הייתם חושבים שאם אני אשת זאב, אלפא, יש לי חברת להקה פצועה ואני נערה מתבגרת, היו מתחשבים בי. אבל לא. היו חייבים לשים לי את המטלות הכי קשות. לא אכפת לי מה דניאל אומר, על זה ששמים גם מטלות קלות וגם קשות. עובדה.
"מה עם סופי?" שאלתי את קים והאנה, שבדיוק חזרו מהמרפאה.
"היה שיפור מאז שהעבירו אותה מהבית חולים למרפאה, אבל.." נאנחה קים.
"אבל מה?" שאלתי.
"היא לא התעוררה, ויש סיכוי שהיא נכנסה לתרדמת" אמרה האנה.
נאנחתי. "אני אלך אליה אחרי שאני אסיים" אמרתי.
"כן.. את בטוחה שאת לא רוצה שנעזור לך?" הסתכלה קים על הר הכלים שהייתי צריכה לשטוף.
"אל תדאגי" הרגעתי אותה, "אני אסיים ואבוא לחדר"
"טוב, אז אני הולכת למגרש הכדורעף" אמרה בעודה רצה לדלת.
"ביי" קראתי אחריה.
חזרתי לשטוף את הכלים, ואז הבחנתי שהאנה עדיין עומדת לידי.
"מה?" שאלתי כשהיא הרימה גבות.
היא נאנחה, שמה כפפות, והתחילה לשטוף איתי.
אני לא מאמינה שעד עכשיו לא הייתי איתה.. היא וליסה כאילו חלק בלתי נפרד ממני. נזכרתי שרציתי לשאול אותה איך היא הפעילה את הגן שלה, אבל עכשיו לא נראה לי זמן מתאים. החלטתי לשאול אותה בהזדמנות הבאה. בינתיים אני צריכה לדאוג לסופי.
כשסיימנו את הכלים בסופו של דבר, אחרי כמעט שעתיים, כבר החשיך בחוץ. הבנתי שכבר לא ייתנו לי להיכנס למרפאה, אז הלכתי חזרה לחדר. האנה אמרה שהיא הולכת לקרוא לקים מהמגרש, כי אם לא קוראים לה, היא יכולה להישאר שם עד הבוקר. כשהגעתי לחדר, ראיתי את ליסה ולין מדברות.
רציתי להתיישב לידן, אבל הייתי חייבת להתקלח. נכנסתי למקלחת, והרגשתי כאילו המים שוטפים ממני את כל הדאגות. מובן שזה לא היה נכון, אבל היה נחמד להירגע, גם אם זה רק לכמה רגעים. כשיצאתי, נשכבתי במיטה, וניסיתי להירדם. שמעתי שקים והאנה חזרו לחדר, אבל לא היה לי כוח לקום. בסופו של דבר, כולן עלו למיטות. רק אז נרדמתי.
בחלומי, ראיתי את איילין. הפעם, היינו בארמון. הרוח שלה ניגשה אליי. "אני צריכה שתזכרי את מה שאת רואה עכשיו, בסדר?" שאלה אותי.
הנהנתי, לא מבינה.
פתאום, מעבר לפינה, ראיתי את איילין, האמיתית. היא צעדה מהר, בעודה מדברת לאישה לידה.
"אני צריכה שתחביאי אותה, בסדר?" שאלה איילין את האישה.
"אבל, מלכתי.." ניסתה האישה.
"אמרתי לך לא לקרוא לי מלכתי, נורה. בבקשה" ביקשה איילין, "את היחידה שאני סומכת עליה"
האישה, נורה, נאנחה. "בסדר" הסכימה לבסוף.
איילין נשענה על הקיר. "יופי, כי זה קורה עכשיו" תפסה בבטנה.
רק עכשיו שמתי לב שהבטן שלה גדולה יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותה.. הרבה יותר. היא.. בהריון?
"מה?" נבהלה נורה, "למה לא אמרת לי?"
"הייתי צריכה להיות בטוחה שתשמרי עליה" התנשפה איילין.
"בואי" עזרה לה נורה, "חייב ללכת למרפאה" אמרה.
