נ.מ תומאס:
עד שהאוטובוס עצר בתחנת בית הספר, ניק כבר הגיע עם האופנוע, נו באמת, יכולת לקחת אותי, ניק!
לא יכולתי להתאפק, כל הרגשות שלי אליו הצטברו בבטני ואין סיכוי שהוא לא הרגיש כמוני, זה לא הגיוני לדמיין את זה.
"ניק!" נעמדתי מולו והוא הרים גבה כי ראינו אחד את השני כבר בבוקר.
אז מה, אסור לי להתגעגע?
"אני רוצה לדבר על מה שהיה." אמרתי באומץ, קצת רעדתי אבל אמרתי את כל המשפט בלי לגמגם, אני חושב שמגיע לי מחיאות כפיים.
הוא היסס מעט אבל לאחר מכן תפס בידי והלכנו אל מאחורי הגדר, שם היינו לבד.
"דבר."
בקושי הוצאתי את המשפט הקודם מהפה שלי, איך אני אמור לדבר על זה עכשיו?
מה אני אגיד לו, 'ניק, אני יודע שאתה מרגיש אליי משהו אז פשוט תגיד את זה כבר.'
לא לא, אלוהים, איך עושים את זה?
"אני מחכה."
"אממ" גמגמתי עכשיו, בכלל לא יודע מה לומר ואני מתחיל להזיע בנוסף.
"רציתי לשאול א-אם.. אתה רוצה לעשות משהו גם היום?.."
חיוך רחב התפרס על פניו, מין חיוך ממזרי כזה וכבר ידעתי על מה הוא חושב אבל זה לא מה שרציתי.
"רוצה לבוא אליי יותר מאוחר?" הוא קירב את פניו לשלי בהתגרות ורציתי להגיד כן כי רציתי להיות קרוב אליו אבל זה לא מה שתכננתי.
רציתי ממנו יותר, לא רק סקס..
"התכוונתי ש-שאולי נצא לאנשהו.. לסרט או למסעדה." כמה אומץ אני אוזר היום!!
"מה?" הוא הביט בי מבולבל אבל אני לא מבין, אני יכול להישבע שהרגשתי אתמול משהו מיוחד מצידו. הרגשתי אהוב, איך אני יכול להמציא את זה??
הבטתי בו בחזרה אבל לא הוצאתי מילה, אני חושב שדמיינתי הכל.
"זה רק סקס, חשבתי שהבנת."
זה כל כך כאב.
הגוף שלי רעד בחוסר שליטה והשפלתי את מבטי. אסור לי לבכות, לא לידו.
"כן, אני יודע." הרמתי את מבטי מעט, עם חיוך מזויף שניסיתי בכל כוחי להשאיר על פניי אבל בחוסר הצלחה.
למזלי היה צלצול ולא הייתי צריך להגיד דבר נוסף. אבל הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לבכות. כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות, הרגשתי כל כך רע. ידעתי שזה יקרה וידעתי לאן אני נכנס אז למה זה עדיין כל כך כואב?
"נו, איך היה לעשות עבודה עם ברנדון?"
"מי?" קשקשתי במחברת, בכלל לא מקשיב.
"ברנדון." היא גיחכה.
אה נכון, שכחתי שעשינו ביחד עבודה אתמול ואז הלכתי לדייט עם טיילר ואז הלכתי לניק, וואו תומאס שלושה גברים בערב אחד,
באמת כל הכבוד..
למה ברנדון בוהה בי בכלל?
"מה?" שאלתי והוא גיחך. אני מבין שזה היה חד פעמי הנחמדות שלו ועכשיו הוא חזר לעקוץ אותי.
"כלום." הוא המשיך לחייך, רק שלח מבט אל גופי, למה הוא מסתכל על הגוף שלי..?
אלוהים איזה בושות! אני עם אותם הבגדים מאתמול!
הפכתי לאדום והוא שם לב, רק שלא יגיד את זה בקול ליד כולם בבקשה!
המורה נכנסה וכולם התיישבו, אני מניח שניצלתי.. אפילו לא התקלחתי ואני עוד דביק מעט מאתמול..
"הוא פשוט ישב שם ולא עשה כלום, החוצפן הזה! ולא רק זה, הוא פתאום פתח בקבוק יין! האידיוט הזה חשב שאנחנו בדייט." אוליביה סיפרה ואני ומרקו צחקנו. "מה מצחיק?!"
"אולי תצאי איתו?" מרקו הציע.
"כן, ממש. אני לא יוצאת עם אידיוטים."
"דווקא בכימיה הוא טוב אז אולי הוא לא כזה טיפש." הוספתי.
