לֹא עוֹבֵד בִּשְׁבִילְךָ
גַּם לֹא מִתְנַדֵּב
אֵין לְךָ זְכוּת לִדְרֹשׁ
וְאָז לְהִתְאַכְזֵב
הִכַּרְנוּ פַּעַם
לְכַמָּה דַּקּוֹת
לֹא שׂוֹחַחְנוּ
רַק הִקְשַׁבְתִּי לְךָ
הַקְשָׁבָה שֶׁכָּזֹאת
אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה
הָיָה לִי קְצָת חָרָא
לֹא מִתְחַשֵּׁק לִי
לְהִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת
אֲפִלּוּ אִם עָלֶיךָ
הֵן מְאוֹד מַכְבִּידוֹת
בָּאתָ אֵלַי
סְתָם כָּכָה
דָּפַקְתָּ בַּדֶּלֶת
הָיִיתִי בְּדִיּוּק
בְּאֶמְצַע סִדְרָה
לֹא הָיה לִי טִפַּת
כּוֹחַ לָגֶשֶׁת
אֶצְלְךָ אֲנִי לֹא עוֹבֵד
כִּי לֹא קִבַּלְתִּי תַּשְׁלוּם
אָז בְּבַקָּשָׁה לְפָחוֹת תְּכַבֵּד
אַל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי כְּלוּם
אֲנִי גַּם לֹא מִתְנַדֵּב
כִּי חָרָא לִי בַּחַיִּים
וְאִם אַתָּה לֹא מִתְעָרֵב
אֶצְלִי בַּקְּשָׁיִים
אֵין לְךָ זְכוּת לְהֵעָלֵב
אִם אֲנִי לֹא רוֹצֶה
לִפְתֹּר לְךָ מַשְׁבְּרִים