מתחתי את ידיי קדימה ופלטתי נשיפה עמוקה, התאמצתי חזק יותר עם זרועותיי והפכתי את דין על גבו, אחזתי בזרועותיו בהתנשפות והבטתי בפניו האדומות. "ניצחתי." לחשתי בנשיפה כשנשענתי עם גופי מעליו.
"אתה תמיד מנצח!" הוא אמר באנחה ודחף את גופי קלות הצידה, התיישבתי על הדשא בצחקוק עדין והבטתי בו מתיישב במקומו. הוא לפתע קם ממקומו, הניח את ידיו על כתפיי וגרם לי לשכב על הדשא חזרה על גבי. פלטתי נשיפה עדינה והבטתי בחיוכו הקטן שעלה לשפתיו, "הפעם אני ניצחתי." הוא אמר בזמן שנשכתי את שפתיי ובין רגע הנחתי את כפות ידיי על כתפיו והפכתי אותו חזרה על גבו.
"עדיין לא." לחשתי בחיוך והבטתי בפניו הכועסות, הוא ניסה לקום מהאחיזה שלי אך אני רק הידקתי את זרועותיו צמוד לדשא.
"דין ואיב קומו מהדשא מיד! התלבושות שלכם יתלכלכו!" מאמא אמרה לכיוונינו כשיצאה יחד עם הצעירים סביבה אל רחבת הדשא, ליקקתי את שפתיי מעט והתרוממתי מגופו של דין חזרה על רגליי. ניערתי את העלים מהבגדים שלי והבטתי בדין נאנח ומנקה גם את בגדיו.
"טוב, ניצחת." הוא אמר לפתע והעביר את ידו בשיערו, הוא נשך את שפתיו בעדינות. ידעתי שדין תמיד היה מתעצבן כשהייתי מנצח אותו בהפיכה-והצמדה, ככה היינו קוראים לזה, היינו מאתגרים את עצמנו, מי יותר חזק, מי יותר מרוכז, ומי יותר תחמן. הוא אף פעם לא הצליח לנצח אותי, למרות שרצה מאוד, אך לא ויתרתי לו בכלל, אהבתי לנצח.
הרגשתי לפתע כדור שנוגע ברגל שלי, הסתובבתי לאחור והסתכלתי על ריין שהתקדם לכיוון שלי. בלעתי את רוקי והבטתי בפניו במבט עדין, ליקקתי את שפתיי.
"איב, רוצה לשחק איתנו?" הוא שאל לפתע והרמתי את גבותיי בפליאה, הבטתי בו משחק בכדור מעט בין רגליי וגורם לי לפלוט צחוק עדין.
"לשחק איתכם?" שאלתי וחטפתי את הכדור מרגלו בעדינות, הבטתי בעיניו שהביטו בעיניי לרגע.
"כן." הוא אמר בקול חלש והתקדם אליי באטיות, נשימות עדינות נפלטו מפי והרגשתי את ידו הגדולה מונחת על חזי ואת הרעד המהיר שעבר בגופי. "תשחק איתי?..." הוא מלמל והעביר את ידו על מותניי, לקח לפתע את הכדור מבין רגליי והתרחק חזרה באיטיות.
"אוקיי." אמרתי בקול חלש ובלעתי את רוקי, "דין יכול להצטרף גם?" שאלתי והרגשתי לפתע יד שהונחה על כתפי.
"אין צורך קטן, לך לשחק איתו." דין אמר וחיבק אותי מאחור, הפנתי את מבטי אליו והבטתי בחיוכו הערמומי. "אבל שלא יעשה משהו שיעצבן אותי אחר כך." הוא מלמל באוזני ופלטתי צחקוק עדין בזמן שקירב אותי יותר אל ריין וחבריו. בלעתי את רוקי במבוכה והעברתי את ידי בשיערי.
"א-אז מי הקבוצות?" שאלתי את ריין והוא לפתע קירב אותי אליו מזרועי, פלטתי נשיפה עדינה.
