד את בגדיו ולקפל בערמה, תוך כדי דואג להחביא את תחתוני התחרה בין החולצה למכנס שלבש.
"סיימתי" מלמל ולואי הסתובב, חיוך מעושה על שפתיו כשבוחן את גופו העירום של הארי ממולו.
"תפסיק" לחש הארי בבישנות והסומק לא איחר לעלות ללחיו, זה כל כך מביך אותו.
הוא לא רוצה שלואי יראה אותו כך, אבל הוא יודע שאסור לו להתנגד.
לואי כיוון את המים לפושרים והארי נכנס למקלחת הנעימה, משחק מעט עם הקצף בזמן שלואי מעסה את שיערו בעזרת השמפו.
"ראש למעלה" ציווה לואי והארי מיהר להענות לבקשתו ולהרים את ראשו בזמן שלואי שוטף את הסבון משיערו המתולתל של הילד.
"לואי" לחש הארי בבישנות "מה קרה בייבי?" שאל ומתחיל לסבן את גופו הקטן של הארי.
"כואב" ייבב ומבטו של לואי התרכך, "המים? כשהם נוגעים במכות?" שאל ברכות והארי הנהן, דמעות בעיניו.
"בוא נצא בייבי" שטף לואי את הסבון ועטף את גופו במגבת ורודה. "חכה פה, אני אביא לך בגדים" הודיע לואי והארי הנהן בבישנות, מובך שלואי רואה אותו כך.
לאחר כמה דקות לואי חזר, בידו יש טרנינג אפור פשוט כמו שלואי לובש, פוטר שחור, בוקסר וגרביים.
הארי נשך את שפתו התחתונה כשראה את זוג הבוקסרים, הוא יודע שלא עומד לספר ללואי על הסוד הקטן שלו.
הארי הוריד את המגבת, נותן ללואי להלביש את גופו בבגדים המחממים מפני הקור ששרר בחוץ ולאחר כמה דקות לואי סיים, מסתכל על הארי בחיוך קטן.
"מה עושים עכשיו?" שאל הארי בלחש, משחק באצבעותיו כמו שתמיד עושה כשהוא מתבייש.
"עכשיו נעבור על החוקים" הוביל לואי את הארי אחריו לסלון והושיב אותו על ירכיו, מלטף את לחיו בידו האחת.
"חוק מספר אחד, אתה לא מתחצף אליי. לא משנה מה קורה אתה שומע בקולי ולא מתנגד" אמר בנוקשות והארי הנהן בציתנות, משלב את אצבעותיו בשל לואי, ללא שום סיבה. סתם כי בא לו.
"חוק מספר שתיים, אתה לא מסתיר ממני שום דבר, גם אם יכול להיות שאכעס עליך" הארי הנהן בשנית, מעביר את ידו בשיערו הרטוב.
"חוק מספר שלוש, כל פעם שאתה עובר על אחד החוקים אתה מקבל עונש. אסור לך להתנגד אליו ובכל פעם שהוא נגמר אתה צריך להודות לי" הארי הנהן שוב, רק הפעם מפחד מעט
עונשים?
"אבל אם יכאב לי?" שאל הארי בפחד ולואי חייך חיוך קטן, הוא מצא את הארי כמקסים.
"אל תדאג בייבי, יש לך צבעים. אדום זה אומר להפסיק, צהוב זה אומר כואב אבל תמשיך וירוק אומר להמשיך. וכך אני אדע מה לעשות" השיב לואי והארי חייך חיוך קטן, רגוע יותר ממקודם.
"חוק רביעי, אסור לך לברוח או לצאת מהבית ללא אישורי" אמר והארי נבהל, זה אומר שעכשיו הוא תקוע כאן? ללא יכולת לצאת? מה ההורים שלו יחשבו? הם ידאגו לו? הם ישימו לב? מה אם לואי יאבד שליטה? מה אם כל זה יהיה גדול מידי בשביל הארי? הוא הרי לא רצה את כל זה מלכתחילה.
"א-אסור לצאת?" גמגם הארי עם מחנק בגרונו.
"היי בייבי אל תבהל, זה בסך הכל כי אני דואג לך. יש לי המון אויבים בחוץ ואני לא רוצה שיתפסו אותך ויעשו לך משהו. אל תדאג אנחנו כן נצא פשוט נהיה בהשגחה" הרגיע לואי והארי נאנח, משעין את ראשו על חזהו של לואי, הוא מצא שם נחמה כלשהית.
"חוק אחרון בייבי, אתה קורא לי דאדי או בכינוי שתחליט. לא בשם שלי" לואי אמר והארי הנהן בחיוך "אפשר לקרוא לך לו?" שאל במתיקות ולואי לא יכול שלא לחייך, "כן הארי" אישר בחיוך והארי חיבק את לואי. ידיו החזקות של לואי נכרכו סביב גופו הקטן של הארי וליטפו לראשו "אתה יכול לישון בייבי, אני מניח שאתה עייף" לחש לואי והארי המהם. נרגע למגעו של לואי ושוקע בשינה.