"מה כימיה עוזר לי? שיעשה ניסוי ויעלים את עצמו." צחקנו בקול ומרקו כמעט נפל מהכיסא, רק שלא שמנו לב שג'ייסון עמד ממש לידנו ושמע הכל.
"ג'ייסון." אוליביה מלמלה.
הוא כן היה אידיוט, והרבה פעמים היה מציק לי ומקניט אותי, אבל הוא לא היה בן אדם רע, ועכשיו הוא היה נראה פגוע מאוד, זה העציב אותי.
"אני מצטערת." היא אמרה אבל הוא בדיוק הלך.
אלוהים, דווקא היום זה יום הלימודים הכי ארוך בשבוע ואני מת לחזור הביתה ולהתקלח.
למרות שאבא הולך להרביץ לי.. אוי.
בעצם לא בא לי לחזור, אבל אני מניח שאם לא אחזור, זה יהיה הרבה יותר גרוע.
'בוא לחצר הקדמית'
הודעה מטיילר.
מה זאת אומר לחצר? הוא נמצא בבית הספר?
"היי, תומאס!" הוא צעק לי מהצד השני של התיכון, כמה מביך.. התקדמתי אליו באיטיות.
הוא חיבק אותי והרגשתי מוזר.. אנחנו באמצע התיכון, כולם יכולים לראות אותנו!
"לא הפסקתי לחשוב עליך מאז אתמול.."
טיילר חייך. כבר שכחתי מהדייט שהיה לנו ושנישקתי אותו אתמול כאילו אני מעוניין בו, רק משלה אותו וגורם לו להתקרב אליי יותר.
למה אני מרגיש רע עם זה כל כך?
"מה אתה עושה כאן?" לבסוף שאלתי, לא מבין. "התחלתי ללמוד בתיכון הזה."
אוי לא.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב?"
"כן למה?" איך להסביר לו את זה..
"זה פשוט ש.. אין כאן עוד הומואים, טיילר, וכולם פה שונאים אנשים כמונו, אז תנסה לא למשוך תשומת לב."
הוא צחק אבל לא הבנתי מה מצחיק, אתה אמור להודות לי שהזהרתי אותך.
"אל תהיה כל כך בטוח בזה." הוא גיחך.
"מה?" "-היי!" מישל הגיעה משום מקום אוחזת באחד והיחיד, ניק.
"היי, שלי." טיילר חיבק אותה ונשק לה בלחי.
שלי? (מישלי)
"אנחנו חייבים לעשות לעשות דאבל דייט."
לא, אנחנו לא.
"כן, נכון." טיילר אתה לא הבן זוג שלי, תרגע.
רק ניק הסתכל עליי במבט של אריה צמא לטרף, מין מבט חרמן וכועס, כן זה.
"טיילר, אתה איתי אצל מר מילטון בשיעור ספרות, נכון? מעולה, נלך ביחד."
שיט, אני לא יכול להישאר לבד עם ניק.
"דבר איתי יותר מאוחר?" טיילר שלח לי חיוך ולא רציתי להסתכל על ניק, רק חייכתי חיוך עקום וכשהתכוונתי ללכת לכיתה, כמובן שניק משך אותי או יותר נכון גרר אותי.
הוא לקח אותי לפינה ריקה בבית הספר, הוא כנראה הכיר את כל המקומות האלה, באופן מוזר.
"אתה עדיין ניפגש איתו? אתה רוצה שאני באמת אתעצבן? אני לא מבין." הוא אמר בכעס אבל לא צעק.
"א-אני" התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי מיד, "-אתה לא נפגש איתו יותר, זה ברור?"
השפלתי את עיניי מטה, לא מתחשק לי להביט בו אפילו כי הוא יהפנט אותי עם העיניים שלו.
הוא נצמד אליי מעט והתקרב לצווארי, מניח נשיקות לאורך כל הצוואר ועד ללסת שלי.
תפסיק, בבקשה, אני לא יכול עם זה.
ועכשיו הוא הניח את שפתיו על שלי ומנשק בעדינות, ממתי הוא מנשק אותי כך?
למה זה מרגיש כל כך.. אמיתי?
די, אני מדמיין את זה, תומאס, אתה מדמיין!
הוא לא מרגיש אליך כלום, זו רק נשיקה תמימה..
"ניק.." ניסיתי לדבר אבל הוא המשיך בשלו.
בבקשה, שיעזוב אותי. למה אני נותן לו לגעת בי ולנשק אותי כך? למה אני לא עוצר אותו?!
"מה אתה רוצה ממני?" פלטתי מבין שפתיי לבסוף.
הוא ניתק את הנשיקה אבל נשאר קרוב סנטימטר אחד מהן, מחייך מעט,
"כבר אמרתי לך, אתה שלי."
אני משתגע!! אני רוצה להיות שלך, ניק, אבל שלך באמת, לא רק הגוף שלי...