"אתה תהיה איתי בקבוצה עם עוד שלושה, והשישה האחרים יהיו נגדנו." ריין אמר אליי ואני רק הנהנתי אליו בהסכמה. התפזרנו במגרש, כל השחקנים, חיכיתי שנתחיל לשחק. אחד מהם שרק בשפתיו בחוזקה וכמה מהם כבר התחילו לרוץ אחרי הכדור. התהלכתי במהירות לכיוון השער של הקבוצה השניה וסימנתי בידי לבוגר שבקבוצה שלי שאני פנוי. הוא בעט לכיווני את הכדור והבטתי בבוגרים שבקבוצה הנגדית מתקדמים אליי ומנסים לקחת את הכדור. העברתי אותו במהירות בין רגליי והצלחתי לבלבל אותם, התחלתי לרוץ אל עבר השער שלהם. העברתי את עיניי במהירות בין הכדור אל בין המרחק המתאים של השער ובעטתי בו בחוזקה, הצלחתי להכניס את הכדור לשער של הקבוצה היריבה ולתת לקבוצה שלי נקודה אחת. חבריי לקבוצה הריעו בצעקה שמחה והרגשתי לפתע זרועות חמות שחיבקו אותי מאחור. "זה היה מאוד מרשים, ילדון." קולו העמוק של ריין נשמע באוזניי ופי פלט נשיפה עדינה. הרגשתי את כל הגוף שלי רועד מעט ושמעתי את ההתנשפויות הכבדות שלו מאחוריי יחד עם חזו שעלה וירד, את הגיחוך העבה שפלט מגרונו. הפנתי את מבטי אליו באטיות והבטתי בעיניו שהביטו בי חזרה, הרגשתי את הגוף שלי קופא ברגע. אהבתי שהוא שולח אליי את המבטים האלו, עם העיניים הכל כך משונות ומיוחדות שלו, שהוא בכלל מדבר איתי ומסתכל לכיוון שלי. לא יכולתי להפסיק להוריד את העיניים שלי ממנו, במיוחד שלפעמים היה מוריד את חולצתו וחושף את שרירי בטנו שמתפתחים.
"צריך לחזור למשחק." הוא אמר והעביר את ידו בשיערי באטיות, גרם לי לעצום את עיניי לכמה שניות של תענוג ולאחר מכן לפקוח אותן בחזרה. מבטי נשלח אל דין לרגע והבטתי בחיוך הקטן שהתפרס על פניו, הוא שלח קריצה עדינה לעברי ונשך את שפתיו. גיחוך נפלט מבין שפתיי והרגשתי את לחיי מאדימות בעדינות, חזרתי חזרה אל המגרש והתכוננתי למשחק נוסף.
_ _ _
נשכבתי על גבי על עלי הדשא הירוקים ופלטתי אנחה כבדה, עשינו כבר שלושה משחקים וניצחנו בשניים מהם. ריין נשכב לידי ופלט התנשפויות כבדות, צחקקתי בלחש והבטתי בפניו המחויכות, הוא הביט בי חזרה. התרוממתי מעט והרשתי לעצמי להניח את ראשי על כתפו בעדינות, המשכתי לפלוט נשיפות קטנות של רוגע.
"אהבת לשחק היום?" הוא שאל ולפתע הרים את ידו לכיווני, הניח אותה על ראשי והעביר את אצבעותיו בשיערי. עיניו הביטו מעלה, בשמיים שהתחילו להראות את החשכה הקרבה, אהבתי להרגיש את ידו נוגעת בי ככה, במיוחד כששמתי לב שאצבעותיו בוחנות מעט את שיערי הלבן.
"כן, מאוד." אמרתי וליקקתי את שפתיי, בלעתי את רוקי במבוכה ושמתי לב שידו ירדה לגבי וקירבה אותי אליו יותר. גופי היה צמוד לצד גופו וידי הונחה על חזו. "מ-מצטער." לחשתי במבוכה כשהרגשתי באי הנוחות שאני נוגע בו ללא רשותו. הבחנתי לפתע בחיוך הרחב שקרן מפניו ועיניו הנוצצות באושר המביטות בי ברוגע.
