His father| GOT7 ff | Hebrew

פרק אחד

........................................................................
יום ראשון 1/9 13:00 הפסקת צהריים
........................................................................

היום הזה התחיל די נורמלי, אף אחד לא שיער שדבר כזה יקרה.
ג׳יניונג - הקפטן של נבחרת הכדורסל, ספורטאי מצטיין ותלמיד למופת, ישב ליד חברו לנבחרת, ג׳ייבאם.
ג׳ייבאם היה בחור מקובל כמו ג׳יניונג, אומנם הוא היה טיפה חם מזג ולעיתים היה נשלח לחדר המנהל בגין אלימות אבל בשביל ג׳יניונג הוא היה חבר טוב.
ג׳יניונג חייך, הוא התגעגע לבחור.
הם לא יכלו להיפגש הרבה בחופשת הקיץ בגלל ששניהם גרו בערים שונות שהיו רחוקות אחת מהשניה והזמן הזה רק גרם לו להבין כמה הוא חשוב לו.
הוא אהב להיות בחברתו של הנער השובב והעוקצני למרות התפיסה השונה שלהם בקשר ללימודים, אפשר לומר שהם פשוט השלימו אחד את השני.
הוא חזר לאכול את ארוחת הצהריים שלו בחיוך בזמן שג'ייבאם המשיך להתלונן על כמה שהשיעורים הבוקר היו משעממים, בעיקר שיעורי היסטוריה.
ג׳ייבאם שנא היסטוריה.
"אם אני שומע שוב על איזה מלך עם שם משפחה ג׳ונג אני קופץ מהחלון." ג׳ייבאם מלמל בדרמטיות, גורם לג׳יניונג לצחוק.
"אתה סתם מגזים. חוץ מזה, שיעור היסטוריה יכול להיות מעניין." הוא מלמל בחיוך אל הבחור שלידו, "אפשר לעשות מזה אחלה סדרת אקשן."
"שרק חנונים כמוך יראו~" ג'ייבאם מלמל בעוקצנות ואז צחק. גם ג׳יניונג צחק.
"אני אומר לך, אני יורה לעצמי בראש." ג'ייבאם מלמל וג׳יניונג העמיד פנים שהוא מחזיק רובה, מכוון אל הבחור שמולו.
"ג׳ייבאם, אתה תתחבר למקצוע אם תנסה לאהוב אותו." ג׳יניונג ממלמל בחיוך.
"בחיים לא~" אמר ג׳ייבאם בדרמטיות מוגזמת וצחק.
"למה שלא תנסה?" ג׳יניונג שאל בלי לחשוב הרבה.
"אני לא אכנע לחנוניות שלך~" אמר הנער העוקצני בחיוך ושניהם צחקו צחוק משוחרר.

......................................................................

"היונג~" יוגיום מלמל אל יונגג׳ה הגדול ממנו, טופח לו על הכתף כדי למשוך את תשומת ליבו שהייתה עסוקה בבחור שישב לבד על הספסל.
הוא מצמץ והזיז את המבט אל הבחור הצעיר ממנו וחייך, מסמן לו עם הראש שהוא מקשיב.
"מה דעתך שנלך לאיזה מקום נחמד אחרי הלימודים?" יוגיום שאל בעניין, מזיז כמה שיערות מהפנים.
יוגיום היה הרקדן הכי טוב בבית הספר והוא גם היה השכן של יונגג׳ה.
"זה נשמע נחמד..." יונגג׳ה מלמל לאט אבל ניתן היה לראות שהוא מאבד את הריכוז וחוזר להתמקד בבחור על הספסל.
הוא תהה לעצמו למה הוא יושב לבד כשיש כל כך הרבה תלמידים בבית הספר.
הוא הרגיש קצת עצוב בשביל הבחור שלא הכיר, דבר שהיה די אופייני ליונגג׳ה.