"אני לא שלך, ניק, אנחנו רק שוכבים, זה מה שאתה אמרת."
אמרתי וזה יצא מעט בכעס. עכשיו הרסתי הכל?
הוא הפסיק את מעשיו ונאנח.
אוף, כן הרסתי.
לעזעזל מה אני רוצה???
"ניק?"
"פאק."
הוא קפץ וגם אני, מזלנו שהפסקנו להתנשק לפני בדיוק שנייה!
"היי מותק, חיפשתי אותך." מישל מלמלה בשקט. מתי היא תקלוט כבר שמשהו קורה?
היא הסתכלה עליי כאילו רצתה שאלך.
"אני צריך ללכת במילא." הסתכלתי אל עבר ניק למבט אחרון אבל הוא לא הסתכל עליי, רק לריצפה. היא כנראה יותר מעניינת ממני, אני מניח.
התכוונתי להיכנס הביתה, נושם כמה נשימות אחרונות לפני שאני נכנס לבית האימה.
"היי אמא, אבא." חייכתי בנימוס, רק שלא יכעסו.
"תומאס." אמא אמרה את שמי בחדות.
"שב בבקשה בסלון."
לא, בבקשה. עוד כואב לי מאתמול, ניק לא שמע על חומר סיכה כנראה.
אמא עמדה מולי ואבא עמד ליד החלון עם הסיגר שלו.
"אתה יודע שלא התנהגת בסדר, נכון?"
הנהנתי. רק שאבא ישאר רחוק.
"ואתה צריך לקבל עונש על כך, אתה מבין, נכון?" השפלתי את מבטי, תסיימו עם זה כבר, הורים מעצבנים..
"אבל," הרמתי את מבטי תוך שנייה.
"לא תקבל עונש הפעם."
למה?
אבא התקרב אליי עם הסיגר שבפיו, הוא לבוש בחליפה שתמיד לבש והחגורה שעל מכנסיו המחויטים תמיד הייתה בעלת אבזם מכסף אמיתי, ידעתי את זה כי זה כאב יותר. כסף מכאיב.
"היום אתה תיקח את אנה לדייט."
"מה?"
"אתה תיקח את הארוסה שלך למסעדה, תומאס."
כבר עדיף לחטוף מכות.
"הנה," היא הושיטה לי מאה דולר, "מכיוון שדמי הכיס שלך לא מספיקים."
"ממ תודה, אמא." חייכתי חיוך עקום, בכל זאת מאה דולר זה לא מעט.
אבל אני לא מכיר מסעדות טובות.
שיחת עם קבוצת 'הדבילים':
אני: היי חבר'ה, אתם מכירים מסעדה טובה ללכת אליה?
אוליביה: למה? עם מי אתה הולך אם לא איתנו?
אני: דייט
מרקו: עם בן?
אוליביה: חחח מרקו ברור שעם בן, הוא גיי
אני: עם בת
אוליביה: אוי
אוליביה: מכריחים אותך?
אני: בדיוק
אוליביה: מצטערת, תומי
אוליביה: בתוך העיירה?
אני: ברור, אין לי רישיון!
מרקו: אתה חייב להוציא תומאס
אני: לא רוצים שאברח מפה כנראה
אוליביה: מה התקציב?
אני: מאה דולר
מרקו: וואו
אני: 🤑
אוליביה: אוקיי, לכו לרובי'ס ותזמין את מנת הספיישל. תודה לי אחר כך.
החלטתי לשמוע להצעתה אבל בהחלט לא ציפיתי לדייט הזה..
אנה הגיעה לבושה בשמלה ארוכה, שיערה אסוף לקוקו גבוה עם פפיון ואודם ורוד על שפתיה, מזכיר לי את אוליביה.
"לאן אתה לוקח אותי?" רחוק מכאן.
נסענו באוטובוס למסעדה, כמה מביך,
טוב, אני סך הכל בן 16, מה אני יכול לעשות?
"וואו, איזו מסעדה, תומאס." הצלחתי להרשים אותה, לא שניסיתי. אוקיי, אם תהיה פעם הבאה ולצערי תהיה, אקח אותה למסעדה גרועה ואולי היא לא תרצה לצאת איתי.
הזמנו את מנת הספיישל כפי שאוליביה אמרה והגיעו שתי צלחות של מין נוזל כתום מוזר.
"סליחה, מה זה?"
"זה גספצ'ו. בתיאבון."
למה היא הלכה? שתמשיך להסביר.
לקחתי את הכף והכנסתי לפי את הנוזל,
תוך שנייה התזתי אותו על אנה שמולי. שיט.
"מה אתה עושה?!"
"סליחה, פשוט, המרק הזה קר!"