"לא" אמרה איילין, "אסור, יהיו שם עוד אנשים. צריך ללכת לחדר שלי, הכנתי כבר הכל"
"בסדר" אמרה נורה, "יש לך מזל שהחדר שלך קרוב"
הם רצו, בעוד איילין מתנשפת, והגיעו לדלת גדולה. לאחר שנכנסו, הייתי בשוק. החדר היה מדהים. הוא היה ענק, עם חדר ארונות בגודל של החדר שלי, מיטה זוגית עם אפיריון, ומרפסת גדולה. ראיתי ליד המיטה שולחן עם כל מיני מכשירים ודברים. איילין כנראה באמת התכוננה לזה.
נורה עזרה לאיילין לעלות על המיטה, אבל פתאום, הם לא היו שם. במקום זה, איילין שכבה במיטה, ונורה ישבה לידה. בידיה של איילין הייתה.. תינוקת?
הסתכלתי על הרוח של איילין בשאלה. "מה?" היא שאלה, "אם הייתי נותנת לך לראות את זה את בחיים לא היית רוצה ללדת"
נאנחתי וחזרתי להסתכל.
איילין האמיתית נשקה לראשה של התינוקת. היא הושיטה אותה לנורה.
"מתחת לשולחן" אמרה איילין, "יש דלת נסתרת למדרגות. תרדי משם, ותצאי מחוץ לעיר. קחי" הושיטה לה דף, "זאת מפה. תלכי לפיה ביער, ותגיעי לבקתה. תשמרי עליה" אמרה איילין עם דמעות בעיניים, "תשמרי על לילה שלי"
התעוררתי בהתנשפות. למה בכל פעם שאני חושבת שאקבל תשובות אני רק מקבלת עוד שאלות?
התיישבתי במיטתי והלכתי לשטוף פנים. ניסיתי לחשוב למה לעזאזל כל זה קורה לי? רק לפני כמה חודשים הייתי ילדה רגילה, עם חיים רגילים. מה קרה לי?
נאנחתי והלכתי חזרה למיטה שלי. לקחתי מהמדף את הספר של דר ועט, והתחלתי לדבר איתו.
'דר?'
כן?
'קרה לך שהתגעגעת למישהו כל כך, עד שהיית מוכן לעשות הכל כדי לראות אותו?'
הייתי לבדי במשך 500 שנה, אז כן, אני די בטוח שכן.
'איך הצלחת להיות ככה 500 שנה? אני לא מסוגלת לשרוד יום בלי לחשוב על ההורים שלי וכמה שאני מתגעגעת אליהם'
אני מניח שפשוט מצאתי לעצמי תעסוקות אחרות. דמיינתי את העתיד שלי, כשאני אצא מהספר הזה ויהיו לי חיים רגילים.
'אני מצטערת שאתה צריך לסבול ככה. אני אפילו לא מסוגלת לחשוב איך זה בשבילך'
כן.. אבל מתרגלים. עכשיו תעלי לישון. יש לך מחר יום ארוך.
'אני מניחה שאתה צודק. לילה טוב'
לילה טוב.
סגרתי את הספר ועליתי למיטה. הנחתי את ראשי על הכרית ונרדמתי מיד. אני מקווה שהדברים באמת יסתדרו בסופו של דבר.
אז ככההה אנשיםםםם אני יודעת שהמון זמן לא העליתי אבל זה בגלל שהיה פסחחח ולא הייתי בבית שבועיים. עכשיו בטח אתם חושבים, אה, פסח, אז יתחשבו בכם. אז זהו, שלא. נתנו לי גם מלא עבודות ומבחנים, שמאוד הקשו עליי לכתוב. אני מקווה שאני אוכל להעלות את הפרק הבא בקרוב, ואני ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות.
ועכשיוווו בואו נגיע לדברים שמחים יותרררר תודהההה עלללל 3.9K קריאותתתת אהההההה
אני מקווה שאתם נהנים מהספר הזה, וחכו תראו מה תכננתי.
זהוווו תודהההה ביייי❤❤❤