אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🚹 מִיאַזְמָה

________

נ.מ דניאל
________

"לא לא לא," צעקותייה של דניאלה מילאו את הבית ברגע כניסתה מהדלת, כל כולה עסוקה בשיחת הטלפון שביצעה ברגעים אלו. "ביקשתי את סידורי הפרחים לבנים, לא ורודים. חשבתי שעברנו על זה!" היא מגיעה עד אליי וזורקת את התיק שלה על השולחן, קרוב לאיפה שהלפטופ יחד עם עשרות המסמכים שלי נחו. זה הרעיד את הכל וגרם לחלק מהניירות ליפול, וזה רק העביר את המחשבה האם היא סוחבת אבנים בתיק הגב הזה. "יופי, שמחה שהבהרנו את זה. יום טוב." היא מנתקת את הטלפון ולוקחת לעצמה את המקום לידי.

"יש בעיה עם הפרחים?" שאלתי כשהפניתי את תשומת ליבי אלייה, אני יודע כמה היא לא אוהבת שאני עובד ועונה לה תשובות בהיסח דעת. "עכשיו כבר לא. אלוהים, איזה יום ארוך."
היא כרכה את כף ידה החמימה סביב עורפי ומשכה אותי לנשיקה, שאני השבתי לה בחפץ לב. טעם של תות ומנטה חצו את דרכם מפיה והישר אל שלי ברגע שהיא החדירה את לשונה הקטנה בין שפתיי, וזה לרגע קטן לפניי שהיא מושכת אחורה ומשאירה אותי צמא כמעט בכל מובן שהוא. "אתה לא רוצה--"

"לא." קמתי בסערה ממקומי עוד לפניי שהספקתי להרגיש את הדופק שלי פועם במכנסיי. דניאלה קמה בבהלה מוחלטת בעוד שתפסתי אותה ממותנייה והושבתי אותה על השולחן, ידיי חופנות את צידי המותנה הצנומים. "דניאל?" היא מביטה בי בתהייה אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לחייך בזדוניות תמימה, שילוב לא אידיאלי, אבל ככה בהחלט זה היה. מצד אחד, רק מת לזיין אותה. מצד שני, רק שמח ליהיות לידה. "את לא יכולה לנשק אותי ככה מבלי לתת לי יותר."

"מממ הבנתי...וכמה יותר אתה רוצה?" זרועותייה משתלבות באיקס מאחוריי עורפי, שפתייה מרפרפות על שלי כשאני לוקח צעד ונטחב בין רגלייה. "הכל." אספתי אותה בזרועותיי והרמתי אותה בזריזות מהשולחן, פונה לכיוון המדרגות השיש. "אתה במצב רוח טוב היום." היא לוחשת כנגד שפתיי, חיוך רחב ובהיר מעתר את פנייה וגורם לגומות היפות שלה לחשוף את עצמן. "אני במצב רוח טוב כל פעם שאני איתך." היא מצחקקת וקוברת את פנייה בשקע צאוורי לפניי שאני מוליך את שנינו לחדר השינה, כמעט בועט בדלת על מנת שתיפתח ולא שוכח לסגור אותה אחריי. אפילו שזה היינו רק שנינו.

הנחתי אותה בעדינות על המיטה ולפניי שהספקתי להבין מי נגד מי בכלל, היא משכה ממני את חולצת הטי-שרט שלי וזרקה אותה הצידה. "את לא יודעת מה זה סבלנות?" מילמלתי כנגד עורה החם של צאוורה, מחווה כה פשוטה שגרמה לגב שלה להתרומם ולחזה שלה להתנגש בשלי. היא מנידה בראשי וסוגרת את עינייה, "אז אולי אני צריך ללמד אותך."
הזדקפתי מעלייה והרחקתי את גופותינו, אוויר חם חלף על גופי והנחתי שזה רק הקיץ הגועלי הזה שאוהב לאמלל אותי. כבר יכולתי לראות את עורה נוצץ מזיעה בעוד שמשכתי באיטיות את המכנסיים שלה מטה, היא כמובן אצה לה להוריד את החולצה כך שהיא חשופה מולי בסט חזייה ותחתוניי טחרה שחורים. וכל זה היה פשוט...יותר מדיי טוב.