גיבורים בהוגוורטס

George's PTSD

עברו שבועיים לאחר שהמלחמה הגדולה הסתיימה והתוצאות נראו בכול מקום, מהשריטות הזועמות על הקרקע, הבעות הניצחון, ופציעות הקרב.

השבעה נפגשה בביתן הגדול, ניקו, וויל, ותאליה דיברו. הם עומדים ללכת למסע בהוגוורטס. אחרי שעברו על כל השמות והאינפורמציה (זה לקח כל הבוקר) הם הגיעו למסקנה, הם הולכים אבל אם זה יהיה קשה מידי הם יחשפו

נקודת מבט פייפר

מסע, בדיוק אחרי המלחמה הם עדיין התאששו, ובזה היא התכוונה לפרסי ואנבת', היו להם סיוטים כל לילה ולעיתים קרובות קיבלו פלאשבקים לא לדבר על כך שהם היו רזים כל כך שבגדי המחנה פשוט נתלו עליהם. הם היו בלתי נפרדים עכשיו כאילו פשוטו כמשמעו הם היו הורגים אותך אם היית מנסה. ועכשיו כירון רצה שהם יצאו למסע כדי לעזור לקוסמים ומכשפות לפתור את הבעיות שלהם. אבל כמובן שהם היו צריכים לעשות את זה (תאליה לא יכלה ללכת) הם חיכו ליד עץ האורן של תאליה להסעה שלה. מישהו ג'ינג'י בשם ארתור הופיע מחוץ לגבול של המחנה כשכירון קרא לו. הם ישארו איתו ועם המשפה שלו בביתם.

"אתם החבר'ה שבאים איתי", ארתור קרא, הנהנו והתקדמנו לעברו. "תחזיקו בזה," הוא אמר כשהוא מחזיק חישוק. משכנו בכתפינו ותפסנו את זה, העולם התחיל להסתובב והרגשתי שאני נופלת ואז עצרנו מחוץ לבית קצת עקום.

"ברוך הבא למחילה," הוא הכריז בגאווה ברורה, נכנסנו למחילה ומצאנו ארבעה נערים בוהים בנו.

נקודת מבט הארי

היינו מופתעים כשהמכתב שלנו מהוגוורטס הגיע, אבל לא המומים כיון שלא השתתפנו שנה שעברה, נשארתי בבית של הוויזלים כדי לעזור בהתמודדות עם "זוועות המלחמה" אבל בעיקר כדי להתרחק מהדרסלים.

בארוחת הבוקר אדון וויזלי אמר לנו שיבואו אלינו כמה נערים מאמריקה בתוכנית חילופי תלמידים ושאנחנו נארח אותם במחילה, היינו צריכים לנקות את החדרים שלנו כי הם היו אמורים להגיע בשעה 2. עזרתי לרון להוריד את הכרזה של צ'אדלי קאנון כשקראו לנו למטה.

"הסטודנטים מחילופי התלמידים יהיו פה כל רגע אז תתנהגו הכי יפה שאתם יכולים," אמרה גברת וויזלי בדיוק כשהדלת נפתחה ואדון וויזלי נכנס עם עוד תשעה נערים
כשכולם כבר נכנסו ההיכרות התחילה. ראשון היה פרסי היה לו שיער שחור ועיניים בצבע ירוק ים שהסתחררו, חולצה כתומה שנתלתה עליו. והוא תמיד החזיק ידיים עם בלונדינית. הבאה בתור בתור הייתה הבלונדינית שעמדה לידו, השם שלה היה אנבת' היו לה עיניים בצבע אפור פלדה, בלונדינית מתולתלת, ואותה חולצה של פרסי. הייתה גם בחורה עם עיניים צבעוניות ושיער חום- פייפר,  נערה עם שיער כהה ועיני זהב- הייזל, נער אסייאתי גבוה עם שיער חום ועיניים חומות- פרנק בחור עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות עם צלקת מוזרה על השפה שלו- ג'ייסון עוד בחור שהיה נראה כמו ג'ייסון אבל בלי הצלקת ורגוע יותר- וויל ובחור שהיה חיוור עם שיער שחור והיה לבוש כולו בשחור. טיפסנו במדרגות לחדרים שלנו הבנים יישארו בחדר הישן של פרסי ובחדר של רון בזמן שהבנות יישארו בחדר של ג'יני. כשהנערים שמעו את הסידור הם הביטו זה בזה בדאגה. הם נכנסו לחדר רואים את רון מנסה להוריד את הכרזה של צ'אדלי קאנון, ושאלו על קווידיץ' מתברר שהם לא ידעו מה זה. כשהסברתי את הכללים נשמעה חבטה על הקיר מחדרו של ג'ורג' רצתי לראות מה קורה, דוחף את הנערים בדרך, ג'ורג' חבט בקיר בכל הכוח עד שמפרקי האצבעות שלו דיממו. הסתובבתי כדי לקבל עזרה כשוויל חלף על פני ומלמל אליו. ג'ורג' הפסיק והתיישב על הרצפה בוכה.                                            

נקודת מבט פרסי  

לראות את ג'ורג' בוכה על הרצפה גרם לי לחשוב על עצמי, כל הפעמים שהאשמתי את עצמי על החברים שאיבדתי. ניגשתי אליו ואמרתי לו שאנחנו צריכים לצאת להליכה.  

פ- איך הוא היה?

ג- פרד היה התאום שלי, שותף שלי, והחצי השני שלי הוא הבין אותי עשינו הכל ביחד.

פ- אז מה הקיר עשה לך ?

ג-(מחייך) זה היה צבוע בצבע מכוער ונאלצתי להראות גאווה לבית גריפינדור 

פ- אז שמעת על האלים היוונים?

ג- כן, בינס נהג לדבר עליהם הרבה 

פ-טוב, הם אמיתיים ואנחנו הילדים שלהם.

ג- אום אוקי, תראה לי דוגמא.

פרסי גרם למים לעלות ולהפוך לעדר פגאסוסים דוהר.

ג- מגניב אתה הבן של פוסידון

פ- כן, הייתי בשתי מלחמות, נפלתי לגיהנום יווני והצלתי את העולם אינספור פעמים, עם החברים שלי כמובן.

ג- אזזזזזזזזז, למה את מספר לי את זה? 

פ- ניקו הוא הבן של האדס וחשבתי אולי תוכל לדבר עם אח שלך לקבל סגירת מעגל.

ליאו צעק מאחורה, "לא ידעתי שאתה מכיר את המילה הזאת פרסי."                                          

פ- תשתוק ילד תיקונים, מישהו רוצה לנסות את זה?

ג- בטח 

לקחתי את מליאו והתחלתי לחפור כשאני מזמזם מנגינה משלגייה. אני מוציא צלחת ואומר לחם, ואז משליך אותו לבור ברגע שהוא מופיע וממלא  את הבור במים. ניקו קם והתחיל לשיר ודמות מוזהבת הופיעה ושתתה מהחור. הדמות קמה ומסתובבת זה ג'ורג' אבל לא זה חייב להיות פרד אני מביט לעבר ג'ורג' ורואה דמעות זולגות על פניו. אני שומר עליו במרחק האזנה. אנבת' ניגשת ויושבת לידי ואני מתחיל ללטף לה את השיער.        אחרי רבע שעה של דיבורים ג'ורג' וניקו מגיעים אלינו. ג'ורג' מחייך עכשיו.                                                                  "דרך אגב אתה לא יכול על זה לאף אחד, אוקיי?" הזהרתי                                                                                                הוא מהנהן ואנחנו הולכים חזרה למחילה מתכננים מתיחות למחר.