אקסקליבר

פרק 11

״לא.״ קולי תקף. אני נשען על הקיר, משלב את ידיי.
״אבל, מגנוס - ״
״לא.״ אני אומר שוב, אולי בפעם האלף. אני נאנח ופונה להביט בהיליה, ״האם אני לא ברור?״
״מגנוס, בבקשה.״ קאסיה היא זו שמנסה להפציר בי הפעם. היא מתקרבת אליי, מבטה מתחנן, ״הלילה כבר מתחיל לרדת. ומלבד לביתך, אין לנו לאן ללכת.״ ההליכה מהטירה אל תוך הרחובות ההומים של קמלוט לקחה לנו כמה שעות. ונראה שאין דבר שהיליה והנסיכה רוצים יותר מאוכל חם, ומיטה טובה.
היליה מהנהן, ״אתה היחיד שגר בקמלוט. בחייך, מגנוס. מה הבעיה?״
ראשי דואב. וההפצרות שלהם לא גורמות לי להרגיש טוב יותר. הכל היה פתאומי כל כך, וזה נראה שרק עכשיו אני מתחיל לעכל את הדברים. בכנות, אני אפילו לא יודע מדוע הסכמתי להצטרף לנסיכה. אבל אין בי שום חרטה על כך שהיא יצאה מהטירה הזו. לפחות עכשיו איש לא יכה אותה. היא חופשייה.
״מגנוס?״ קאסיה מניחה את ידה על כתפי ואני פונה להביט בה.
״מה?״ אני שואל בייאוש. ״אני לא יכול לקחת אתכם לבית שלי. אולי נחפש מקום אחר לשהות בו?״
״אבל למה?״ קאסיה שואלת, היא נושכת את שפתייה בתסכול. אני נאנח, לא אוכל לנצח את המבט הזה. ״אני לא יכול לקחת אתכם לביתי בגלל שאין לי בית.״ אני נכנע לבסוף. והמבטים שלהם גרועים משחשבתי. אני שונא את זה. שמיים, אני שונא שמרחמים עליי. אני חי טוב גם ללא קורת גג מעל הראש.
״הו, מגנוס...״ קאסיה נדה בראשה, שיערותיה הקצרות מתעופפות ברוח ומסתירות את פניה כשהיא עושה את זה. אני מחייך חיוך בלתי רצוני, היא יפיפיה. אפילו עם השיער הזה. למעשה, היא עוד יותר יפה כך. קאסיה מרכינה את ראשה, ״אני מצטערת, לא ידעתי.״ היליה מהנהן, הוא נראה נבוך כשהוא לוחש, ״גם אני מצטער.״
אני מושך בכתפיי, ״זה בסדר. לא יכולתם לדעת.״ וזה נכון. הם לא יכלו לנחש שאני גר ברחוב. וזה לא כי אין לי בית, אלא כי אני לא יכול ללכת לבית האמיתי שלי. אני לא רוצה ללכת אליו.
קאסיה מכחכחת בגרונה, ״אז... לאן נלך?״ היא מביטה בי.
באמת לאן נלך? אני לא מכיר אף אחד שיכול לארח אותנו.
״אני מניח שנלך לרחוב שלי. אומנם אין שם מיטה, נסיכה. אבל לי ולחבר שלי יש יופי של ספסל.״ אני אומר במעט ציניות, אך נראה שקאסיה לא מבינה את הציניות הזו. היא פשוט מחייכת ומהנהנת. איך אסביר לה שאפילו ספסל אין לנו? הייתי מבקש מקדמה מהארוס ושוכר לה חדר באכסניה, אבל לא נראה לי שהוא יתן לי את הכסף אם הוא ידע שאני מתלבט אם להרוג את הנסיכה או לא.
״אז קדימה,״ היליה אומר באופטימיות שאופיינית לו. ״בואו נלך לרחוב של מדוקס.״
״למעשה,״ אני אומר תוך כדי שאנחנו נכנסים לשוק. ״אנחנו כבר כאן.״
״באמת?״ קאסיה שואלת בהפתעה, ״אתה גר כל כך קרוב לשוק?״ צחוק קצר נפלט מפי כשאני שומע את שאלתה, ״לא הייתי מגדיר את זה כגר. אבל כן, אני ישן ברחוב שנמצא בין דוכני השוק.״
הם מהנהנים. שתיקה מביכה משתררת כשאנחנו עוברים בין דוכני השוק. מה רונלד יגיד כשהוא יראה את הנסיכה? הוא ילעג לי. הוא יגיד לי להתאפס על עצמי. והוא יגיד לי שאם אני מתכוון להרוג אותה אסור לי להגן עליה. ואני אגיד לו... מה אני אגיד לו? המחשבות שלי מבולבלות ואני לא מבין את עצמי. אז איך אוכל להסביר את זה לו?
כשאני מגיע לאזור שבו אנחנו ישנים, אני לא רואה את רולנד. איפה הוא? בשעות האלו בדרך כלל הוא נמצא כאן. עם בקבוק היין והחליל. אני מביט בערימת שמיכות ובלחם יבש שנחים על הרצפה לרגליי. אני נאנח, הנה זה בא, ״הגענו, ברוכים הבאים לביתי הצנוע.״ היליה וקאסיה מתקרבים אליי. מבטה של קאסיה נח על ערימת השמיכות הבלויות והיא מסיתה את מבטה. ליבי נחמץ כשאני רואה את זה. כן, נסיכה. כזה אני - עני וגנב. היליה ממהר לשנות את האווירה. הוא מכחכח בגרונו, חיוך נמרח על פניו, ״מדוקס, איזה יופי של בית יש לך פה!״ אני מחייך וטופח על שכמו. ״אתה לא צריך לשקר, היליה. אבל באמת שלא כל כך נורא פה.״ אני מתרחק מהם, לא עומד במבטי הרחמים של קאסיה. אני נעמד באמצע הרחוב, ״רולנד?״ אני קורא בקול. שמיים, איפה הבחור הזה?
