הדייל החתיך שלי my handsome flight attendant

פרק 1: אמא תמיד צודקת

"תן לי שמחה ותן לי קצת אור
כי אפלים הם ימי
בנה לי שביל אל ביתי שוב לחזור
תן קצת אור לעיני"
(זהבה בן מתוך השיר טיפת מזל)

•ריף P.O.V•
הינה אני מודה בזה טעיתי. טעיתי בכל רגע בחיי ולא הקשבתי לה. אמא תמיד אמרה לי שגברים הם עם זבל. יום אחד הם אוהבים אותך, ויום אחד הם בוגדים בך. בדיוק כמו שהאבא הבן זונה שלי עשה. סליחה סבתא הכוונה לא עלייך, בעקרון זה היה אמור להיות כמו כל יום רגיל בחיי המאושרים. אבל נתחיל מהתחלה כדי שתבינו מה באמת קרה נחזור כמה שעות אחורה.

•כמה שעות קודם השעה 8:15•
השמש האירה את השמיים כמו בכל יום בהיר קייצי בארץ. זה נשמע טוב נכון, האמת היא די פשוטה, יצאתי לעבודה כשאני רצה על עקבים שני רחובות כמו מטורפת אל המשרד שלי ברמת גן. כמו כל ישראלית ממוצעת הזעתי מהחום המטורף בחוץ. רצתי עוקפת את רוכב האופניים על עקבים גבוהים. כשאני מועדת אל המשרד, וכמובן איך אפשר שלא מאחרת כמו תמיד לעבודה. מעבירה במהירות את הכרטיס עוברת במהירות ולוחצת על הקומה הרלוונטית שלושים. לפני שהבוס ישים לב לאיחור שלי רצתי לעבר הכיסא מניחה את התיק מדליקה את המחשב במהירות. פותחת איזשהו קובץ במחשב ובמקביל מסדרת את האודם שנמרח על שפתיי בגלל הלחות. לעזאזל אני כולי מסריחה מזעה.
"יפה יקירתי!" קראתי אל עבר הפקידה שישבה על המחשב. "את יכולה להודיע ליצחק שאני כאן במידה וישאל איפה אני, תגידי שיצאתי לשירותים לכמה רגעים טוב." היא חייכה חיוך חביב דרך המשקפיים העגולות שלה, יפה היתה אישה עגלגלה בת עשרים ואחת לאחר צבא. עיניה היו חומות דבש ועורה היה שזוף כמו השמש.
"אין בעיה ריף תמיד לשירותך." היא קרצה בשובבות מכירה אותי כבר.
"תודה חברה אני חייבת לך קפה היום." אמרתי בעליזות לקחתי את שקית הנייר שלי מוציאה בגדים חלופיים. צעדתי לכיוון השירותים ממהרת לאחד התאים הפשטתי מעליי את חולצה המכופתרת והמכנס השחור במהירות. מתבשמת בדודורנט ובבושם גבריאלה שנאל. לבשתי עליי חולצה מכופתרת לבנה נקייה יפייה שרכשתי בחנות מעצבים ומכנס לבן סקיני צמוד. החלפתי לנעלי עקב בצבע קרם. ענדתי את העגילים מיהלום לבן, שעומרי קנה לי ליום ההולדת. אנחנו מאורסים כבר חצי שנה לפני כחצי שנה הוא הציע לי נישואין. ואני כמובן הסכמתי, הוא גבר כל כך מושלם. אלוקים אני כל כך ברת מזל שהוא עומד להיות בעלי. טוב תתפקסי ריף את תאחרי עכשיו, ענדתי את השרשרת עם השם שלי שהיתה מקושטת ביהלומים גדולים. התאפרתי קלות מורחת את העיפרון מחדש של שנאל ואודם ורוד כהה. ענדתי את השעון הזהוב שלי עם צמיד. הבטתי בדמותי שיערי החום זהוב נצנצץ בגווני בלונד בהירים. הבטתי בעיניי הירוקות שהיו מודגשות היטב בצללים כהים מעט. צעדתי מתקדמת למשרד עם השקית הנייר מניחה אותה מתחת לשולחן. עכשיו אני נראית כמו עורכת דין ולא כמו פרא אדם שהייתי לפני עשר דקות.
"סוף סוף הועלת בטובך להגיעה ריף." פגשתי בדמותו של הבוס שלי יצחק בן יוסף. הוא לבש חליפה שחורה רשמית וחולצה מכופתרת לבנה שהדגישה את שריריו למרות גילו המופלג. הוא עדיין שמר על אתלטיות.
"בוקר טוב גם לך יצחק." אמרתי לו ברוגע מזויף וציני שרק אני יכולתי לזייף. כל השאר רעדו מפני הבוס הקשוח.
