אַתָּה לֹא חָבֵר, אַתָּה
תָּקוּעַ בַּתַּחַת שֶׁל עַצְמְךָ
לֹא שָׁאַלְתָּ אוֹתִי
מָה נִשְׁמָע
לֹא חָשַׁבְתָּ שֶׁאוּלַי
אֲנִי בְּבָאסָה עֲמֻקָּה
הָיִיתָ עָסוּק
נֵטוֹ בְּעַצְמְךָ
לָכֵן לֹא עָנִיתִי
לְךָ לְשִׂיחָה
וְסִנַּנְתִּי עִם תְּשׁוּבָה
מִתְחַמֶּקֶת וּקְצָרָה
אָז אַל תִּתְפַּלֵּא
אִם נֶעֱלַמְתִּי מִמְּךָ
כִּי חָבֵר אַפְעָם לֹא הָיִיתָ,
אֲפִלּוּ לֹא שְׁנִיָּה