"זה לגמרי בסדר, אני אוהב את זה מאוד." הוא אמר והעביר את ידו על פניי בעדינות, שלחתי לו חיוך קטן והשארתי את מבטי על עיניו, חייכנו אחד לשני ולרגע יכלתי להרגיש את הלב שלי מתמלא בהקלה... הקלה שלפעמים כל כך קיוויתי שאוכל להרגיש, הקלה שריין יגרום לי להרגיש, לא יכלתי לדמיין את הרגע הזה מגיע, מעולם לא הרשתי לדמיון שלי להפתח לציפיה שכזו. כל כך אהבתי אותו... בכל השנים האלו, אהבתי את הילד הזה, וכל כך רציתי שיסתכל עליי בצורה הזו. גם בחלומות הכי פרועים שלי לא יכלתי לתת לזה לקרות, עם חוסר הביטחון שלי, לעולם לא אוכל ליזום את זה בעצמי, רק בגלל שאני כזה טיפש וחסר אומץ.
"אוקיי." לחשתי בקול עדין והבטתי בידו השניה שמחזירה את כף ידי שהתרחקה מעט חזרה אל חזו. הוא חייך אליי בעדינות והבטתי בשיניו הלבנות והישרות שהיו צמודות זו לזו, החיוך שלו גרם לצמרמורות האלו לעבור בי בכל פעם שהייתי מסתכל עליו, על הילד הזה, על הגבר האסור שלי. החזה שלו, כשידי הונחה עליו פעם נוספת יכלתי להרגיש את החזה הקשה הזה, הוא כנראה הפעיל את השרירים שלו בכוונה, כי יכלתי להרגיש כל קוביית שריר קשה בבטן המוצקת הזו. בטן שאני בטוח שהייתי כל כך אוהב. עצמתי את עיניי בעדינות ושאפתי נשימה עמוקה, הסנפתי את ריחו בעדינות. ידו שהונחה מאחוריי המשיכה ללטף את גבי בעדינות, עצמתי את עיניי בחיוך קטן ופלטתי אנחה חלשה. ברגע הרגשתי צמרמורת נוספת שעוברת בגופי וגורמת לי להרגיש את כל מה שהסתרתי תמיד מריין. מי היה מאמין אי פעם שנהיה במצב כזה, מה היה מאמין אי פעם שריין בכלל יתקרב אליי בצורה הזו. אני לעולם לא הסכמתי לעצמי להאמין, מעולם לא הרשתי לראש שלי להעלות את הציפיה הזו למחשבות שלי, תמיד הייתי בטוח שאתאכזב, ועכשיו כשזה באמת קורה, כשאני כאן שוכב ליד ריין, זו ההרגשה הכי נעימה שחוויתי כאן, בלב שלי.
"א-אה-!" צעקה עדינה נשמעה וגרמה לי לפקוח את עיניי בעדינות, ריין ואני התרוממנו בעדינות לישיבה, איני שם לב שרגלי מונחת על רגליו וידו מלטפת אותה. אני מביט בילדון הצעיר מהקטנטנים שנפל על הדשא בזמן ששיחק עם חבריו הצעירים, הם התכופפו אליו כדי לבדוק את שלומו. בלעתי את רוקי בעדינות והפנתי את מבטי אל ריין.
"אני כבר מגיע, בסדר?" שאלתי בקול עדין בזמן שהבטתי בכתמים הכתומים והמיוחדים שהתפזרו במעגל עיניו הכחולות. הוא הביט בי חזרה וחשף את שיניו הלבנות הנושכות את השפתיים התחתונות והמלאות האלו.
"אוקיי." הוא אמר וליטף את גבי פעם אחרונה לפני שהתרוממתי. ניקיתי מעט את העלים הירוקים ממכנסי תלבושת האחידה שלי והתקדמתי בצעדים מעט מהירים אל עבר הילדון שנפל.
"קטנים, תזוזו בבקשה." אמרתי בקול עדין וליטפתי את ראשם של הצעירים שפינו את דרכם בשבילי. שלחתי אליהם חיוך קטן והתכופפתי אל ברכיי בעדינות, "אתה בסדר, אֵדִי?" שאלתי את הצעיר שישב על הדשא והביט בייבבות חלושות בברך האדומה שלו. נשכתי את שפתיי מעט והסתכלתי על רגלו הקטנה, שומע אותו מושך באפו ומנגב את דמעותיו בעדינות. ליטפתי את שיערות ראשו בעדינות.
