The beginning of heroes

לילי אוונס - פרק 1

בגיל 15 מתחילות בחינות הבגרות,
וזה בחינות ממש חשובות שיקבעו את העתיד שלי בעולם הקוסמים.
זה שבוע לפני הבחינה הראשונה של תלמדי השנה החמישית, הבחינה היא בתולדות הקסם, אז אני וסוורוס(החבר הכי טוב שלי) החלטנו  ללמוד אליה ביחד, הלכנו לאגם וישבנו למרגלות העץ הגדול.
"מה קרה ב 1894 לקוסמים באיטליה?"הוא שאל אותי.
התחתתי לענות, ואז שמעתי מישו צועקת את שם המשפחה שלי; "אוונס!"
פוטר וחבורתו: פיטר פטרגו-ילד נמוך ושמנמן עם שיער בלונדיני עם עינים כחולות שלרוב נראות מפוחדות. לא בדיוק החכם באדם, ולא בדיוק חברותי, אבל חמוד בדרך כל שהיא, אני מניחה.
רמוס לופין-ילד חיוור עם שיער חום-שטני ועיניים ירקרקות, שקט ועדין אבל מרלין, הילד גאון.
משום מה יש לו מלא חתכים, פעם שאלתי אותו על זה אבל ראיתי שהוא הובך, מאז עזבתי את הנושא. אנחנו מדריכים ביחד, הוא אחלה.
סריוס הלק-אליל הבנות. חתיך לא נורמלי, עם עיניים אפורות וחיוך פלרטטני שיגרמו לחצי מהנשים בעולם לימס. פוץ ענק, אבל נחמד אלי, מסיבה כלשהיא.
והמה הגענו לג'יימס פוטר. אז איך הוא? מבחינת ניראות הוא לוהט מאוד. 'זה משהו במשפחת פוטר', כולם אומרים, 'גנים שלא מהעולם הזה'.
יש לו שיער שחור פרוע וכתפים רחבות ושריריות מרוב כל הקווידיץ' שהוא משחק. הוא הגבוה בחבורה שלהם, ועם עיניים זהובות-חומות מאחורים משקפים עגולות, שגורמות לעיניו לנצנץ, אין פלא שהוא הילד הכי פופולרי וחתיך בבית הספר. ביחד עם חברו הנאמן סיריוס, כמובן.
"מה קורה אוונס?" שאל ג'יימס ופרע את שערו עוד יותר. "בסדר" עניתי בזהירות, או שהם פה כדי לעצבן, או שהם פה כדי להתחיל מריבה. הוא שניהם.
"שלום סבר מאוס" אמר סיריוס בשאננות. "דיברתי היום עם גמדי הבית במטבחים, הם ביקשו שתפסיק לגנוב את שמן הבישול שלהם ותתחיל לקנות שמן אמיתי לשיער. הם דיי מעוצבנים"
ג'יימס צחק בעונג מהבדיחה הרדודה של חברו, רמוס נאנח בשקט ופיטר הביט בנו בהתלהבות. כאילו חיכה בקוצר רוח שמשהו מעניין יקרה כל היום, והנה פוטר ובלק מגשימים את מבוקשו.
סוורוס נעמד בשרביט שלוף "שתוק בלק" סינן בכעס.
"קרו-" הוא התחיל להגיד. נעמדתי בעיניים פעורות לנוכך הקללה שהוא תכנן להטיל, ו, טוב, לנוכך הסיטואציה המאוסה אך השגרתית הזאת.
"וינגרדיום לביוסה!" פוטר קטע אותו בהינף שרביט זריז, וסוורוס מצא את עצמו באוויר.
"היי, היי! תוריד אותו!" אמרתי בכעס. הוא הביט בי באיטיות, סרק אותי בעיניים מצועפות, נאנח בשקט והוריד אותו לרצפה.
ניגשתי אל סוורוס במהירות ועזרתי לו לקום. "בסדר, אני בסדר" הוא מלמל בזמן שקרקרתי סביבו בדאגה.
"בואי נלך" הוא אמר, תפס בידי ובתחיל למשוך אותי הרחק מהם.
"היי!" ג'יימס צעק מאחורינו. הרגשתי צריבה חזקה במקום שבו ידו של סוורוס אחזה בי, וניתקתי אותה מידו בקפיצה. הוא עשה אותו הדבר, והביט בידו המום.
"מה לעזעזל?!" סוורוס צעק לכיוון ג'יימס.
וריד פעם במעלה צווארו ועיניו היו כהות מכעס.
"מה שהפריע לחבר שלי פה" סיריוס אמר במבט מצמיט "זה הדרך שבו אחזת באוונס. לא בדיוק בנחמדות". סוורוס הסמיק והביט בי בעיניי כלבלב גדולות והמומות, כילו לרגע לא חשב על האופציה שהכאיב לי.
"אויש נו חבורה של צבועים!" צעקתי "מי אתם שתדברו על התנהגות שמכבדת נשים. אתם, שמזיינים כל אחת שנמצאת ברדיוס שני מטר!"
תנו לי להסביר. בדרך כלל אני בנאדם נחמד, ובדרך כלל אני לא מקללת, אבל באותו רגע ממש כעסתי.
אז הנבטים ההמומים של שלושתם, ג'יימס סיריוס וסוורוס, היו דיי מובנים.
עכשיו היה תורי לתפוס בכוח בידו של סוורוס ולגרור אותו לטירה.
כמה שיותר רחוק מהם. כמה שיותר רחוק ממנו.

כן, אז אני מחילה לערוך את הסיפור כדי שיהיה כתוב יותר טוב.
אז
ביי
כן
אמ
ביי