מלך המהלכים

פרק 1 - הזמן

נקודת מבט - קמרון בלטור

"את לא צריכה לעשות משהו?" שאלתי בעצבים את ג׳קי שלא הפסיקה להסתכל על השולחן שמילצרתי לפני מספר דקות.
"רק מוודא שאת לא מרעילה את הלקוחות" ענתה מבלי להוריד את העיניים שלה מהם.
גופה נשאן על הבר כשמרפקיה החזיקו את ראשה כדי לא יפול, היא בוהה בהם בציפייה שבאמת שיקרה משהו.
"אל תדאגי האוכל מסתדר לבד עם זה" לחשתי עוקפת אותה ונכנסת מהר למטבח, לרגע קטן התפללתי שהיא לא שמעה את המשפט הזה, אני לא צריכה שהיא תרוץ להלשין שאני מדברת בצורה כזאת על האוכל פה.
"קחי, שולחן חמישים ושלוש" סיימון השף אמר ומהר לקחתי את המנה ויצאתי מהמבטח.
שולחן עשרים נמצא במרפסת בקומה הראשונה, והם הזמינו חגיגת רביולי והמבורגר.
הרוח שהכתה בי כשהנחתי רגל במרפסת גרמה לריח להגיע לאפי ומבלי שליטה כלשהי הבטן שלי קירקרה.
עד כמה שזילזלתי מקודם באוכל הזה, הריח שלו מדהים.
או שזה בגלל שלא אכלתי מהצהריים ועכשיו כבר שבע בערב.
"בבקשה, חגיגת רביולי והמבורגר" אמרתי עם חיוך לעברם "לפה" אחד מהם שהיה נראה הכי בוגר וטיפה שמנמן אמר וסימן עם ידו לאזור בשולחן שלו, שיארתי שההמבורגר שלו מכך שבהה בו עם חיוך מלא רצון לתקוע בו ביס.
הנחתי את הצלחת עם המבורגר לידו ואת הרביולי מול הבחור שנמצא מולו עסוק בטלפון שלו.
"לא מתוקה, הפוך" לקח לי רגעים ספורים להבין שהוא התכוון אלי, הבחור הרים את עיניו מהטלפון ועם ידו החל לדחוף את המנה רחוק ממנו, בתנועה הזאת הוא הצליח להזכיר לי ילד קטן שנגעל מהסלט שאמא שלו הכינה במיוחד בשבילו.
הסתכלתי לעבר הגבר המבוגר שברגע פניו החמיצו מהסיטואציה, נראה שהוא לא אוהב את הרעיון להחליף בין המנות שלהם.
"מצטערת" אמרתי ומהר החלפתי בין הצלחות, המבט עדיין לא ירד מהגבר המבוגר וכשפניו פגשו בצלחת רביולי מיד הרים את ראשו בכעס לעבר הבחור שלהפך ממנו נראה די שלוו עסוק עם הטלפון שלו.
"הזמנתם שתייה?" שאלתי פותחת את הפנקס ומוציאה מהכיס עט שחור מוכנה לכתוב.
"כן, אמור להגיע" הבחור אמר מבלי להרים את מבטו, חתיכת סנוב.
הינהנתי במהירות והחזרתי את הפנקס ואת העט למקומם.
"בתאבון, אם צריך משהו תוכלו לקרוא לי" אמרתי מחייכת להם חיוך אחרון לפני שאחזור להמשך המשמרת.
תזכרי קמרון, עוד שעה ואת עפה הבייתה.

המשמרת המשיכה כרגיל עד שאחד מהילדים הקיא בקומה השניה ואילץ אותי להגיע למחסן כדי לברר מה יהיה עם הריח הנוראי הזה.
"אני לא מנקה את זה" אמרתי מתרחקת מהמגב שהנרי ניסה להצמיד אלי "קדימה קמרון" המגב המשיך להתקרב לגופי ולא נותר לי לאן לברוח, הייתי צמודה לקיר.
"לא עושה את זה!" צעקתי משלבת את זרועותי ונותנת מבט מזהיר להנרי, עד כמה שהוא מנהל המשמרת אני לא הולכת לנקות את זה.
"קמרון בבקשהה" אמר מגיש לעברי עם ידו השמאלית דלי מלא מים עם ריח של אקונומיקה
"תבקש מג׳קי! היא לגמרי פנויה כרגע!" צעקתי מצביעה לעבר הדלת בתקווה שישחרר אותי ויתן לה את המשימה המגעילה הזאת.
"היא תראה את זה ואז יהיה לך עבודה כפולה" הטון בקולו הבהיר לי שזה בדיוק מה שהולך לקרות אם היא תסתכל על זה.
אבל מי אמר שלי זה לא יקרה?
"אז ממישהו אחר" אמרתי, הרכנתי מעט את ראשי לדלי, בועות החלו לצוץ בתוכו וקצף הסתיר את רוב המים
"קדימה מאמי, אם לא תנקי אגיד לו שאת מורידה מהערך של המנות במסעדה ומזלזלת בהן מול הלקוחות" הנרי אמר מסמן עם ראשו בתזוזה קטנה למעלה, אני כבר הבנתי למי הוא התכוון לספר ולא הופתעתי שג׳קי סיפרה לו את דעתי לגבי האוכל פה.
"הנרי, תרגיע." הוא איים על העבודה שלי עכשיו, ואני לא אוהבת את זה.
"אוי נו תנקי וזהו" הנרי הניח את הדלי מולי והגיש לי את המגב מבלי לחכות שאגיב "תמהרי מאמי הריח עוד יכול להגיע ללקוחות" מילמל וטרק את הדלת, משאיר אותי לבדי מול המגב והדלי .
ניסיתי להבין מה האפשרויות שנמצאות מולי כרגע, אני יכולה ללכת מפה ולהמשיך במשמרת שלי כאילו כלום לא קרה ולצפות שלא יתקשרו אלי ואפוטר, או לעלות לקומה השניה ולנקות את הדבר הזה מבלי לקחת את הסיכון לאבד את מקור ההכנסה היחיד שלי פה בניו יורק.
"העולם לא פייר!" צעקתי מתפרצת בעצבים.
מהר יצאתי כשהמגב ביד אחת והדלי בידי השניה ובאפי אטב שמצאתי בין החפצים.
עליתי במדרגות עוקבת את התמרור "אסור לעבור" בזהירות מנסה לא לשפוך את הדלי שהיה כבד יותר מהצפוי והאטב שהיה באפי החל להכאיב מה שלא עזר כלל למצב הזה.
הורדתי את הדלי לריצפה כשהגעתי סוף כל סוף לקומה. סידרתי את האטב באף שלא יכאב כל כך והמשכתי להתקדם.
הקומה הייתה נראת שוממת, אף אחד לא היה נמצא בה מלבדי.
התמקמתי ליד הקיא מסתכלת סביבי, הילד הזה הקיא ליד המרפסת מה שאומר שהרוח זורמת פה ואני בטוחה שאם אנקה מהר זה לא יגיע לאף של אף אחד.
"סוף סוף הביאו מישהו" קפצתי בבהלה וסובבתי את עצמי לכיוון הקול, ועוד לפני שיכולתי לעכל מה קרה נתתי מכה חזקה עם המגב לעבר הבחור
"חתיכת-" "מצטערת!" קטעתי אותו ממהרת לכיוונו, הפלתי את המגב לריצפה והסתכלתי על זרועו החשופה שנראתה אדומה טיפה מהמכה.
המשכתי להסתכל על הזרוע שלו מנסה להבין מה אפשר לעשות כרגע