"הכנת את החוזה שביקשתי ממך לבית משפט?" הוא שאל אותי כשעיניו החומות הכהות מביטות בי במבט מקפיא.
"כמובן, למעשה המסמכים כבר מוכנים הם מונחים על השולחן שלך. הנחתי אותם כבר אתמול עברתי עליהם בערב לצורך בדיקה אחרונה." אמרתי לו מסמנת על השולחן שלו שנשקף דרך הזכוכית.
"מסתבר שלמרות כל האיחורים שלך היה שווה לעסיק אותך למשרד עורכי דין שלי." הוא אמר בחיוך זחוח. גוש חרא קטן הוא אף פעם לא יכול להחמיא בצורה נורמלית? מה יכאב לו להגיד מילה טובה לעוזרת האישית שלו? חייכתי חיוך ציני משלי הוא צעד למשרדו עובר על מסמכים שהכנתי עבורו.
ועכשיו גברותיי ורבותיי, הכירו את יצחק בן יוסף עורך דין הכי כריש בתחום החוזים. בן חמישים עם פרצוף תחת אני קוראת לו לפחות הוא אף פעם לא מרוצה מהעבודה של עוזריו. כשהתחלתי לעבור אצלו התמחות. חיי בין רגע הפכו לגיהנום עלי אדמות, עבדתי כאן עד השעות הקטנות של הלילה. הוא גילה את כישרוני המיוחד להיות חדת הבחנה, ולהיכנס לפרטים הקטנים שאחרים לא מסוגלים להיכנס עליהם. הפכתי לאחר שלוש שנים במשרד שלו הפכתי ליד ימינו הייתי אחת המתמחות היחידות ששרדו כאן. אני מקבלת תשלום נאה לאחר כל עסקה אצלו שכל עורכת דין יכלה לחלום. תמורת כמובן עבודת פרך לא קטנה מהצד שלי.
אני בטוחה שהערמה שיש לי כאן על השולחן, ליד המחשב לא תיעלם לעולם. אלא אם כן אני אעשה את העבודה הכי טובה שיש. ולכן לא נבזבז עוד זמן יקר ונתחיל לעבוד על עוד תיקים. ישבתי עוברת על העובדות של התיק מחשבת יעדים, ומנסחת טענות בהתאם. כך העברתי את השעות עוברת על כל פרט ופרט. השעה היתה שתיים עשרה כשסיימתי לעבור על כל הערמה שהיתה בבוקר.
"ריף," שמעתי את קולו של יצחק מעל ראשי. הרמתי את ראשי פוגשת בדמותו. עיניו החומות הביטו ברצינות. "עשית עבודה טובה ניצחנו את התיק הזה. מכיוון שעשית עבודה טובה אני משחרר אותך מוקדם היום תנוחי." הוא אמר במבט מרוצה. "החודש את תקבלי תוספת למשכורת שלך, עבודה טובה תמשיכי ככה." הוא אמר ממשיך אל משרדו. ארזתי את התיק שלי בחיוך מלא ניצחון. צעדתי אל כיוון החנייה שהיתה שני רחובות מהמשרד. מגיעה אל החנייה איתרתי את הג׳יפ השחור מדגם מרסדס נכנסתי למכונית. מפעילה את התחנה האהובה עליי מאה אף אם, נוסעת לכיוון העיר שבה גרתי כל חיי באר יעקב. לא משנה כמה ערים יפות אראה בארץ עם כל היתרונות אני תמיד העדיף את באר יעקב. נסעתי עוקפת את הפקקים במהירות טסה הביתה בכיף שלי. כשהשיר האהוב עליי מתנגן 'החום עולה'. אפשרתי לעצמי לחלום על החיים הטובים שלי שרק מיום ליום משתפרים. בקרוב אני ועומרי נתחתן היום אני חייבת לבדוק את השמלות לחתונה שלנו, שהיא תהיה בעוד כשלושה חודשים. אמא שלו כבר חפרה לי על סגנונות המיושנים שלה, לעומתה אמא שלי המליצה על שמלות עם העיצוב העכשווי.
