סליחה שלקח לפרק קצת יותר זמן לעלות.. היו לי כמה ימים ממש עמוסים ובקושי היה לי זמן לנשום😢
בכל מקרה... רציתי לומר שוב תודה ענקית על כל הצבעה, הגענו בפרקים לכמעט מאה הצבעות שזה באמת מטורף!!! אוהבת אותכן ברמות!!!!🤍❤️
~~~~~
~נק׳ מבט הארי~
פתחתי את דלת הבית ונכנסתי פנימה, נועל אחרי ומרגיש את ליבי קופץ כאשר שומע רעש של צעדים מאחוריי. מאחוריי עמד טרביס, מה שגרם לי להיות בהחלט מופתע עקב העובדה שטרביס אמנם עבר לגור פה ביחד עם לואי אך הוא אינו נמצא פה ברוב הזמן ובקושי ראיתי אותו במשך שהותו פה
״היי״ הוא אמר, עומד למולי ונראה שרוצה לומר משהו אך עוצר את עצמו. התחלתי להתקדם אל עבר המטבח, לא מתייחס לכך שהתעלמתי ממנו ושומע את צעדיו אחריי. פתחתי את המקרר על מנת לשתות מעט מים קרים שיצננו את גרוני ויקלו על כאב הראש מהמחשבות הממושכת שלי, לוגם מהם לגימה ארוכה וממושכת ומיד מרגיש את ההקלה מתפשטת בגופי
״אתה צריך משהו?״ שאלתי את טרביס שעדיין עמד מולי, מנסה שלא להישמע עצבני על מנת לא להיכנס איתו לסכסוך. טרביס אמנם גר פה כבר זמן מה אך אינינו הספקנו לדבר כמו שצריך וכרגע אני עצבני מדי בכדי לדבר עם מישהו, איני צריך שזה יהיה הרושם שלי עליו אם הוא אמור לגור פה לעוד כמה חודשים טובים
״אתה ולואי ביחד?״ הוא שאל כאשר החזרתי את בקבוק המים למקרר, גורם לי לטרוק את דלתו בכעס. איני יודע מה הקשר בינו לבין לואי וזה בהחלט לא יהיה הוגן אם אאשר את כך שאני ולואי ביחד, אני יודע שלואי נמנע מלספר על העבר שלו ואני לא הולך להיות הזה שיספר
״תשאל אותו״ אמרתי, רואה את החיוך שנפרש על פניו כאילו ומבין את המשמעות מאחוריי מילותיי. לא יכולתי לשקר ולומר שאנחנו לא ביחד כי באיזשהו מקום כאב לי לומר זאת, הייתי צריך לומר משהו שלא יאשר את כך לגמרי אך גם לא יחכיש זאת
״ידעתי שהוא גיי״ הוא אמר ומשך בכתפיו, צוחק ונראה לא מופתע מתשובתי. הרגשתי את הצביטה בליבי כאשר הבנתי שהוא אכן לא סיפר לו על כך, כאב לי כל כך על כך שהוא לא היה חופשי לעשות את מה שגורם לו להיות שמח במשך כל כך הרבה זמן
״אני הולך לישון״ אמרתי, מתחיל להתקדם אל עבר המדרגות ומחליט שהגיע הזמן שאדבר עם לואי על הריב המטופש. במשך כל הזמן מהרגע שעזבתי את הבית בכעס יצא לי לחשוב לא מעט על שקרה והגעתי למסקנה אחת, אני אידיוט. אני אידיוט שהתעצבנתי עליו ואני אידיוט שצעקתי עליו, זה לא מגיע לו, הוא לא עשה דבר לא בסדר
״הארי״ טרביס קרא לי, גורם לי להסתובב אליו באמצע הליכתי ״תשמור עליו״ הרגשתי את ליבי רועד והנהנתי, מביט בו לעוד רגע לפני שממשיך לעלות לכיוון חדרו של לואי.
