~תומאס~
השכבתי אותו על מטתי לאחר שגררתי אותו מכניסת ביתי עד לקומה השניה, ''מתי נעשת כל כך כבד?!'' שאלתי בעייפות מתיישב על הרצפה ונשען על המיטה, גופי היה סחוט מכל אנרגיה אפשרית.
כאב מפחיד תקף את התפר שלי, פשטתי במהירות את מכנסי בוחן את התפר שהיה עדיין סגור, נשימת הקלה יצאה ממני, כנראה בגלל משקלו הכבד של ארתור אומס גדול נוצר על רגלי התפורה.
פשטתי את בגדי ואת נעלי חוץ מהבוקסר הגם כן שחור, החלפתי למה שתמיד נוח לי ללבוש בביתי אחרי יום ארוך ומתיש, טרניג אפור וגופיה לבנה.
לקחתי את בגדי העבודה המטונפים שלי לחדר הכביסה, הכנסתי את הבגדים למכונה, הסתובבתי חזרה ידיו הגדולות חיבקו את מותניים, הוא ישב על בירכיו והצמיד פניו לביטני.
הבטתי לכל כיוון אפשרי רק לו אליו, ''תומאס בבקשה תסלח לי'' לחש הרגשתי את הגופיה שלי נרטבת איפה שפניו מוצמדות אליה.
''אתה בחרת ללכת לאנה ולתינוק שלך!'' אמרתי בנימה חסרת רגשות, ''רציתי להגן עלייך!'' לחש הבטתי בו מופתע, ''רצית מה?'' שאלתי עיניו נפתחו לרווחה.
תפסתי בפניו וגרמתי לעיניו הדומעות להביט בשלי, ''אתה לא אוהב אותה?'' שאלתי חסר סבלנות, צמא לקבל את מה שאני רוצה לשמוע.
הוא רק הביט ושתק, ''תענ-'' ארתור הפנה את פניו הצידה והחל להקיא בכמות גדולה, ''למה היית חייב לשתות?'' שאלתי בנימה דאגנית, הוצאתי מהמיבש מגבת, נגבתי את פיו.
''בוא נלך למיטה!'' אמרתי עוזר לו לקום על רגליו, התקדמתי כשחצי מגופו כמעט ונתלה עלי, הרגשתי את התפר פשוט בוער לי מכאבים.
נתקתי את אחיזתי בגופו ארתור פשוט התמוטט על מיטתי. ''אני לא מאמין'' אמרתי מתנשף בעצבים כשקלטתי את הקיא שנמרח על מכנסיו,חולצתו וצווארו.
חלצתי את נעליו וגרביו בזמן שהוא היה חצי בהכרה, בגלל שהוא שכב די רחוק ממני ובאמצע המיטה התיישבתי על ביטנו התחתונה פותח את חולצתו הכחולה הכהה והמכופתרת.
חיוך ענק עלה על שפתיו בעוד שעיניו היו עצומות, ארתור הניח את ידיו על מפשעותי, ''אתה כל כך יפה!'' אמר בנימה ממזרית.
''על תתלהב יותר מדי, אני לא מעיף אותך מפה רק בגלל שאתה שיכור!'' אמרתי בעצבים מוריד ממנו את החולצה שלו ועובר למכנסיו ואז לבוקסר שלו.
עמוק בפנים ידעתי שזה שקר, אני לא מעיף אותו כי למרות שהוא פגע בי אני עדיין אוהב אותו ורוצה אותו הכי קרוב אלי שיש, אני כל כך שונא את העובדה שעדיין נמצאים בתוכי רגשות מעורבים כלפיו.
''שקרן......אני יודע שאתה אוהב אותי!'' אמר בחיוך חושב שיניים כשעבר למצב ישיבה והיה במרחק נגיעה מפני.
ריח החזק של האלכוהול נכנס לנחירי אפי, ''קדימה קום!'' אמרתי בפקודה מושך אותו מידיו הגדולות ומעמיד אותו על רגליו בפעם השנייה, הולבתי את שנינו למקלחת.
''תשב כבר!'' הרמתי את קולי בנימה עצבנית, ''אתה כל כך חרמן שאתה חושב להזדיין איתי במקלחת שלך?'', ''אולי תפסיק כבר לדבר על סקס!'' השבתי ומצליח סוף סוף להושיב אותו באמבטיה.
הרטבתי את גופו ושיערו בעזרת דוש המים החמימים, חפפתי את שיערו עם שמפו, שקט שרר בנינו, הייתי מעט מוטרד שהוא פתאום שותק כך ונותן לי לחפוף את שיערו לנקות אותו מכל הזוהמה הזו בשקט.
יבשתי אותו ונתתי לו מהבגדים שהוא השאיר אצלי כשהיינו עוד זוג, לא זרקתי אותם לא חשבתי לא זה אך גם לא חשבתי לעשות בהם שימוש, הם פשוט שכנו להם עמוק בארוני.
''כואב לי הראש'' אמר, הושבתי אותו על מיטתיויבשתי את שיערותיו הבלונדיניות במגבת הלבנה והרכה.
ירדתי לקומה הראשונה בכדי לקחת כוס מים וכדור אקמול, כשחזרתי ראיתי את ארתור יושב מביט בקופסא בה השרשרת עם תליון הירח בצבע לבן פנינה.