באם באם יושב לבד על הספסל בחצר בית הספר.
שוב פעם צחקו עליו בגלל המבטא שלו, ואם לדבר בכנות זה כבר התחיל להמאס עליו.
הוא בא לכאן לפני שנה, במסגרת חילופי תלמידים, ועדיין הילדים לא פסקו מללעוג לו ולהעליב אותו.
הוא נשם עמוק לאט, לא מרגיש שהתיישב לידו נער שלא הכיר.
הנער חייך אליו למרבה ההפתעה ולרגע באם באם שכח ממה שהטריד אותו לפני כמה רגעים וחייך בחזרה חיוך קטן.
"היי, אני יונגג׳ה." אמר הנער בחיוך והושיט לבאם באם את ידו ללחיצה.
"באםבאם..." הוא הציג אותו בחזרה בשקט, לוחץ את היד.
"באםבאם? זה שם מיוחד." הוא מלמל ובאם באם מצמץ, "אמרו לך פעם שהמבטא שלך חמוד?" הוא שאל ובאם באם חייך חיוך קטן בלי לשלוט בזה.
הוא מזמן לא שמע משהו נחמד מכוון אליו.
"בכל מקרה, חבר הציע לי לצאת לבלות אחר הצהריים. רוצה להצטרף?" יונגג׳ה שאל וחייך חיוך שהיה חמוד בעיני באם באם.
"יונגג׳ה היונג, אמרת שתבוא איתי~!"
באם האם הזיז את המבט לכיוון הקול החדש, מזיז את המבט אל יונגג׳ה בשאלה.
"זה יוגיום, החבר שסיפרתי לך עליו." הוא הסביר בחיוך, "אפשר ללכת שלושתנו, יהיה נחמד."
באם באם מצמץ לאט והעביר את המבט בין הבחורים, נושך עמוק.
זה נשמע....נחמד.
"בסדר." הוא קבע בקול חלש וחייך חיוך קטן.
"מצוין~ שנלך לאכול?" יונגג׳ה שאל בחיוך ונעמד, מתחיל ללכת ושתי הבחורים ממהרים אחריו.
באם באם הרגיש כאלו מישהו הושיט לו חבל הצלה.

......................................................................

"יא! באם באם! מאיפה אתה? סיני? יפני? אמריקאי? טייוואני? צרפתי?" יונגג׳ה ניסה לנחש בחיוך, גורם לבחור השני לחייך.
"אני תאילנדי." באם באם אמר וצחק , כל הניחושים של חברו החדש הצחיקו אותו, בכללי הגישה שלו הצחיקה אותו.
"אה, אתה תתרגל." יוגיום אמר בחיוך וצחק גם הוא.
יונגג׳אה חייך בתמימות ומשך בכתפיים מזיז את המבט שלו לכיוון אחד השולחנות.
"היי! הינה מארק היונג. הוא חצי אמריקאי חצי טייוואני, שילוב מוזר, לא ככה?" ונגג'ה מלמל בחיוך והנער התאילנדי צחק , הוא לא צחק ככה כבר הרבה זמן.
"בואו נשב לידו!" יונגג'ה קרא ורץ לשבת לצידו של הנער המבוגר ממנו, לא מחכה לראות מה דעתם של שני הנערים שאיתו.
"היי! מארק היונג! פגשנו מישהו נחמד!" יונגג׳ה מלמל בחייך אל מארק.
"מישהו נחמד?" מארק מלמל לאט בשאלה ויונגג'ה הציע על באם באם שהתיישב בזהירות ליד יונגג'ה.
"קוראים לו באם באם, הוא תילאנדי." יונגג'ה הציג את הבחור הצעיר וחייך אל מארק.
"נעים להכיר." מארק מלמל בחיוך ונענע בראשו, התמימות של יונגג'ה הצעיר ממנו לא הפסיקה להדהים אותו.
הם הכירו כשמארק הצטרף לבית הספר, והחיבור היה מידי.
בעיניו הוא היה חבר טוב, למרות שלעיתים הוא הרגיש כאילו הוא יותר בייביסיטר שלו מאשר חבר, אבל הוא אהב לבלות עם הבחור הצעיר, היה משהו מיוחד בנער הזה.
מחשבותיו נקטעו כשהרגיש יד מונחת על כתפו והוא סובב את המבט לכיוון הדמות.
"אה, ג׳קסון, איך אתה מתאקלם? רוצה לשבת איתנו?" הוא שאל בחיוך מזמין אל הבחור.
ג׳קסון היה נער חדש בתיכון, הוא הגיע אליהם מחילופי תלמידים מסין ועדיין התקשה מאוד עם הקוריאנית שלו.
"האמת שרציתי לבקש משהו." הוא מלמל לאט, נזהר שלא לטעות, "תוכל לעזור לי להתאמן על הקוריאנית שלי?"
מארק היסס ,מכיון שהוא עצמו לא היה כל כך טוב , אבל החליט שינסה לעזור לו.
כי למה לא בעצם.
"שנתחיל עכשיו? או מאוחר יותר?'' ג׳קסון שאל ומיד מיהר להוסיף, "---היונג".
הוא לא היה כל כך טוב עם כל התארים האלו.
"לא עכשיו ג׳קסון-אה, אחרי ארוחת הצהריים. שב איתנו בינתיים, אל תדאג, הם נחמדים~" מארק אמר  בחיוךבזמן שהנער הצעיר יותר התיישב לידו.