"ר-רק שיחקתי בכדור ו-ואז דרכתי על השרוך שלי בטעות ואז נפלתי..." הוא אמר והמשיך להוריד את הדמעות הקטנות מעיניו, פלטתי אנחה עדינה וליטפתי את פניו.
"הכל בסדר קטן, אתה רוצה שאקח אותך למרפאה של מאמא ואטפל בברך הקטנה שלך?" אמרתי והבטתי בעיניו שהורמו אליי חזרה, "מאמא כנראה עסוקה ולא הבחינה בכך שנפלת, תרצה שאעזור לפצע הקטן שלך להחלים?" שאלתי בקול עדין ובחיוך קטן כשהעברתי את אצבעותיי על מותניו הרזות, שמעתי אותו פולט צחקוק חלש כשניסה מעט להגן על עצמו. ליטפתי את לחיו מעט והוא הביט בי חזרה, הוא הנהן מעט וכרך את זרועותיו הקטנות סביב צווארי. הרמתי אותו עליי בעדינות רבה והתקדמתי אל הדלת הגדולה של הבית. הבחנתי בכמה צעירים שהתקדמו מאחוריי ועצרתי לרגע, הפנתי את מבטי אליהם. "קטנים, תמשיכו לשחק, אדי כבר יחזור לשחק איתכם." אמרתי לכיוונם בקול חלש והבטתי בהם מהנהנים בהסכמה, הם התרוצצו אל הכדור חזרה והמשיכו לשחק בו. נכנסתי יחד עם אדי אל הבית הגדול והתקדמתי אל המרפאה של מאמא. ליטפתי את גבו הקטן בעדינות ונענעתי אותו מעט כדי שירגע, הוא הניח את ראשו על כתפי. התקדמתי יחד איתו אל המרפאה ונכנסתי אליה כשהגעתי יחד איתו. הנחתי אותו בעדינות על שולחן השיש הלבן הנמצא שם ופתחתי את המגירה, הוצאתי חומר מחטא ותחבושות קטנות עם צמר גפן. יישרתי את רגלו בעדינות וליטפתי אותה בחיבה ובחיוך קטן, הבטתי בעיניו. "החומר קצת ישרוף בהתחלה אבל מיד יעבור, בסדר?" שאלתי והבטתי בו מהנהן קלות, לקחתי את בקבוקון החומר הרפואי והכתמתי את צמר הגפן בו.
"א-אז אתה וריין חברים עכשיו?" אדי שאל לפתע ואני מיד הבטתי בו בבהלה עדינה ובהלם, מניין לו לדעת שאני והוא חברים בכלל? למה לו לשאול זאת? ואיך בכלל הגיע למסקנה הזו כל כך מהר?
"אדי!" אמרתי באנחה בזמן שהמשכתי לסדר מספר דברים סביב, אירגנתי את דבק התבושת. הוא פלט צחקוק עדין והביט בי בחיוך שלו, הבטתי בו חזרה בגיחוך.
"מ-מה! כל היום הייתם יחד... וגם לפני שנפלתי מקודם שמתי לב שחיבקת אותו כששכבתם יחד על הדשא~" הוא אמר בקול מעט ילדותי ואני פערתי את עיניי מחוצפתו הצובטת, הנחתי בישרות את צמר הגפן עם החומר המחטא על הפצע שנגרם ברגלו.
"זה מספיק ילדון." צחקקתי בלחש והבטתי בו פולט אנחה עדינה של כאב ומוסר אליי חזרה חיוך קטן.
הוא פלט צחוק נוסף, "אתה לא צריך להתרגש מזה איב... גם ככה אתמול שמעתי אותו מדבר עם ליאו ודון עלייך כשעלו אל מתחם הבוגרים." הוא מלמל מבין שפתיו ובלעתי את רוקי לפתע.
"מה?..." שאלתי בטון המום לחלוטין, ריין? מדבר עליי? עם ריאו ודון? איני מבין מה הולך כאן. למה שריין ידבר עליי עם החברים הכי טובים שלו? למה שבכלל יוציא את שמי מבין שפתיו? גיחוך נוסף נפלט מפיו לפתע.
