יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

לייזריה

"מצטערת אלפה, הייתי עסוקה בלהתלבש בבגדים שבהחלט לא במידה שלי, אני אומרת ומנסה להעלות את חולצתי.

"את נראית בסדר," הוא מושך בכתפיו ואני פוערת את פי.

"אני נראית כמו זונה!" אני צורחת והוא מגלגל את עיניו.

"נשיג לך בגדים חדשים מאוחר יותר. עכשיו בואי נלך, את גורמת לי לאחר," הוא נוהם ואני עוקבת אחריו עם מבט כועס.

הוא מטומטם, הדרקון שלי אומר לי ואני ממלמלת בהסכמה.

אני מתעלמת מהמבטים שאני מקבלת מכל הזאבים שאנחנו עוברים ועוקבת אחרי דריוס לתוך היער. העצים חורקים ואני נשבעת שאני יכולה לשמוע קולות ברוח.

אני נאנחת בהקלה כשהיער מידלדל ואנחנו הולכים לתוך בניין ענקי שנראה כמו חדר כושר מבפנים. יש שם כמעט מאה זאבים שמתאמנים בדרכים שונות.

הם כולם גברים, ומיד אני מרגישה מודעת לעצמי ומושכת כלפי מטה את המכנסיים ואת החולצה כלפי מעלה. החולצה קטנה מידי והחזה שלי כמעט נשפך ממנה, המכנסיים עולים למעלה כל הזמן ומראים את ישבני.

אני שומעת את דריוס נוהם וכולם מסתובבים למרבה הפתעתי. ישנו שטח גדול ופתוח עם הרבה מזרונים קטנים וכחולים.

דריוס צועק משהו והם מתחילים להתאגרף על המזרונים. אני נשענת על קיר קרוב וצופה בהם נלחמים, בקושי משאירה את עיניי פקוחות מכמה שזה משעמם.

"למה אין נשים?" אני שואלת את דריוס כשאני רואה שישנם רק גברים.

"בגלל שנשים לא יכולות להילחם," הוא נוחר וגורם לי לנהום.

"זה הדבר הכי דפוק שאי פעם שמעתי! נשים יכולות להילחם טוב בדיוק כמו גברים! כמובן שאנחנו נלחמות בצורה שונה כדי לכפר על הגודל והבדלי הכוח שלנו אבל נשים עדייו יכולות להילחם!"

"נשים לא יכולות להילחם, ואם הן היו יכולות, גברים היו אלה שיולדים גורים ומטפלים בהם כשהם צעירים," הוא מגיב ואני נוהמת חזק יותר. שמתי לב שרוב הלוחמים מקשיבים לנו.

"אני מתערבת איתך שאני יכולה להילחם יותר טוב מרוב הלוחמים כאן!" אני יורקת ופיו מתפתל לחיוך.

"אז קדימה, תבחרי אחד מהלוחמים שלי," הוא אומר, מחווה בידו לעבר לוחמיו המתאגרפים.

"בסדר!" אני אומרת ומסתובבת כדי להסתכל על הגברים. אני שמה לב לאחד שנראה אחד מהלוחמים הכי טובים כאן. אני מצביעה עליו ודריוס מגלגל את עיניו.

"וויליאם, תגיע לכאן," הוא אומר ואני פורקת את צווארי בשביל האפקט הדרמטי. כשאני זזה כדי לפגוש אותו על המזרן, דריוס תופס את ידי ולוחש לי באוזן.

"אם את תעלי משהו באש את תחזרי לתא שלך," הוא מזהיר ואני נותנת לו מבט צוחק.

"אני לא מטומטמת, אתה יודע," אני ממלמלת ברוגז לפני שאני עומדת מול וויליאם.

אתה מוכן? אני שואלת את הדרקון שלי.

כמובן, הוא נוהם ואני מצחקקת טיפה.

וויליאם לפחות מטר שמונים עם שרירים עצומים, וכך מטיל אימה על רוב האנשים. הוא נראה בדיוק כמו האנשים שלמדתי להילחם בתור ילדה.

אני מרימה את אגרופיי ואנחנו מתחילים להקיף אחד את השני. אני רואה את רגלו מזנקת קדימה ומסתובבת, ואני בועטת בדיוק בזמן הישר לחזו.

הוא מועד לאחור וכמעט נופל אבל אני לא עוצרת כדי לא לתת לו למצוא יציבה. אני זורקת את אגרופי ללסתו ומטיחה את עקבי בצלעותיו.

הוא מתנשם ואני מרסקת את כף ידי לגרונו, גורמת לו לאחוז בצווארו כשהאוויר לא נכנס לריאותיו.

אני מסתובבת ורואה את דריוס עם פה פעור, מסתכל עליי בהפתעה. אני מחייכת אליו לפני שאני מרסקת את אגרופי הישר אל רקתו של וויליאם, גורמת לו לאבד את הכרתו.

גופו נופל לריצפה בקול גדול ואני הולכת אל עבר דריוס.

"אז מה אמרת?"