יותר אישה

לא, תודה

חֲבֵרָה יְקָרָה,
תּוֹדָה עַל הַהַצָּעָה,
אֲבָל אֲנִי לֹא צְרִיכָה
טִפּוּלִים בְּהֶתְקֵפֵי חֲרָדָה
זֶה סַךְ הַכֹּל קְצָת לְחָצִים
עִם הָמוֹן מוּעָקָה
אָז יֵשׁ כְּאֵבִים
עִם סְחַרְחֹרֶת קַלָּה
וְנָכוֹן,
אֲלֵיהֶם מִתְלַוָּה הַרְגָּשָׁה
שֶׁיֵּשׁ בַּגָּרוֹן
עֶצֶם תְּקוּעָה
וְגַם בַּלֵּב הִתְיַשְּׁבָה
אֶבֶן כְּבֵדָה
וְאָז מָה,
אִם הֵם מְבִיאִים
תְּחוּשַׁת קִפָּאוֹן וְאֵימָה.
כְּמוֹ חֲבָלִים הַנִּכְרָכִים
סְבִיב קְנֵה נְשִׁימָה
עַד שֶׁאֲנִי נוֹפֶלֶת לַמִּטָּה
חַסְרַת יְכֹלֶת וְחַסְרַת תְּחוּשָׁה,
לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת אוֹ לִחְיוֹת
אוֹ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת.
כִּי סַךְ הַכֹּל אֵין לִי חֲרָדוֹת!
אָז תַּפְסִיקִי לְהַצִּיעַ הַצָּעוֹת
כִּי אִם הָיָה לִי מִלְיוֹן שֶׁקֶל בִּשְׁטָרוֹת
לֹא הָיִיתִי כָּל כָּךְ עֲמוּסָה דְּאָגוֹת