״כן, כשיצאתי מחדר המקלחת שלנו שמעתי אותם מדברים... ריין אמר להם שהוא התחבר אלייך נורא לאחרונה, מה גרם לו לומר את זה? באמת התקרבתם? חשבתי שאתה לא אוהב אותו ממש כי הוא מציק לך תמיד." הוא אמר ומשך בכתפיו, עטפתי בינתיים את רגלו בתחבושת לבנה סביב צמר הגפן הספוג בחומר המחטא.
"הוא היה מציק לי המון אבל התחברנו לאחרונה... הוא השתנה, אני לא תמיד יודע איך להתייחס לזה אבל היחס הזה מאוד מוצא חן בעיניי." אמרתי והרגשתי את לחיי מאדימות, איני מאמין שסיפרתי זאת לצעיר ממני, למרות שאנחנו תמיד מחוברים ככה, אבל לא תמיד היינו מספרים אחד לשני על המשיכות המיניות שלנו, במיוחד לא לצעירים שביננו.
"זה לא כזה נורא, אתה יכול להרשות לעצמך להתקרב למישהו יותר אם אתה אוהב את זה... לא תוכל להפסיד שום דבר, אתה רק תצא בן אדם יותר נחמד." הוא אמר וחייך אליי יותר בזמן שקשרתי בעדינות את התחבושת לבסוף, הוא פלט אנחה עדינה.
"תודה קטנטן." אמרתי ושחררתי את רגלו בעדינות רבה, "אתה מרגיש עם זה הרבה יותר טוב?" שאלתי וליטפתי בעדינות את הברך העטופה בתחבושת, הוא הנהן אליי בהסכמה.
"תודה רבה איבי." הוא אמר וחיבק אותי במהירות, בלעתי את רוקי במעט הלם וצחקוק עדין נפלט מבין שפתיי. הנחתי את ידיי בצידי חזו בעדינות והורדתי אותו משולחן השיש של המרפאה.
"אתה יכול ללכת עם זה בנוח?" שאלתי והבטתי בו מתהלך מעט בחלל החדר, הוא הביט ברגלו וחיוך התפרס על פניו.
"כן איבי! תודה רבה!" הוא אמר באנחה מחויכת וחיבק אותי בעדינות, "אפשר ללכת לשחק?" הוא שאל והניח את סנטרו על חזי, הביט בי כאילו ביקש בהתחננות. פלטתי גיחוך עדין וליטפתי את ראשו.
"כמובן, אבל בזהירות." אמרתי ודחפתי אותו קלות מגבו אל עבר הדלת והבטתי בו מתרוצץ החוצה אל עבר החצר הגדולה.
_ _ _
התנשפתי מעט והתקדמתי בצעדים מהירים אל עבר דלת החצר הגדולה של הבית, היא כבר היתה פתוחה ואני נעמדתי שם וחיפשתי את ריין בעיניי ברחבת הדשא העצומה הזו. עיניי עברו בין הצעירים והקטנטנים ששיחקו בחוץ, השעה כבר היתה אחר הצוהריים. הבטתי לפתע באדי שהראה למאמא את התחבושת וגורם לה לצחוק קלות ולהעביר את כף ידה על שיערו, מעודדת אותו ללכת לשחק. אנחה עדינה נפלטה מפי יחד עם גיחוך חלוש, הרגשתי לפתע ידיים שעטפו את בטני מאחור והצמידו אותי אל הגוף החם שעמד מאחוריי. אנחה שקטה ונוספת נפלטה מפי והפנתי את ראשי הצידה.
"המ..." אנחה חמה נפלטה מפיו של ריין ואני בלעתי את רוקי בהתרגשות, מנסה לשלוט בעצמי וברעידות המטופשות שלי. "חיפשת אותי?..." הוא שאל לפתע והרחיק אותי באטיות אל הקיר, הצמיד אותי לקיר בעדינות כדי שנהיה רחוקים מהדלת. פלטתי נשיפות כבדות ולחוצות.
