יופי עילאי

Part 1

1

באקי בארנס תמיד היה נאה. גם כשהיה ילד יחף, כל החברות של אמו נהגו לצבוט אותו בלחי ונאנחו: "אוי, איזה ילד יפה!"

באקי בארנס היה בחור יפה תואר, והוא ידע זאת. הוא גם השתמש בזה בלי בושה והשיג את מבוקשו - מנשיקה בסמטה ועד בקבוק בירה אחרי חצות. הכל היה בשימוש: מבט רפה מתחת לריסים, חצי חיוך קל, סיבוב ראש מיוחד. אף קורבן לא נמלט מבאקי עדיין.

באקי בארנס היה בחור נאה ושמר בחריצות על יופיו. לפחות בגבולות היכולות שלהם - הנעליים תמיד מלוטשות עד לברק, החצים על המכנסיים מגוהצים, השיער משומן ...

באקי בארנס היה בחור נאה, וחברו הטוב ביותר, האמן, הזכיר לו זאת כל הזמן.

"באקי, יש לך יופי כזה... עילאי!" - אמר סטיב באנחה, גוחן מעל דיוקן חברו.

"אני אוהב את זה שאתה קורא לי ככה," גיחך על זה בארנס.

"יאללה יופי עילאי, תפזיז שם בשביל שנינו," אמר סטיב כשליווה את באקי לריקודים, והחליק את שערו.

"אל תהרוג שם את כולם ביופי העילאי שלך!" אמר סטיב, כשליווה את באקי למלחמה.

"אוה, באקי, מה עשית עם היופי שלך?" - קינן סטיב, לאחר ששחרר את באקי מהשבי, והחל מיד להחזיר לו את היופי העילאי.

לא הספיק. פספס. באקי בארנס נפל מהרכבת, ויופיו אבד בשביל העולם לנצח...

2

כמעט 70 שנה מאוחר יותר

הדבר הראשון ששמע כשפקח את עיניו לאחר איפוס היה: "היי, יופי עילאי, קום!"

שם קוד חדש - צלצל במוחו של החייל.

***

"חייל, דיווח מלא!"

האיש במעיל הלבן ללא ספק נראה לחוץ, הכל היה אמור לעבור טוב, אך החייל לא מגיב. הוא יושב על כיסא האיפוס, ומביט בו במבט אדיש, ​​כאילו הם לא פונים אליו.

"חייל! דיווח! מיד!"

טכנאי המעבדה רועד, מתחיל לחשוד כי אירעה תקלה נוספת במערכת. החייל לא יציב וזה טומן בחובו סכנות רציניות. נכון, הוא לא מנסה לתקוף - הוא פשוט יושב ולא מגיב לשם הקוד שלו.

לאפס שוב מפחיד - לא ברור איך זה ישפיע עליו הפעם.

***

החייל לא עונה. לא כשראש המעבדות מגיע, וגם לא כשפירס מופיע ומנסה לדבר איתו, וגם לא כשהוא נותן לו סתירה - הוא פשוט נראה נעלב, כאילו הוא לא מבין למה מכים אותו.

כשמדברים איתו הוא אפילו לא מפנה את הראש לעבר הדובר. הוא לא מציית לפקודות. פשוט לא מגיב אליהם. איש אינו יכול להבין מה העניין. ולהמציא מה לעשות הלאה - גם.