"1...2...3..." נשמעה הקריאה, כולם שמעו אותה וכולם ציפו לשמוע אותה.
למען האמת, הם התכוננו לקראתה, ברגע שהיא נשמעה הם היו צריכים לרוץ, לברוח למקום לא נודע, העיקר שלא ימצאו אותם.
את הקריאה צעקו חמישה אנשים, שלוש בנות ושני בנים, הם היו האלופים, אנשים שהוכשרו לצעוק את הקריאה ואחר כך גם ינסו למצוא את כולם.
בעייני אדם זר זה אולי היה נשמע מגוחך, אך האמת היא, שזה לא היה כך, הקריאה הייתה מסורת שקרתה כבר במשך כ250 שנה, כל דור המגיע לאקדמיית טיסבל -אקדמייה למצוינות בתחומים שונים ומגוונים- הכיר אותה וחיכה לה.
לפי המסורת, ביום וברגע שהגעת לאקדמיית טיסבל, אתה משחק את המשחק, המשחק הוא לא קשה מידי אבל הוא מעיין טקס חניכה קטן.
כל מחזור חדש המגיע לאקדמייה מתאמן למשחק אימונים מפרכים כדי שברגע האמת יוכלו לרוץ, להתחבא, ולהסתדר בכוחות עצמם במשך זמן בלתי מוגבל.
ברגע שנשמעת הקריאה "1...2...3..." כולם יודעים שהמשחק מתחיל והמטרה היא שלא ימצאו אותך, ובגלל שאקדמיית טיסבל היא מקום גדול ומפותל, המשחק יכול להמשך ימים.
זה היה מקרה לגמרי, אך חמשת בני הנוער שהצטיינו במיוחד באימונים לקראת המשחק נכנסו לאותו החדר להתחבא בו, הם לא ידעו את זה עדיין, אבל הולכת לעבור עליהם חוויה שהם לא ישכחו בחיים.
** אז לכל האנשים החביבים שקוראים את זה... זה פרולוג. אל תשפטו את כל הספר לפיו. כתבתי אותו רק כדי שיהיה קצת רקע לסיפור. מבטיחה שהסיפור הולך ומשתפר מפה, אז בבקשה אל תשפטו את כולו לפי הפרולוג.
YOU ARE READING
The Gate / השער
Fantasyאז מה קורה כשחמישה בני נוער עוברים דרך שער לעולם אחר? איימי, כריס, ז'אק, ג'ני וצ'רלס מגיעים לעולם אחר, הם נאלצים להתמודד עם יצורים משונים ומפלצות, וגם לנסות לשרוד... אחד עם השני. "כאן למטה חבויים טוב וגם רע, תוכל להצליח או להקלע לצרה. אם תרצה לחזור...