"ר-רק רציתי לומר ש-שהיום אנחנו אלה שצריכים להכין את ארוחת הצוהריים." אמרתי בקול רועד והבטתי בידיו שעלו אל צידי ראשי והניחו את עצמן על הקיר שמאחוריי, כולאות אותי מול גופו הגדול והרחב. התנשפתי בעדינות ועצמתי את עיניי, מנסה להסתיר את הצמרמורות המטורפות שעברו בגוף שלי.
"אתה בטוח שאתה רוצה שנלך לבשל עכשיו?..." הוא לחש בקול עמוק אל אוזני ונתן לי להרגיש את הנשימה החמה והנוספת שפלט בצווארי, הצמדתי את רגליי זו לזו בהתנשפות וייבבה שקטה נפלטה מבין שפתיי, שיניי נשכו את שפתי התחתונה. "אה בייבי?..." הוא לחש וגרם לי לבלוע את רוקי מהכינוי החדש הזה. פקחתי את עיניי בהתנשפות עדינה והרמתי את מבטי לעיניו בלחיים אדומות, ידו ליטפה את פניי לרגע.
"א-אני לא יודע ממש..." מלמלתי בחוסר החלטיות, לא רציתי שהרגע הזה יגמר. לא רציתי שיזוז ממני. אהבתי לצפות בו קרוב אליי ככה ומתייחס אליי בצורה הזו, אהבתי להריח את הריח הכל כך עדין שלו, ריח שלא מתאים לבחור הקשוח שהוא הופך לפעמים, אלא לילד שבאמת יודע וידע מהם רגשות אמיתיים, מהי אכפתיות ומה זה באמת להתאהב.
"אולי נלך לפני שמאמא תכעס?..." הוא שאל וליטף את פניי בעדינות, גרם לי לשלוח אליו מבט של תשוקה והתחננות שנשאר כאן ולא נזוז מכאן לעולם. בלעתי את רוקי וליקקתי את שפתיי בעדינות, כף ידי עברה על זרועו הגדולה באטיות ובחשש. הבטתי בשיניו הישרות והלבנות שנשכו את השפתיים התחתונות האלו בזמן שהעיניו חודרות אל האישונים השחורים והמסכנים שלי. ידיו נשלחו אל מותניי לפתע והוא הרים את גופי על כתפו, פלטתי נשיפה כבדה ואחזתי בגבו הגדול כתמיכה.
"ר-ריין-!" אמרתי בהתנשפות וגניחה עדינה נפלטה מפי, יכולתי להרגיש את לחיי נשרפות במבוכה. ידו הונחה על גבי והצמידה אותי אליו יותר, הוא התחיל ללכת לכיוון חדר המטבח של הבית. ליקקתי את שפתיי וניסיתי להסדיר את הנשימה שלי, מי היה מאמין שאמצא את עצמי במצב הזה כשאני על כתפו של ריין והוא מלטף את הגב שלי בכזו רכושניות. הגענו אל חדר המטבח והוא הניח אותי לפתע על השיש, הבטתי בזרועותיו שהונחו בצידי רגליי על השולחן. הוא הפנה את אפו אל כתפי והסניף את ריחי מהחולצה שלי, "אני אוהב את הריח שלך..." הוא מלמל ובלעתי את רוקי במעט לחץ, הזזתי את שיערי מאחורי אוזני. הבטתי בפניו במבט עדין בזמן שהביט בי חזרה ועל שפתיו התפרש החיוך הזה שגרם לצביטה נעימה בלב שלי. הבטתי בגופו שרכן אליי יותר ופניו כבר היו לגמרי מולי, הוא חיכך את אפו בשלי ואני נשכתי את שפתיי במבוכה עדינה בזמן שצחקוק עדין נפלט מפי. מבטי עלה אל שלו ואנחה שקטה נפלטה מפיו, "גם את הצחוק הזה אני אוהב." הוא מלמל בלחש וגרם ללחיי להצבע בוורוד, השפלתי את מבטי מטה. "אתה אוהב את אותם הדברים אצלי?..." הוא שאל בפתאומיות וגרם לי לכחכך בגרוני במבוכה, אם