״רולנד!״ אני קורא שוב. קאסיה מתקרבת אליי, היא מביטה לכיוון שאליו אני מביט ושואלת, ״מי זה רולנד?״ אני פונה להביט בה, מושך בכתפיי, ״רולנד, הוא...״
״אני רולנד!״ אני שומע את קולו של רולנד. אני ממהר לחפש אחריו במבטי. חיוך נמרח על פניי כשאני רואה את ראשו מציץ מאחד החלונות של הבניין שמולי. בקבוק יין בידיו וצ'רלי תלוי על כתפיו. אני צוחק, עם איזו בחורה הוא מנסה להשתעשע הפעם? ״היי מדוקס!״ הוא צועק, ״מה אתה עושה כאן?״ אני נאנח, ״אולי תרד משם? אי אפשר לנהל ככה שיחה!״ הוא מהנהן, ״אני דקה איתך!״ ראשו נעלם מהחלון וכמה שניות לאחר מכן הוא עומד לידי. מחבק אותי חיבוק ארוך ומביך. אני ממהר להשתחרר ממנו. ״זוז ממני כבר...״ אני ממלמל ומרחיק אותו. אני פונה להביט בקאסיה. גם אם היא לועגת לי, היא לא מראה את זה. היא פשוט מחייכת. אני ממהר לשנות את האווירה, ״היי, חבר קטן.״ אני מחייך לצ'רלי ומרים אותו. רולנד נאנח, ״כמובן. הוא מעדיף את החתול על פניי...״ הוא אומר כנפגע. אני נד בראשי, ״זה לא זה...״ אני מתחיל לומר אך נראה שהוא לא מקשיב לי כלל. עיניו נפערות והוא מזיז אותי מדרכו, מביט על קאסיה. ״מדוקס, הבאת בחורה הביתה?״ הוא כורך את ידו סביב כתפי, ״הילדים גדלים מהר כל כך...״ אני צוחק ומעיף אותו ממני. ״תתרחק ממני. רולנד, אלו...״
״מדוקס?״ היליה שואל בחשד, ״למה הוא קורא לך מדוקס? כך גם הנסיכה קראה לך בהתחלה. מה קורה פה?״ עיניה של קאסיה נפערות. היא ממהרת וזורקת כמה מילים לאוויר, מנסה להמציא תירוץ. אני נאנח, היליה לא טיפש. אז אני פשוט מספר לו את האמת.
״אז,״ היליה אומר, מנסה להבין את דבריי, ״אתה החלפת את השם שלך כי השם "מדוקס" הוא שם שהמלך שונא?״
טוב, לא בדיוק את האמת. אני מחייך חיוך רחב ומהנהן.
מבטו של היליה הופך לספקני, ״בסדר. אם אתה אומר...״
״נו,״ רולנד אומר בחוסר סבלנות, ״אתה מתכוון לעשות בנינו הכרות? ואני אפילו לא אשאל למה אתה לובש את הבגדים המגוכחים האלו מעל המדים שלך.״ אני נאנח, זז ממקומי כך שרולנד וקאסיה יעמדו זה מול זו. ״רולנד, זו הנסיכה, קאסיה. הנסיכה, זהו רולנד. חברי ושותפי לרחוב.״ רולנד פוער את עיניו האפורות, בדיוק כפי שחשבתי שהוא יעשה. אני רואה איך הגלגלים במוחו מתחילים לפעול. הוא מנסה להבין את המצב, אז הוא נד בראשו בחוזקה, ״מדוקס, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לך עכשיו. אבל הנסיכה פה, אז אני אשתוק. אבל רק עד שהיא תלך.״ אני מחייך, ״כן, זה עשוי לקחת זמן...״
רולנד נד בראשו, ״לא, אני לא יכול להתמודד איתך עכשיו.״
הוא קד לעבר קאסיה, ״הוד מעלתך, נעים מאוד לפגוש אותך.״ הוא אומר ומנשק בחופזה את גב כף ידה, ״גם לי נעים מאוד לפגוש אותך.״ היא משיבה לו באותה הברכה והוא פונה לעבר היליה, ״ומי אתה?״ היליה מושיט את ידו ורולנד לוחץ אותה, ״אני היליה, הנסיך העשירי של אבלון.״ רולנד מרים גבה, הוא מחייך ואומר בציניות, ״ובכן, אני רולנד. ההומלס העשירי של קמלוט.״ היליה מחייך. וקאסיה, שעומדת לידי, פורצת בצחוק. לרולנד יש כישרון להצחיק אנשים. רק עליי הוא צועק.
״טוב, אני צריך להחליף כמה מילים עם מדוקס, ברשותכם.״ רולנד אומר והיליה והנסיכה מהנהנים. ״לבנתיים, תרגישו כמו בבית. או כמו ברחוב. מה שבא לכם.״ הוא מחייך ומצביע על צ'רלי, שנמצא בין ידיי ומתמסר לליטופים. ״מדוקס, תשחרר את צ'רלי. הוא יארח להם לחברה עד שנחזור.״ אני נאנח ומשחרר את החתול. קאסיה ממהרת להרים אותו. היא מלטפת את ראשו ופונה להביט בי, ״אנחנו נחכה לכם כאן.״
אני מהנהן ומתחיל ללכת. רולנד לוקח בקבוק יין שנח ליד הקיר ורץ אחריי. ״היי, אני זה שכועס פה. אתה אמור לרוץ אחריי!״
אני נאנח, זו הולכת להיות נזיפה ארוכה במיוחד.