כרגע אני נהנת לי מתחילתו של חודש מאי השמש נעימה. הגעתי הביתה אחרי ארבעים דקות חונה בחנייה. הוצאתי את התיק שלי בעליזות. שמחה לחזור הביתה אחרי שבוע מתיש שבו השקעתי בתיק הכי גדול שהגיעה אליי. עמדתי מול הבניין החדש שבו רכשתי את דירתי לפני כשנה דירת פנטהאוז. גרתי מאז ומעולם בבאר יעקב המשפחה שלי קנתה כאן אדמה מלפני קום המדינה הם לא זזו מכאן מעולם. עמדתי מול הבניין החדש שבנו לפני כשנה הבניין היה בצבע אפור בהיר. דלתות הבניין היו מזכוכית התקדמתי אל הלובי מקישה את הקוד הכניסה. נכנסתי בלובי שהיה בו היו וילונות בהירים בצבע שמנת. חלפתי על פני הלובי לחצתי על כפתור המעלית לקומה האחרונה בבניין. המעלית היתה מזכוכית שקופה כל הנוף המרהיב שהיה בחוץ נפרש לנגד עיניי. אחרי כמה רגעים הייתי בקומה שבה אני גרה. התקדמתי במסדרון שהיה מלא בתמונות של אומנים התקדמתי אל דלת דירתי פותחת את דלת. כשצעדתי בנחת מניחה את התיק על השולחן במטבח. המטבח היה מעוצב בארונות לבנים חדשניים גבוהים ותנור אפייה מנירוסטה היה מונח בבית. לנגדו עמד המקרר בצבע זהה לנירוסטה. הרצפה היתה מעוצבת בלבן. באמצע המטבח עמד לו שולחן הברמן ושולחן רחב מזכוכית מעוצבת. הוילונות היו בצבע לבן תחרה שהאירה את הבית.
בחיוך מאושר חלפתי מתקדמת אל הסלון הרחב שהיה מעוצב בטוב טעם. עוד מעט נבחן את השמלות לחתונה. הסלון היה בצבע אדום יין ראיתי על שולחן קפה השחור מונחות שתי גביעי יין. ונעליים פזורים להם על הרצפה אחד של עומרי בוודאות. והנעליים האחרות היו נשיות שחורות נעלי עקב, וביחד איתם היתה על הרצפה חזיית תחרה סגולה, ותחתונים השמלה שהייתי בטוחה שלא הסגנון שלי בצבע ירוק זית. מה לעזאזל קורה כאן לכל הרוחות? התקדמתי בהיסוס לחדר השינה שלי שומעת קולות צחוק נשי וגניחות נשיות. פתחתי את הדלת בידיים רועדות המומה, כשלנגד עיניי נגלתה הזוועה. הדמעות עמדו בעיניי כשזיהיתי את דמותו של עומרי גוערת על דמות נשית. זיהיתי את שיערו השחור ועיניו החומות גופו השזוף ובין זרועותיו החברה הכי טובה שלו איילת. זו שהוא טען רק חברה הכי טובה שלו מהצבא. גופי רעד מזעם וכאב, הרגשתי בין רגע איך ליבי מתנפץ לרסיסים. ליבי הפסיק לפעום בין רגע כאב תפס את מקומו.
"עומרי?" היא אמרה את שמו בבהלה כשראתה את דמותי.
"ריף?" הוא קרא המום לראות אותי וגם הבת זונה הזו.
"אתה חתיכת בן זונה." אמרתי בקול צרוד שדמעה זלגה מעיני ניגבתי אותה ישר.
"ריף אני מצטער—" הוא התחיל לומר.
"תסתלק מכאן! תקח את הזונה שלך, ותעופו לי מהבית אני לא רוצה לראות אותך עוד לעולם." צעקתי בזעם מתקדמת לזונה בלי לחשוב פעמיים מושכת אותה משיערותיה כשהיא נופלת על רצפה עירומה. במסדרון כשהיא על הרצפה, והוא מנסה להדביק את צעדי אבל הייתי מהירה יותר זרקתי אותה במסדרון של הלובי עירומה.
"משוגעת!"היא קראה בזעם. לפני שהיא הספיקה להבין פתחתי את החלון לרווחה
זרקתי את העקבים שלה ואת השמלה המזדיינת שלה מהחלון ביחד עם החזייה והתחתונים שלה.
"עכשיו לכי ותקחי אותם עירומה שרמוטה." אמרתי בזעם.
"ריף—" הוא התחיל להגיד בעטתי לו ישירות לזין דחפתי אותו מחוץ לדלת. נועלת את הדלת כשהוא עירום במסדרון והוא דופק ללא הפסקה על הדלת מבקש את בגדים שלו. לקחתי את כל החפצים שלו וזרקתי מקומה עשרים ביחד עם הטלפון שלו. כשהדמעות ממשיכות לזלוג מעיניי זרקתי את המצעים גם מהחלון. פתחתי את החלון בחדר לרווחה כשהריח הנוראי שלהם נעלם. הדמעות המשיכו לזלוג ללא ערף. החלפתי את המצעים וניקיתי את הבית מאווררת. כמה זמן הוא בגד בי עם הזונה הזו? כמה זמן הייתי עיוורת כל כך ועוד רציתי להתחתן עם הזבל הזה. אני שונאת אותו למה זה מגיעה לי? לא עשיתי לבן זונה הזה כלום רק אהבתי אותו נתתי לו מעל ומעבר? למה גברים לא מסוגלים להסתפק באישה אחת?