עמדתי בכניסת החדר, עיניי עברו לניקול שגירגרה ונמרחה על רגליו של ארתור, ''ג'ק קנה לך את זה?'' שאל אותי בקול שקט מבלי להביט בי.
התקדמתי אליו לוקח ממנו את הקופסא מניח אותה בצד ומושיט לו את כוס המים הקרים יחד עם כדור האקמול.
''קח.....תבלע את זה לכאבי הראש שלך!'' אמרתי, הוא לקח ממני אותם ובלע את הכדור כשעיניו הכחולות הביטו בי.
בלעתי את רוקי, שפתיו היו נראות כה בשרניות וחושניות, רציתי לנשוך את שפתו התחתונה, גופי החל להתחמם מכל המחשבות שעברו בראשי על מה הייתי רוצה לעשות לארתור באותה השניה, אך למרות כל החשק והרצון העז שלי לזיין אותו ידעתי שאני כבר לא, שאני צריך להתאפק ולשמור את עצמי על אש קטנה.
ארתור הניח את הכוס הריקה על השידה, תפס את ידי ומשך אותי כך שהייתי עומד בין רגליו. ידו השניה אחזה בגבי.
''אני רוצה שתואהב רק אותי!'' לחש ברכושניות. ארתור הצמיד את שפתיו לשלי בפראות, הרגשתי כאילו הוא טורף את שפתיי, כאילו שאני ארנב והוא אריה שמסרב להרפות ממנה שהוא רוצה.
הזזתי את פני אחורה ונגבתי את שפתי עם גב ידי חוזר על פעולתו כשנישקתי אותו בשירותים במגדל במשרדים.
רציתי אותו כל כך באותו הרגע, נשימותי נעשו כבדות, הרגשתי כל כך חרמן רק מלהביט בעיניו החושניות, אך עברה לי השאלה בראשי, 'אני באמת מוכן לשכב עם האדם שפגע בי?' השאלה הזו די מצחיקה כי גם התנשקתי עם ג'ק שפגע בי קשות בעברי.
הייתי אדם מיואש שנוכחתו תמיד שידרה עצבות עד שארתור נכנס לחיי, בתקופה הזו הצלחתי לחייך סוף סוף חיוך אמיתי, אך כמו שהוא העניק את השמחה לחיי כך הוא גם לקח אותה חזרה אליו באותה במהירות.
אני יודע עמוק בתוכי שאני לא אוהב את ג'ק אהבה אמיתית, אבל אני כן מצליח למצוא בו איזו שהיא נחמה אשר מכפרת לפעמים על רגשות הגעגוע להתכרבל רק עוד פעם אחת בין ידיו של ארתור שתמיד איתן אני מצליח להרגישתחושת ביטחון גדולה. ג'ק הוא אדם קר וההפך הגמור מארתור שהוא אדם חם ואוהב הרבה יותר.
''כדי שתלך לישון!'' אמרתי מתרחק ממנו ועובר לצידה השני של המיטה, הרמתי את השמיכה מסמן לארתור לשכב וכך עשה, כיסיתי אותו.
לקחתי את ניידי ושמיכה מארוני, ''אני אשן בסלון'' השבתי מסתכל עליו לעוד כמה שניות לפני שירדתי.
רציתי להישאר ולישון יחד איתו, אך הרגשתי שעם אעשה זאת זה יהיה מעשה כל כך אנוכי ושגוי, הוא עכשיו חושק בי אך כשהוא יתעורר בבוקר והשפעת האלכוהול תפוג הוא יתחרט על כך, אני בטוח בזה.
נשכבתי על ספתי הצהובה והתכסתי בשמיכתי הירוקה כהה שלי, הנחתי את ניידי בצד, עצמתי את עיניי כשסוף סוף השקט יכל להשתלט על האווירה בביתי.
למרות שהייתי עייף מאוד ועיני כבר היו עצומות מחשבות רבות צצו בראשי, הרגשתי שאני פשוט רב עם עצמי במחשבותי.
'אתה עושה טעות' 'בטח שארתור עזב אותך אתה אדם עצוב, מי לעזעזל אוהב להיות לאדם כמוך' מחשבות מעליבות שלטו בי באותם הרגעים.
אני מרגיש כאילו אני תקוע בין ג'ק לארתור, כנראה הייעוד בחיי האהבה שלי הוא להיפגע כל פעם מחדש ממישהו חדש.
------------------
היי לכל הקוראים שלי, אני לא מפסיקה להיות בשוק, רק מלפני כמה ימים הגענו ל4,000 קוראים ועכשיו אנחנו לא מפסיקים להתקרב ל5,000. אני מאחלת לכולכם חג פסח שמח, ותזכרו שלא רק את הבית צריך לנקות אלא גם את כל החטאים שלנו, תמיד תשדלו להיות בכל יום שעובר הגירסה הכי טובה של עצמכם, אתם פשוט מדהימים.
השאלה שלי היא: העם לדעתכם קיימים אנשים מושלמים?, וכן אתם חושבים שכן אז למה!?.
את דעתי אני אענה בסוף הפרק הבא.
ביי אהובים שלי🖤🖤❤️❤️.