Youngblood imagines|5SOS

Want You Back|2

Want You Back

אשטון

"Is it tears or just the fucking rain?wish I could say something"

הוא היה בסיבוב הופעות כבר כמה חודשים,נשאר עוד חודש אחד,התגעגעת אליו כל כך,דיברתם כל יום בשיחות סקייפ והודעות בכל זמן פנוי,אבל עדיין היה לך קשה כל כך בלעדיו,היית בוכה בגלל זה הרבה.
יום אחד בזמן שהיית במחשב שלך,צפית בסרטונים שלהם במטרה להתעודד אבל עדיין מצאת עצמך בוכה,הוא התקשר בשיחת סקייפ וענית.
הוא כמובן שם לב כמעט מיד לדמעות הזולגות מעינייך ״היי ה/ש!פגשתי היום מעריצות!שלך!!היי..למה את בוכה?״ ״אש..זה כל כך קשה בלעדיך ככה..קשה לי להיות רחוקה ממך..״ הוא ידע שאת צודקת,גם לו היה קשה,לא היה לו מה להגיד על זה,ודמעה זלגה גם מעינו ״ה/ש..רק עוד קצת ואני חוזר הביתה,הלוואי שיכלתי לבוא,אני אוהב אותך.״ הוא אמר את הדבר היחיד שיכל וחיוך קטן עלה על פנייך וגרם לאחד גדול יותר לעלות על פניו,דיברתם עוד קצת עד ששניכם הייתם צריכים ללכת לישון,מבטיחים לדבר שוב מחר.

קאלום

"I know you know I will never get over you,no matter where I'll go,I'm always gonna want you back."

את וקאלום יוצאים כבר שנתיים,אתם גרים יחד כבר חצי שנה,הסתדרתם מצוין עד לפני חודש,משהו בו התהפך,אתם רבים המון ואתם כבר לא ישנים באותו חדר,לפעמים את חושבת להפרד ממנו ולעזוב,ידעת שזה היה קרוב מאי פעם.
יום אחד ישבת על המיטה בחדר השני שהיה בבית,שעכשיו היה החדר שלך,ובכית,פשוט בכית את כל הכאב והתסכול שלך.אהבת אותו כל כך,באמת.
כנראה שהוא שמע את הבכי שלך,כי אחרי כמה דקות ששמעת נשימות כבדות מבעד לדלת החדר שלך נשמעו שלוש דפיקות וראשו הציץ פנימה,כמבקש אישור להכנס.
כשראה שבאמת בכית ולא הזה את הקולות מבחוץ,לא חיכה לאישור שלך ופשוט התפרץ פנימה וניגש בזריזות להתיישב לידך עם המיטה ״ה/ש..למה את בוכה?זה קשור אלי?״ הוא אמר והרים את ראשך כדי שתביטי בו,המבט הריק בעינייך הסביר לו הכל,הוא ידע שזו הייתה אשמתו והוא כעס על עצמו כל כך וקבר את פניו בידיו,ממלמל לעצמו כמה הוא אדיוט.
ניצלת את זה שלא הסתכל ונכנסת לחדר השירותים,סגרת את הדלת,התיישבת על הרצפה נשענת עליה ובוכה.הוא הגיע לשם לא הרבה אחרייך והתחנן שתסלחי לו ״אני לא יכולה יותר ככה..אול-אולי עדיף שנפרד,ניקח הפסקה,כל כך קשה לי שאתה קר אלי כל כך ואני אפילו יודעת למה..״ דיברת לראשונה באותו ערב,הוא מיד נדרך ואמר ״את יודעת שאני אוהב אותך כל כך ואני לא יכול בלעדייך,אני צריך אותך איתי,בבקשה..אני מבטיח שאתקן את הכל..אל תעזבי..״ פתחת את הדלת,התכרבלת בין זרועותיו ובכית לחיקו עד שנרדמת.
בבוקר התעוררת בין זרועותיו על המיטה בחדרכם המשותף,יודעת שבחרת נכון,אבל עומדת עוד דרך ארוכה לפניכם,דרך שתלכו יחד.

לוק

"You know even when I say I moved on,you know even though I know that you're gone,all I think about is where I went wrong."

את ולוק נפרדתם כבר לפני חודשיים,המשכת בחייך בזמן שהוא ממש לא,שמעת מחברים משותפים שהוא לא מפסיק לדבר על כמה שאת חסרה לו וכמה שהוא מתגעגע,שהוא מנסה לחשוב על מה הוא עשה לא נכון,כאילו לא זכר כלום ממה שקרה שם,אבל עדיין תמיד אמר להם שהמשיך הלאה.

מייקל

"..I'm always gonna want you back."

״ה/ש!!״ שמעת את מייקל קורא לך מחדר השינה שלכם ״המממ..?״ ענית לו,מחכה לשמוע איזו שאלה יש לו עכשיו.
הוא מתעטש שלושה ימים וטוען שהוא חולה במחלה סופנית שעלולה להרוג אותו אם לא יעשה דברים מסוימים שמתאימים לו באותו הזמן.
״אני רוצה שתחזרי לשבת כאן איתי!!״ הוא צעק והשתעל תוך כדי ואת צחקת ״אבל לפני כמה דקות ביקשת שאלך כדי שלא תדביק אותי במחלה הסופנית שלך!״ צעקת לו צוחקת מהסלון ״נכון אבל אני חושב שאת דווקא יכולה לעזור לי להרפא מהר אם תהי כאן איתי!״ הוא צעק לך שוב בזמן שהלכת לחדר השינה שלכם ונשענת על משקוף הדלת ״כן?״ שאלת אותו עם חיוך קטן והוא הנהנן והמהמם בו זמנית ״אז לחזור?לא תרצה שאלך שוב?״ שאלת אותו שוב ״כן תחזרי,וגם אם תלכי,תמיד ארצה אותך בחזרה.״
הלכת למיטה ונשכבת לצידו,לוקחת את ידו ונושקת לה,כשראית את מבטו הלא מרוצה צחקת ונשקת קלות גם לשפתיו ״זהו!בלי נשיקות!אני לא רוצה להדבר במחלה הסופנית שלך גם״ אמרת ושניכם צחקתם.

<><><><><><><><><><><><><><><><><><>
זה היה הפרק השני!
מקווה שאהבתן אותו!
אני חייבת להגיד שממש אהבתי את הפרק הזה ואני די מרוצה ממנו(בעיקר מהחלק של קאלום אבל אל תשפטו אותי הוא הפייבוריט שלי והחבר שלי סו)
כמו שכבר אמרתי אין לי ימים קבועים ואני כותבת מתי שיש לי זמן או רעיונות ואני באמת משתדלת.
בנוסף,כנראה שכבר בימים הקרובים יעלו הפרקים הראשונים של הפאנפיק החדש שלי!תשארו מעודכנות!

נ.ב
לכל אלה שלוקי הוא הפייבוריט שלהן,אני מצטערת שיצא קצר ומבטיחה שאשתדל לכתוב ארוך יוצר בהבאים.

MrsH0od
xx