הדלת נפתחה בחריקה, בעוד קים מחזיקה אותי שלא איפול, ושאר הבנות מסתכלות עליי בחשש.
בפתח הדלת עמדו שתי בנות. לראשונה היה שיער חלק, קצר ושטני, עם עיניים כחולות – אפורות, כמו שלי. לשנייה היה שיער בהיר וכמעט אדום, והעיניים שלה גם היו כחולות – אפורות.
עמדנו כמה שניות והבטנו אחת בשנייה בהלם. לבסוף החלטתי לשבור את השתיקה.
"היי?.." שאלתי בשקט, מביטה בהן בחשש.
בבת אחת הן קפצו עליי וחיבקו אותי. עמדתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד רק פגשתי אותן, אבל מהצד השני.. מהצד השני הרגשתי מחוברת אליהן, כאילו הן חלקים ממני שלא ידעתי עליהם עד עכשיו.
"אני ליסה" אמרה האחת עם השיער הקצר בהתרגשות.
"ואני האנה" אמרה האחת עם הארוך.
"קייט" חייכתי חצי חיוך, כי עדיין לא ידעתי מה לחשוב על זה שיש לי תאומות.
"סוף סוף!" אמרה חלידה בהתרגשות. היא הקישה באצבעותיה, וספר הופיע על השולחן. "אם יהיו לכן שאלות לגבי דברים, תכתבו והספר יענה לכן" היא הסתכלה עלינו "מילאתי את הבקשה של ההורים שלכן. סיימתי את תפקידי כאן" היא קדה לנו, והלכה אחורה.
"מה?.." שאלתי בהלם "ההורים שלנו ביקשו את זה ממך?"
"כן" ענתה בחיוך "ועכשיו אני מוכנה להצטרף אליהם" היא התחילה להתפוגג.
"רגע!" צעקתי אליה "את לא יכולה פשוט ללכת! אנחנו צריכות תשובות! אנחנו צריכות אותך!"
היא חייכה אליי "הספר יעניק לכן את כל התשובות שאתן צריכות" כבר בקושי ראיתי אותה.
"אם תראי את ההורים שלנו" דמעה זלגה לי על הלחי "את יכולה להגיד להם שאני מצטערת על כל מה שאמרתי? ושאני" משכתי באפי "שאני אוהבת אותם?" הסתכלתי על אחיותיי "שכולנו אוהבות אותם?"
היא הנהנה אליי, והתפוגגה סופית. ניגבתי את עיניי, והסתכלתי על הספר שהיא השאירה לנו. הבנות הסתכלו עליי בחשש, בעודי מרימה את הספר.
"בואו נלך" אמרתי, והסתכלתי על אחיותיי החדשות "צריך להגיד לאיילה להרחיב את החדר שלנו"
________________________
ישבתי בספה שבחדרנו, בעוד ליסה והאנה יושבות בכורסאות הקטנות יותר. איילה סידרה להן מזרונים על הרצפה, עד שירחיבו לנו את החדר, כי רצינו להיות ביחד. עכשיו ישבנו בשביל להתחבר. בכל זאת, שלישייה.
מסתבר שהאנה חיה במשפחה מאוד עשירה, אבל כשהגן שלה הופעל, המשפחה שלה פחדה וזרקה אותה מהבית. היא הלכה לספרייה לחפש מה קורה לה, ומצאה ספר של חלידה. אחרי שביקרה אצל חלידה, אשר הסבירה לה על המשפחה שלנו, היא הלכה לבית הקודם שלי, איפה שההורים שלי נהרגו, ומצאה שם את ליסה. הם הסתובבו ביחד כמה ימים והלכו צפונה, עד שהיונה שחלידה שלחה אליהן מצאה אותן, הן כבר היו קרובות, אז הן הגיעו מהר.
