hunters in love/GxG

פרק 1

-נ.מ. אלנה-

"גבירתי הצעירה, יש לך כוונות להתחיל להעתיק מהלוח מתישהו?"
המורה תומאס לספרות. המורה הכי מעצבן וקשוח שיש עם המקצוע הכי קשה שיש. תמיד היה לי קשה לקרוא באנגלית ועוד עם ההפרעות קשב וריכוז שלי...
"אז את עדיין על אותו תירוץ שאת לא מצליחה לקרוא או שהפכת יצירתית?" אמר וניגש אליי.
"סליחה המורה, אני באמת לא מצליחה לקרוא" הוא לא מבין אותי בכלל. גאד, שיבוא כבר הצלצול הזה.
"יש לך מזל. אני מצפה ממך להשלים הכל אחכ" סוף סוף. הוא יצא מהכיתה.
"אל תתייחסי אליו. תביאי, אני אעתיק בשבילך"
ביל, החבר הכי טוב שלי. נראה לי שהוא הבן היחיד בעולם הזה ששפוי.
"תודה חייתי"
"אה, אם את כבר הולכת ללוקר, יש סיכוי את מביאה לי גם את הספר והמחברת לשיעור הבא?"
"ברור, רק... איזה שיעור אחכ?" אופסי. שוב שכחתי את המערכת בבית.
"מיתולוגיה יוונית"
"אויש נו באמת. לא שוב הבולשיט הזה. למה אנחנו לומדים את זה בכלל? זה לא אמיתי!"
"לפחות את מצליחה לקרוא את היוונית מעולה לעומתי" צחק ביל.
"משתגיד"

"החומר למבחן הקרוב: לדעת בעל פה את רשימת אלי האולימפוס ואת הוריהם של כל אחד מהם..."
"לא הוא לא רציני." לחשתי-צעקתי לביל.
"לי זה נראה שהוא דווקא כן..."
"ביל ואלנה, יש לכם משהו לשתף בו את הכיתה?"
"לא, סליחה המורה"
"אלנה, את טובה במוזיקה נכון?" שאל המורה לפתע.
"הממ, כן. אני שרה ומנגנת על כמה סוגים של כלי נגינה" לאן הוא חותר?...
"יופי. לכל אחד יש משימה בתוספת למבחן. למצוא את האל שאתה הכי דומה לו ולכתוב עליו חיבור באורך שלושה עמודים. המשימה הזאת מכילה 40% מהציון של המבחן. וכמו שראינו עכשיו, האל שלך הוא אפולו. בהצלחה לכולם"

"אין לי כחחחחחחח" צעקתי במסדרון. "שלושה עמודים?! מה כבר יש לכתוב על אל שלא קייםםםם"
"לא הייתי מציע לך להגיד שאלים לא קיימים, זה מכעיס אותם" שיט, המורה שמע מה שאמרתי.
"כןכן, ברור"
"על מה אתה צוחק?!" ביל התפקע מצחוק ונאלץ להעזר בקיר. נאנחתי וזה רק הגביר את צחוקו.
"תזכיר לי למה אני מסתובבת איתך?"
"כי את חושבת שכל הבנים האחרים מפגרים והבנות מקנאות בך בגלל המוזיקה" אמר והתקדם לעברי בחיוך.
"זאת הייתה שאלה רטורית." גילגלתי עיניים.
"גם אתה רואה את זה או שזה רק אני?"
"על מה את מדברת?"
"הבנות ששם, יש להן שיער מאש. מממ, וניבים. אני בטח רק מדמיינת" וואו, השיעור הזה שיבש לי תראש, מה עובר עליי?
לפתע ביל צחק "הן רק ג'ינג'יות תרגיעי, ניבים זה דבר נורמאלי"
"מממ אוקיי" אני צריכה לשתות יותר, המוח שלי מתעתע בי.
"אני מת חחח"
"הא?"
"סתכלי על הרגליים שלהן. יש להן רגל אחת שעירה בטירוף ואחת מבריקה. שילכו להתגלח דחוף"
"וואי, אמא"
"כן... בואי נאכל שם. מקום שקט כזה"
"למה יש לי הרגשה שהן עוקבות אחרינו?..." הסתובבנו וראינו אותן ממשיכות לכיווננו.
"בטח סתם צירוף מקרים, או שגם הן רוצות להיות במקום שקט"
"יש סיכוי..."
"טוב יאללה צאי מהבאסה, אני עוד מחכה שתספרי לי על הילד הזה שהיית איתו אתמול. יש סיכוי שהוא כבש את ליבך????" ביל שאל בפרצוף מצפה.
"בארור"
"רציני?" הוא הופתע לרגע.
"תגיד אתה נורמאלי? ברור שלא. מה לי ולו?"
"נו אז מה הוא רצה ממך?"
"סתם. המורה רון למיתולוגיה ייוונית הכניס לו יותר מידי דברים לראש. הוא אמר לי שאלים קיימים ואני צריכה לבוא איתו לפני שיהיה מסוכן או משהו כזה" אמרתי וגלגלתי עיניים. תוקעת ביס בסנדוויץ' טונה שלי.
"איך קוראים לילד הזה? זה ההוא הצולע לא?"
"כע. הומר נראלי"
"אם כבר מדברים על החמור..." הומר רץ לכיווננו
"הוא רץ יחסית מהר לילד צולע"
"דבר ראשון אני לא חמור. אני סאטיר." איך הוא שמע אותנו ממרחק כזה?...
"דבר שני. את חייבת לבוא איתי. ע כ ש י ו."
"ואם לא באלי? מה תעשה?" בנים. חושבים שבגלל שאני בת אני צריכה לשרת אותם ולעשות מה שהם רוצים.
"בבקשה, אני מתחנן. בואי איתי ואסביר הכל אחר כך"
"אוקיי. חסר לך אם אתה עובד עליי" אני מקווה שזאת לא טעות לבוא איתו. בדיוק סיימתי את הסנדוויץ' וקמתי ממקומי.
"סליחה אבל אתה לא יכול לבוא איתנו..." אמר הומר לביל.
"מה זאת אומרת לא יכול?! ברור שכן! אני לא שואל אותך." הומר היה לחוץ ואני דיי ריחמתי עליו.
"זה בסדר ביל. תודה על הדאגה. אחזור כשיתאפשר לי." נפנפתי לו לשלום ואני והומר פתחנו בריצה. ולי לא היה מושג לאן.

☆☆☆☆☆☆☆☆

ספר לסביות ראשון שלי יאייייי
מקווה שתהנו ממנו חבר'ה😁❤