אענה לו בכנות אני לגמרי אסגיר את עצמי. בלעתי את רוקי והרגשתי את תחושת הלחץ מתחילה להתערבב בבטני, שיחקתי באצבעותיי בניסיון לא ברור להעביר נושא. "כן, ילד יפה?..." הוא לחש בקול עמוק כל כך, הרגשתי את הצמרמורת עוברת בגופי מאורכי רגליי ועד כתפיי, יכולתי להרגיש את איברי מגיב באטיות ובקשיחות רבה אל הקול העבה והגברי הזה, מה שגרם לי להצמיד את רגליי זו לזו, לנשוך את שפתיי ולהדק את אחיזתי בשולחן שעליו אני יושב. השפלתי את מבטי מטה אל רגליי ונשכתי את שפתיי חזק יותר, הנהנתי מעט בבליעת רוק ושילבתי את רגליי זו בזו. התנשפתי במעט לחץ והרגשתי שהגוף שלי מתקשה. שמעתי גיחוך הנפלט מבין שפתיו שרק גרם לי להתכווץ יותר, אך ברגע אחד הוא שלח את ידיו אל רגליי ופישק אותן לרווחה, פלטתי גניחה גבוהה ופערתי את עיניי בהלם. הנחתי את כף ידי על פי והבטתי בפניו במבוכה רבה, יכולתי להרגיש את פניי מתחממות ומאדימות לגמרי.
"איב, ריין, אתם מכינים את מה שביקשתי?" מאמא הרימה את קולה לכיוונינו כשסידרה את התלבושות האחידות שלנו בחדר הסמוך לחלל המטבח. התנשפתי בכבדות והבטתי בפניו של ריין המתקשות באטיות ונהיות רציניות הרבה יותר, הוא נשך את שפתו התחתונה. הוא התרחק מעט וליקק את שפתיו באטיות, מבטו עדיין חדר לעיניי ואני הרגשתי את רגליי רועדות אפילו יותר.
"כמובן, מאמא." הוא אמר בקול עמוק וידעתי שניסה להסתיר משהו, השפלתי את מבטי במבוכה והצמדתי את רגליי זו לזו. שמתי לב שהוא התקרב אליי מעט חזרה והניח את זרועותיו בצידי רגליי על שולחן השיש. עיניי ירדו בחשש כלפי מטה ולא היה אפשר להתעלם מאיברו שהיה מתוח כל כך במכנסיו. צמרמורת ארוכה עברה בגופי ורק מלחשוב על החלק ההוא בגוף של ריין יכול לגרום לי לאבד את זה במאית שניה אחת. בלעתי את רוקי ופלטתי אנחה שקטה, הרמתי את מבטי אליו באטיות והרגשתי בידיו שנחו על מותניי והורידו אותי על הרצפה בעדינות. התנשפתי בלחש והעברתי את שיערי אל מאחורי אוזן ימין שלי. אנחה כבדה נפלטה מפיו והבטתי בו פותח מגירה מסוימת ומוציא ממנה את קרש החיתוך. "בוא נתחיל להכין את האוכל, איב." הוא מלמל בקול עמוק נוסף והתקדם אל עבר המקרר, לוקח מתוכו ירקות רבים.
"ר-רגע אבל-" אחזתי בזרועו בעדינות והרמתי אליו את מבטי מעט.
"שום רגע איב, צריך להכין את האוכל לכולם, התעכבנו מספיק."הוא התקדם אל הכיור עם הירקות שבידיו ורחץ אותם במים בכדי שיהיו נקיים לאכילה, לאחר מכן הניח אותם במגבת המטבח וייבש אותם. הבטתי בו מתקדם אליי חזרה ומניח את הירקות ליד קרש החיתוך. הוא פתח את מגירת הסכו"ם והוציא מתוכה שני סכינים, לי ולו. נשארתי בשקט והרגשתי שלא רציתי לדבר יותר מדי אחרי מה שקרה לפני רגע, גם ככה לא ממש ידעתי מה לומר, לקחתי את הירקות וקירבתי אותם אליי על קרש החיתוך, מתחיל לחתוך אחד אחד.