ליסה סיפרה לי שהיא גרה בבית יתומים, עד שבגיל 13 היא ברחה משם, כי היא לא יכלה יותר לסבול את זה. היא חיה ברחוב שנתיים עם עוד ילדה, איווי, עד שבחורף מרוב הקור היא לא שרדה, וליסה הייתה צריכה להמשיך לבדה. היא כמעט וויתרה, אבל אז גן הזאב שלה הופעל, וגם היא הגיעה לבית הקודם שלי, ומשם זה ממשיך אותו הדבר.
אף אחת מהן לא אמרה לי את מי היא הרגה, אבל חשבתי שכדאי לתת להן קצת זמן, הרי הן רק עכשיו הכירו אותי.
אחרי שמצאתי להן בגדים יותר טובים, והן התלבשו, ירדנו לאכול עם כל הבנות. איכשהו מלודי נדחפה אלינו, אבל הבנות האחרות לא התייחסו, וקיבלו אותה יפה. אני כמובן נשארתי עוינת.
"אתן חושבות שהבנים צריכים לדעת מזה?" שאלה משי, בעודה נוגסת בדג שלה.
"ממה?" שאלתי.
"מליסה והאנה" אמרה לין, כאילו זה מובן מאליו, והצביעה עליהן.
"אממ" וואו, כמה זמן לא חשבתי עליהם "אני מניחה שכדאי?" עניתי-שאלתי.
משי הושיטה לי עט "תכתבי לבנים על דף כלשהו שיבואו אחרי האוכל לקרחת היער, ותביאי את זה לג'ייסון" הסבירה.
"זה חייב להיות אני?" נאנחתי בייאוש, בעודי לוקחת מפית לכתוב עליה.
"כן" אמרה סופי "את האלפא, אז זה חייב להיות את"
הסתכלתי על קים בבקשה לתמיכה, אבל היא רק הנידה בראשה. נאנחתי וכתבתי את מה שמשי אמרה. לאחר שהחזרתי לה את העט, קמתי והתקדמתי לשולחן של הבנים. הוא היה קרוב לשולחן שלנו, מכיוון שכולנו ב- י'. שמתי את הפתק על הצלחת של ג'ייסון, ומיהרתי חזרה לשולחן שלנו. אחרי שהתיישבתי, שמעתי מאחוריי את שאר הלהקה שלו מצחקקים. הנחתי את כף ידי על מצחי ונענעתי את ראשי, בעוד שער הבנות צוחקות גם.
אחרי שסיימנו לאכול, כולנו קמנו והראנו לליסה והאנה את קרחת היער. התיישבנו על האבנים, ודיברנו קצת. אחרי כמה זמן, הבנים הגיעו סוף סוף. כאילו, רציני, כמה זמן לוקח לאכול?
הם התיישבו על שאר האבנים, בעוד ליסה והאנה עדיין מדברות, שיערן מסתיר את פניהן.
"אוקיי" פתחתי "אז מסתבר שיש לי תאומות, כלומר אנחנו שלישייה. ההורים שלנו היו אלפות, מה שאומר שגם אנחנו. בקיצור, ברגע שההורים שלנו מתו והרגתי את לוקאס, שדרך אגב הוא נער האלפא ההוא, הפעלתי את הגן שלי, בנוסף לנשיכה שלוקאס נשך אותי. חוץ מזה שכבר הייתי אלפא מההורים שלי, כשהרגתי אותו קיבלתי ממנו את האלפא, אז מסתבר שאני סוג של כנראה אשת הזאב הכי חזקה בעולם. יש עוד הרבה דברים להסביר אבל אני אתן לשאר הבנות לעשות את זה" סימנתי לאחיותיי להפסיק לדבר "תכירו את האנה ו-" באותו רגע השיער שכיסה את פניה של ליסה זז.
"ליסה?" שאל ג'ייסון בהלם.
"ג'ייסון?" קפאה ליסה במקומה.
יאייי הסיפור מתחיל להתקדםםם
אני באמת מנסה להעלות כמה שיותר מהר פרקים, פשוט אני בתקופה ממש עמוסה בלימודים.
מקווה שתהנוווו :)