הלכתי במסדרון והתקדמתי לחדרו, מכווץ את גבותיי כאשר שם לב שהדלת פתוחה, לואי לעולם לא הולך לישון עם דלת פתוחה. התקדמתי אל מיטתו והרגשתי את הדאגה מחלחלת בגופי כאשר ראיתי שאין נפש חיה שם, לאן הוא הלך? הוצאתי את הטלפון מכיסי והבטתי במסכו, רואה כי השעה בקרוב תתחלף לשלוש ומרגיש את ליבי דופק חזק אפילו יותר, היכן הוא יכול להיות בשעה כזאת מאוחרת?! פתחתי את אנשי הקשר שלי במהירות וחייגתי אליו, שומע את צלצול הטלפון שלו מגיע באופן מעומעם מחדרי. ניתקתי ומיהרתי ללכת לשם, מרגיש את השלווה חוזרת לגופי כאשר רואה את לואי שוכב בין הסדינים, לעזעזל... הייתי מתחרפן אם לא הייתי מוצא אותו.
חלצתי את נעליי מרגליי ופשטתי מגופי את בגדיי, נשאר רק אם תחתוניי הבוקסר שלי ומסיט את השמיכות הצידה. נשכבתי על צידי והתקדמתי אל לואי, מצמיד את גבו לחזי וקובר את פניי בצווארו. נשמתי עמוק את ריחו לריאותיי ועצמתי את עיניי, נהנה מכמה דקות של שקט צמוד לגבר שלי
״הארי?״ קולו נשמע ומיד לאחר מכן פיהוק, ניתן לשמוע מקולו העמוק יותר שנרדם לפני זמן מה. הנחתי נשיקה על כתפו וחיכחתי את אפי בצווארו, נותן לו להבין שזה אני ושאינו צריך לדאוג ״מתי חזרת?״ הוא שאל, מזיז את ידי מגופו ומסתובב אליי
״לפני כמה דקות״ אמרתי, מניח את ידי על הלחי שלו אך מרגיש את ליבי נצבט כאשר הוא מזיז אותה ממנו ומביט בי במבט מאוכזב
״אני הולך לחדר״ הוא אמר, מעיף ממנו את השמיכות ומתכוון לקום. אחזתי במפרק ידו ומשכתי אותו בחזרה אליי, מצמיד אותו לגופי ומחבק אותו בחוזקה
״אל תלך״ אמרתי ״אני כל כך מצטער לואי, אני פשוט אידיוט. לא הייתי צריך לדבר אלייך ככה ובטח שלא לצעוק עלייך, אני מצטער״ הרגשתי את הגוש שנוצר בגרוני ורציתי לבכות, מרגיש כמו תינוק מזדיין שבוכה מכל דבר. לא רציתי שיילך ממני עכשיו, הכרתי אותו טוב מדי בשביל לדעת שאם יילך לישון לבד עכשיו לא נדבר במשך כמה ימים עד שהכל ייפתר. אני לא מסוגל לא לדבר איתו כמה ימים, אני צריך אותו לידי
״הארי...״ הוא אמר, מנסה להזיז אותי ממנו בזמן שאני מושך אותו קרוב יותר, מסרב להרפות ולא מוכן להיגרר לריב פעם נוספת
״בבקשה לואי...״ לחשתי ״אני מצטער, אני נשבע לך שלא התכוונתי״ הרגשתי דמעה יחידה נופלת מעיני, לא יכול להחזיק את עצמי יותר מלבכות ״בבקשה אל תלך...״ אני אוהב אותו יותר מדי, אני לא יכול לתת לו להיות רחוק ממני בזמן שאני יודע שהוא כועס או מאוכזב
״היי...״ הוא אמר, מרים את מבטי אליו ומנגב את הדמעה מפניי ״אל תבכה״ הוא חייך חצי חיוך, מנסה לעודד אותי בכך
״אתה כועס עליי?״ שאלתי, מביט עמוק לתוך עיניו היפות ורוצה לנשק את שפתיו הדקות. הוא חייך חיוך גדול יותר והניד בראשו, מפסיק להתנגד למגעי ומתקרב אליי
״אני לא כועס יותר, רק אל תבכה״ הוא ביקש, מלטף את פניי ומצמיד את מצחו למצחי. הנהנתי לבקשתו ועצמתי את עיניי, מנסה כמה שיותר להרגיע את עצמי
״אני אידיוט״ אמרתי, מושך באפי ומגחך ״בוכה כמו ילד בן חמש״ לואי צחק ומיד לאחר מכן הביט בחזרה לתוך עיניי, מסיט עם ידו קבוצת שיער שנפלה על פניי