המלצרית ניגשה אלינו עם ערימת מפיות כדי שאנה תנקה את עצמה.
"סליחה, המרק הזה קר.."
"נכון, זה גספצ'ו. מרק קר." תודה על ההסבר המאוחר, גברתי!
"יש לך מזל שאני במצב רוח טוב. אשכח לך את זה אבל אתה לא בוחר את המנות שלנו בפעם הבאה."
תודה על האיום.
"אתה מוכן לדבר איתי על החתונה כבר? אני לא יכולה לארגן הכל לבד, זה גורם לי לסטרס."
לעזעזל תדברי כבר.
הודעה התקבלה לנייד, בטח מהקבוצה שלנו, רציתי לצרוח על אוליביה על הצעתה למנת הספיישל.
'אתה לומד למבחן?'
מה הוא רוצה עכשיו..
שיט המבחן!
למה אני תמיד שוכח....
ומאיפה ניק בכלל יודע שיש לי מבחן מחר?
'כן'
'איך אתה יודע?'
'אני יודע הכל'
'תלמד טוב'
אני לא מבין את הבחור הזה! למה הוא מתנהג כאילו אכפת לו ממני?
אני כבר מרגיש כל כך מבולבל, מהכל!
מצד אחד ניק שמשגע אותי ואני אפילו לא מבין מה הוא רוצה ממני כי אם זה רק סקס מבחינתו אז אוקיי, אבל תפסיק לקנא ולדאוג לי, זה רק מבלבל אותי יותר, ומצד שני טיילר שאני באמת לא מבין למה הוא מתנהג כאילו אנחנו זוג, בסך הכל יצאנו לדייט אחד, שניים בקושי, ומצד שלישי, אלוהים האנה הזאת, למה היא חושבת שאני אתחתן איתה??
"והשמלה תהיה עם שובל ארוך, לכן תמצא כמה ילדים ותשלם להם שיחזיקו לי את השמלה. אתה מקשיב בכלל?"
____________________
"שלום לך אדוני, איך הייתה הפגישה?"
"נהדר, אמא.." אני לא אוהב בנות.
"מעולה, גברת סנדרס בדיוק התקשרה ואמרה שאנה כבר מסכימה לדלג על הכל ולגשת ישר לחתונה." פערתי את עיניי, אני עומד להתעלף.
"תהיה ילד טוב, וויתרנו לך על העונש אל תשכח את זה. עכשיו תעלה לחדר ותלך לישון."
כן, תודה שלא הרבצתם לי.
עליתי לחדר, כבר מאוחר..
לעזעזל המבחן בהיסטוריה, אני הולך להיכשל ואבא יהרוג אותי הפעם על בטוח, אני חייב ללמוד למבחן הזה, חייב.. אני כל כך עייף, אני כל כך רוצה לישון.
אעצום את העיניים רק לשנייה, שנייה אחת..
"בוקר טוב, לקום!" שיט!!
נ.מ ניק:
מישל שוכבת עליי, לא תומאס.
מישל.
החברה שלי, מישל.
"בוקר טוב, מותק."
"בוקר טוב." בקושי הצלחתי לדבר.
התעוררתי עם כאבים, שוב. אני חייב להשיג עוד כדורים, הולך להיגמר לי.
התרוממתי מהמיטה, גונח מכאב אבל סותם מיד, לא רוצה שמישל תשים לב.
"אחי, בוא נלך היום, יש לי חשק לגנוב."
"איזה מין חשק זה?" הרמתי גבה וגיחכתי.
"כל אחד והתחביבים שלו." דיימון הוסיף.
למי יש זמן לגנוב אלכוהול, אני צריך את הסמים שלי.
"יש אימון היום?" דיימון שאל ומאט הנהן.
איך אני אעבור את האימון הזה בלי אספקה.
"איך הרגל?" מישל שאלה בשקט.
"יותר טוב."
אני משקר למישל לגבי מצבי, אם היא תדע שאני לוקח משככי כאבים בתדירות גבוהה, היא עלולה לגלות בנוסף שאני גונב מההורים שלה את הכדורים. אבא שלה רוקח ואמא שלה רופאה. תמיד יש כדורים בארון התרופות אצלם בבית. בכל מקרה אני צריך להשיג עוד כמה עכשיו.
אף אחד לא יודע על המצב שלי, הם חושבים שזה סתם כאב קטן כי אני לא מספר להם.
אני לא רוצה שידעו, שידאגו לי, אני מנסה להתמודד עם זה לבד. יש לי את הסמים שלי..
אז אני סובל עם עצמי, לא משתף אף אחד בכאב שלי וזה מרגיש בודד.
...
רוצים שאעלה עוד פרק היום?
תרשמו לי בתגובות 😇