אליסון פארקר- עוברת לעיירה פורקס לאימוץ הייתה לה ילדות קשה מאוד, היא אוהבת לשיר ולנגן והיא מתאגרפת. יש לה אח קטן ושמו טום והורייה נרצחו לנגד עיניה כשהייתה בת 10.
היא אדם קר ואדיש חוץ מלחבריה הקרובים, לא סומכת על אנשים בקלות ואף פעם לא בוכה.
ראיין ק...
הגענו לחומת אבן גדולה ואז יצאנו מהאוטו "מפה נצטרך ללכת ברגל. קחי תשתי" אמר והוציא לי בקבוק מים ושתיתי את כולו "ילדה טובה" אמר והוצאתי לו לשון והוא צחקק, שילב את ידו בידי ונכנסנו לעיר. "וואו העיר מקסימה! מזכירה לי קצת את האתר העתיק ההוא שנסעתי אליו עם המשפחה כשהייתי בת שבע" אמרתי ואז החיוך קצת נפל אך חזר כשראיין נשק לשפתיי. נכנסנו לטירה הגדולה וראיין הנהן לשומרים שאחנו הולכים לוולטורי והגענו לסוג של לובי כזה עם אישה יפה בקבלה וראיין דיבר איתה באיטלקית "מה אמרת לה?" שאלתי אותו והוא הוביל אותי לדלת שחורה גדולה "אמרתי לה שאנחנו הולכים לאדונים" "היא.. יודעת?" שאלתי והוא הנהן וכשנכנסנו בדלת הוא הצמיד אותי קרוב אליו והלכנו ולאט לאט נהייה ממש חשוך ולא יכולתי לראות דבר ונהייה ממש מחניק וקשה לנשום "ראיין קשה לי לנשום" התנשפתי והוא קרב אותי אליו ונשק לראשי "חכי דקה ואנחנו שם" לחש לי והנהנתי ומאמת תוך דקה ראיין פתח דלת כבדה גדולה שאני מתארת לעצמי שהיא מברזל ונכנסנו למן היכל גדול ממש בעל תקרה גבוהה והמקום מעוצב יפה עם כתוביות שלא הבנתי מה משמעותן על הקיר
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
וקולו של ארו הוציא אותי מהבהייה במקום הגדול "ראיין! אליסון! כמה טוב לראות אתכם! ברוכים הבאים לוולטרה!" ניגש אלינו וחייכתי אליו למרות שראיין נראה טיפה לחוץ אז החזקתי בידו וליטפתי אותה עם אגודלי והוא נרגע "ארו טוב לראות אותך, קאיוס, מרקוס, ג'יין, אלק" בירכתי אותם לשלום והם הנהנו כתודה "במה זכינו בביקורכם אצלינו?" שאל "אנחנו כאן לירח הדבש שלנו ומחרתיים אנחנו חוזרים אז באנו להגיד שלום" אמרתי וארו חייך ואז מבטו נפל על הבטן שלי "הוווווו! איזו התרגשות! קראנו את המכתב שלך" אמר ארו וראיין נשק לראשי "התעכבנו הרבה כי אליסון כל דקה רצתה לאכול" ראיין אמר בצחוק "מה לעשות שאני צריכה לאכול בשביל שניים?!" אמרתי והוא צחקק
"שלושה." מרכוס אמר וראיין ואני קפאנו "מ-מה?" גמגמתי "שלושה, יש לכם תאומים" אמר ועיניי נצצו "א-איך אתה יודע?" ראיין שאל "אני מרגיש את זה, ושמעתי את פעימות ליבם שרק נוצרו לפני כמה ימים אני משער" אמר וראיין חיבק אותי חזק מחייך מאושר עד הגג "את קולטת?? יהיו לנו תאומים!" אמר והרים וסובב אותי. נראה לי שהוא שכח שהווטורי עומדים מולינו ומסתכלים "תודה מרכוס" הודיתי לו מחוייכת, מנגבת את הדמעות והוא חייך אליי בקטנה מה שנחשב להרבה כי הוא לא נראה לי טיפוס שמחייך הרבה כמו ארו "אליסון.. א-אפשר..?" ג'יין שאלה מתביישת וחייכתי אליה והנהנתי. ג'יין התביישה? ועוד ממני?? היא התקרבה בזהירות והיססה, אז לקחתי את ידה והנחתי אותה על בטני ולפתע הייתה בעיטה קטנה וג'יין קפצה בהפתעה "ו-וואו.. תודה.." אמרה וחזרה לעמוד ליד ארו והוא סימן לנו לגשת אליהם ואז הוא נגע לי בבטן וחייך "אנחנו נרצה לראות את התאומים את יודעת" אמר וליטפתי את בטני "כ-כן.." אמקתי וארו הניח את ידו על כתפי "רק לראות, אולי להחיק אם תסכימי. לא יעונה להם כל רע" אמר והנהנתי..
המשכנו לדבר ואלק עשה לנו סיור במקום ואז כשחזרנו לכולם בחורה יפהפייה נכנסה להיכל עם קבוצה גדולה של תיירים וראיין התקשח "מוטב שנלך, תודה רבה שהקדשתם לנו מזמנכם" אמר וארו חיבוק אותנו "להתראות ידידים צעירים שלי" בירך אותנו לשלום והלכנו חזרה ללובי ובדרך שמעתי צרחות אימים והתכווצתי. הבנתי למה ראיין רצה שנצא, ארוחת ערב. "סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה" ליטף את ראשי והשענתי אותו על כתפו "זה בסדר.. הייתה לי תחושה שזה עומד לקרות.. אפשר לחזור?" שאלתי ופיהקתי "ברור יפה שלי.." נשק לשפתיי ברוך והלכנו לאוטו שהשארנו ליד החומה ונסענו חזרה לבית ונרדמתי בדרך ורוב הסיכויים שבמהל הלילה ראין ארז הכל והוא חמוד נתן לי להמשיך לישון..