״אתה לא אידיוט״ הוא אמר ״אני אוהב אותך״ הוסיף והרעיד את כל גופי, גורם לי למשוך אותו אליי ולא לחכות שנייה נוספת לפני שמרסק את שפתיי על שלו. שפתיו נקשרו עם שלי ולשונינו הסתבכו אחת בשנייה, מנשקים אחד את השני בנזקקות רבה. הוא התקרב לגופי והתיישב מעליי, ממקם את עצמו על מפשעתי ומרוויח ממני גניחה חלשה
״לואי...״ לחשתי כנגד שפתיו, מנסה לעצור את מעשיו לפני שיהיה מאוחר מדי בכדי לעצור ״לואי תעצור״ אמרתי, מחזיק בפניו ומנתק אותו ממני. הוא הרים את גבותיו והביט בי מבולבל, נראה מעט עצבני על כך שהפסקתי אותו
״מה?״ הוא שאל בטון חסר סבלנות והעביר את ידו על כל בטני, מנסה לגרות אותי במכוון וגורם לי להתחיל להרגיש את הבליטה בתחתוניי
״טרביס פה, אי אפשר״ אמרתי, מרגיש איך שגופי זקוק לו אך גם יודע שיתחרט על כך בבוקר אם טרביס ישמע משהו, לא אקח את הסיכון
״לעזעזל...״ הוא מלמל בכעס, יורד ממני ונשכב לידי. הוא נשכב לידי ועצם את עיניו, מעביר את ידיו בפניו ומשחרר נשימה מסוף גרונו, נראה שמנסה להרגיע את עצמו ״דווקא עכשיו הוא פה?!״ הוא שואל ומשחרר ממני צחוק, מבודר מהתסכול שהוא חש
״אני מבטיח לך שמתי שנהיה לבד נעשה את זה״ אמרתי, עוטף את ידי סביב גופו הקטן ומקרב אותו אליי. הוא הניח את ראשו על חזי וסרטט צורות דמיוניות על עורי, משחרר אנחה נוספת
״אני מתוסכל מינית, אני שונא אותו כרגע״ הוא אמר, מרים את מבטו וצופה בי צוחק על מילותיו. ידעתי שהוא מבואס כיוון שלא קרה כלום ולמען האמת הרגשתי מעט תסכול בעצמי, חיכיתי לרגע הזה יותר מדי זמן
״כמה זמן לא שכבת עם מישהו?״ שאלתי, מרגיש איך הוא מתפתל בין ידי במבוכה אך עדיין נחוש לדעת מי האדם האחרון שנגע בו בצורה הזו ומתי זה קרה ״לואי אני נשבע לך שאם תאמר לי ששכבת עם הנייתן הזה אני-
תירגע, לא עשיתי איתו דבר״ הוא אמר, מוריד אבן מליבי. אם הוא היה אומר שהוא ונייתן שכבו הייתי מאבד את זה, אני שונא לחשוב שהוא ייגע בו
״אז כמה זמן לא שכבת?״ שאלתי, יודע שזה מביך אותו שאני מתעקש על תשובה אך הייתי מוכרח לדעת כמה זמן הוא לא חש בסיפוק כזה
״אלוהים זה מביך...״ הוא מלמל וקבר את פניו בצווארי ״חמש שנים״ הרגשתי איך ההתרגשות מציפה את גופי, מרים את מבטו אליי ומיד מנשק אותו, חושב שוב על האפשרות של לקרוע ממנו את בגדיו כאן ועכשיו
״אני אוהב אותך כל כך״ אמרתי, חיוך ענקי מתפשט על שפתיי כאשר אני מבין שלא שכב עם אף אחד מלבדי. אף אחד לא זכה לראות את גופו בדרך שאני ראיתי, אף אחד לא זכה לשמוע את קולו המתוק כאשר הוא מעונג ואף אחד לא ראה את פניו במצב הזה. בהחלט לא ידעתי איך הוא שרד ללא סיפוק מיני במשך זמן רב כל כך אך החלטתי לעזוב את כך לעכשיו, נמשיך את השיחה הזו בפעם אחרת
״לילה טוב הארי״ הוא אמר, נצמד אפילו יותר לגופי ומניח נשיקה רכה על צווארי. קברתי את פניי בשיערו ונשמתי את ריחו עמוק בפעם האחרונה לפניי שעצמתי את עיניי ונתתי לשינה ליפול עליי. אני לא יודע אך לואי לא נתן למישהו לגעת בו אך עצם העובדה שאני היחיד שסיפק אותו רק גורמת לי לחוש קרוב יותר אליו בדרך כלשהי, זה רק גורם לי לאהוב אותו יותר.