_ _ _
צליל הפעמון הגדול נשמע ומודיע על הגעת השעה של ארוחת הצוהריים. כל הצלחות כבר היו מסודרות ומלאות באוכל חם על עגלת המגשים של המטבח, נאנחתי והעברתי את גב ידי על מצחי בעייפות, שלחתי את מבטי לריין ששטף את ידיו בברז הכיור.
"זה היה קשה." התנשפתי מעט ופלטתי גיחוך קטן, המשכתי להביט במבטו של ריין שנשאר קשוח כבר מאז שהתחלנו לבשל, איני מבין מה עשיתי שגרם לו לשתוק במשך כל הזמן הזה. יכול להיות שהוא מתנהג כך בגללי? בגלל משהו שעשיתי? לא יכולתי לנחש, לא היה אפשר למצוא רמז קטן מהמבט המשונה שלו.
"ר-ריין-"
"תפסיק לשחק, צריך להגיש להם את האוכל." הוא קטע את דבריי והתקדם אל עגלת המגשים, הוא החל להתקדם יחד איתה אל חדר האוכל. באילו דברים אני משחק? איני מבין. נשכתי את שפתיי במעט לחץ והרגשתי את עיניי שהחלו לנצוץ מעט, בלעתי את רוקי והתקדמתי אל חדר האוכל אחריו. כשנכנסנו מאמא כבר היתה שם כדי להאכיל את התינוקות וכל אחד מהצעירים קם אל עגלת האוכל כדי לקחת מגש משל עצמו. הבטתי בריין שלקח לעצמו מגש והתקדם אל השולחן שבו החברים שלו יושבים. הבטתי בדין שהתקדם לקחת לעצמו אוכל והתקדמתי אליו בצעדים מעט מהירים.
"היי." אמרתי בחיוך קטן ולקחתי יחד איתו מגש אוכל.
"היי איב!" הוא אמר בחיוך רחב כשפגש במבט שלי לפתע, "איך היה במטבח? שמעתי שלך ולריין היה לא מעט זמן איכות יחד..." הוא אמר ופלט גיחוך ערמומי כשהתחיל להתקדם אל עבר המקום הקבוע שלנו, אני רק גלגלתי את עיניי באנחה.
"כן.." אמרתי בטון מבואס, לא יכולתי ממש להדחיק את ההתנהגות שנהיתה לריין לקראת סוף הבישול, עד עכשיו הכל היה מושלם בעיניי ומעולם לא הרגשתי כל כך קרוב אליו, לא הייתי רוצה לעצור את זה.
"למה ככה?" דין אמר בזמן שהתיישבנו במקום, הוא כבר התחיל לאכול. "א-אני לא חושב שאתה בכלל יכול להצטער על הרגעים האלו איתו." הוא אמר ומשך בכתפיו, "בכל הזמן הזה רק דיברת על כמה אתה מקווה להיות צמוד אליו, ונראה לי שקיבלת את זה, קטן." הוא אמר וזרק אליי חיוך קטן, אני רק נשכתי את שפתי התחתונה פעם נוספת והעברתי את ידי בשיערי.
"אבל הוא התנהג די מוזר לקראת הסוף..." מלמלתי ולא יכולתי להרגע מהבלבול הזה, הרגשתי כאילו ברגע אחד ההתנהגות שלו השתנתה כלפיי והוא חזר לשנוא אותי שוב.
"טוב... אולי יש סיבה מיוחדת שבה הוא מתנהג אלייך כל כך מוזר?..." הוא מלמל וקרץ לכיווני, אני רק כיווצתי את גבותיי בבלבול. יכולתי לנחש מה עובר בראש שלו, כי זה דין כמובן, אך לא רציתי להגרר לשם, לא יכולתי לתת ללב שלי לצפות לדבר כזה. נאנחתי והתיישבתי על ברכיי על כיסא העץ הארוך, אני אוכל מעט מהאוכל שלי. הבטתי בדין שסימן לי עם הרמת ראש מהירה שעליי להסתובב אחורה, בלעתי את האוכל שבפי והסתובבתי לאחור, הבטתי בריין ממרחק מסוים שהביט בי באופן חודר. ליקקתי את שפתיי והחזרתי את מבטי לדין ונאנחתי, "אמרתי לך." הוא לחש לי, "הוא בטוח מרגיש מוזר."