אצל קילגן בגדי החג נהגו להיות לבנים, ומטרתם הייתה לסמל טוהר, בדומה לשלג. אך התחוור לו שבגדי החג במלכת בוהו הם דווקא שחורים. לפני שנים, גם הם נהגו ללבוש בגדי חג לבנים, אך כיוון שהצבע הלבן נראה דומה מדי לצהוב ולאפור, הלא הם צבעי קסם האור והרוח, הייתה התרעמות מצד קוסמים מסוגים אחרים, אז בסוף הוחלט על שחור. אז איך תירצו את הבחירה המשונה בשחור? השחור הוא צבע החוסר, בניגוד ללבן שהוא הצבע שמאחד את כל הצבעים. כך למעשה, הם מסמלים שאף אחד לא מושלם, ולכל אחד יש חוסר. התירוץ הכי עלוב שהוא שמע מימיו, אבל זה בהחלט עדיף על הבגדים שהוא הסתובב איתם ביום יום. הצבע הבז' נראה כל כך עלוב. לא שאצלו במדינה היו צבעים חיים יותר: חום כהה, סגול כהה, כחול כהה, אדום כהה. צבעים מלאי חיים ממש. כשראה את בגדי יושבי הממלכה, שעטו צבעים בהירים, קיווה שגם לו יתנו בגדים בצבעים ססגוניים, עד שהתברר לו שלא.
בהתחשב בעובדה שהחגיגות נערכו בלילה, הבחירה בבגדים שחורים נראתה לו תמוהה אף יותר. היה רק דבר אחד שהוא לא ידע. הוא היה היחיד שמלבד שחור וצבעי גופו, אף צבע לא עיטר אותו. ללידרה היה סרט תכול על ראשה, קנמר, שישב בצד, עטה מכנסיים שעליהם פסים אפורים בהירים.
לפתע, הוא הבחין בין ההמון בדמות מוכרת. זה לא היה אחד המשרתים. היה זה סייבק, שהסתפק בסרט ירוק זוהר כמעט סביב זרועו השמאלית. אולי לו היה זה מישהו אחר, היה תוהה על הבחירה התמוהה של סרט בוהק אף שנראה כאילו מישהו הכריח אותו לשים קישוט כלשהו מלכתחילה, אך זה לא העסיק אותו. כול שיכול לראות בו היה רוצח שניסה לרמות את כולם סביבו. כשעיניו הביטו לכיוונו לגמרי במקרה, סייבק כנראה הבחין במבט בעיניו של קילגן, שכן הוא נשם נשימה אחת עמוקה כשהבעה כועסת על פניו, והלך משם.
"למה אין לך שום קישוט צבעוני? אתה נראה קודר," קילגן שמע את קולו של קבריון מאחוריו.
"אם הייתי יודע," קילגן נאנח.
"לא נורא. זה הזמן היחיד בשנה שאנחנו מקבלים מטעמים של טבחי הארמון!" טון דיבורו, שהחל כמתלהב אך עדיין ללא שינוי מיוחד בגוון הקול, השתנה עד מהרה לטון גבוה מעט, המעיד על התרגשות "ובחיי, כמה שזה טעים."
"אתה רק חושב על אוכל?" קילגן צחק.
"אתה יודע מה המוטו שלי? ליהנות מהדברים הקטנים בחיים. או במקרה הזה, הטעימים." קבריון עזב אותו והתקרב לכיוון השולחנות עמוסי האוכל, וכמעט ניתן היה לשמוע את הרוק ניגר בפיו.
קילגן עוד הספיק לראות אותו מתחיל לאכול בראוותנות, לפני ששמע קול צעקה.
"את לא תשקרי לי! אני ראיתי את המבט שלו!" וקילגן חשב לתומו שהוא יצליח להתחמק מסייבק.
"למה אני אשמה בזה שהוא מסיק מסקנות לבד אפילו שאמרתי לו בדיוק את ההפך?!" גם את הקול השני הוא זיהה, הייתה זו למריה. גם היא, כמו סייבק, לא שמרה על טון רגוע. הוא התחיל להתקרב לכיוונם.
YOU ARE READING
זר בממלכה חדשה/שלי
Fantasyקילגן היה בעבר חייל בממלכת טיפורה. לא עוד, שינוי השלטון בממלכתו הוריד אותו למחתרת. הוא כבר חשב שראה את הכל, אבל עד מהרה הוא יגלה שלא ראה כלום. סייבק נולד לממלכה של קסם ולו היה קסם ייחודי שאין לאף אחד אחר. אך הקסם הזה הוא ברכתו וקללתו. דרכם של השניים...
