maluma baby

פתיחה

כתבתי את הסיפור הזה לפני מלא זמן והוא פשוט שכב בטיוטות שלי ואני לא יודעת אם הוא מספיק מעניין ואם להמשיך לעבוד עליו
אני ממש אשמח אם תגיבו למטה אם זה מעניין אתם ואם להמשיך את העלילה
_______

"אדל לשולחן 5"
"אדל?"
"אדל!"
יאו כמו צעקות על הבוקר, כל מה שאני רוצה זה רק לחזור למיטה, לעזאזל.
"אדל את כבר אישה בת 21 שגרה בלי ההורים, את לא יכולה להמשיך להתנהג ככה. תתעוררי על עצמך"
סול, חברה שלי, ספרדייה עם מזג חם, שבאה לעולם במטרה אחת, להציק לי.
"אל תדאגי סול, עוד חמש דקות ואני כמו חדשה"
"כן בטח, עכשיו מספיק עם הדיבורים, קחי את הפנקס וטוסי לשולחן חמש או שאני נשבעת שאני אקרע לך את ההליקס מהאוזן"
ידעתי שהיא לא באמת תעשה את זה, אבל סול לפעמים משכנעת מאוד, אז העדפתי לא לנסות אותה ולעשות מה שהיא אומרת.
ניגשתי לשולחן מספר 5 ולקחתי מהמשפחה הנחמדה את ההזמנה.
"אני רוצה חביתה"
"בעצם טוסט"
"או שאולי באמת לי שוקו?"
ילדה חמודה בסך הכול, חבל שעוד שנייה אני מורידה לה את האף בגלל החוסר החלטיות שלה, אני שונאת שאנשים מורחים אותי.
"יעל תחליטי מה את רוצה" אימה של הילדה הקטנה האיצה בה
"טוב טוב, אני אקח שוקו עם חביתה"
"בחירה טובה" אמרתי וחייכתי. רשמתי את ההזמנות של הוריה ואחיה הקטן והלכתי להעביר את ההזמנה.
שעתיים שלמות רק עמדתי ומילצרתי, אני לא מרגישה את הרגליים.

"ילה אנשים אני גמרתי", הכרזתי והורדתי את הסינר המוזר שאני צריכה לשים שאני במשמרת.
"ביי אדל, אל תשכחי שאנחנו הולכות מחר לבקר את זואי" אמרה ונופפה לי לשלום.
זואי היא כלבה שגרה במכלאה שאני וסול התנדבנו בה בקיץ שעבר, היא מלאה בכלבים שרק מחפשים מישהו שיאהב אותם.

אני עדיין זוכרת את היום שהביאו את זואי כאילו זה היה אתמול, מישהו נכנס איתה וצרח בפניקה, היא הייתה מעולפת, מלאה בדם, וחתכים.

ישר כולם עזרו והצלחנו להוציא אותה מכלל סכנה, היום היא בריאה למדי ואני וסול באות לבקר אותה לפעמים.
יצאתי מהמסעדה והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס.
ישלי רשיון, אין לי רכב. כמה נחמד.
חשבתי בתחנה וחיכיתי לקו 65 בשביל לנסוע לסבתא, הבן אדם הכי קרוב אלי.
האוטובוס הגיע ועליתי עליו.
את רוב הנסיעה ביליתי בלנחור על איזה בחור שישב לידי, בסופו של דבר הוא ברח, מסכן, גם אני הייתי בורחת.
האוטובוס עצר בתחנה שליד הבית של סבתא וירדתי, פניתי לבניין והתחלתי ללכת, עברתי את דלת הבניין, לא לפני שלקחתי את הדואר מהתיבה של סבתא, ונכנסתי למעלית.
בן היה שם, בן הוא הנכד של שלומית, חברה טובה של סבתא, בן בתיכון והוא אף פעם לא מפספס הזדמנות להתחיל איתי, למרות שאני גדולה ממנו ב 4 שנים.

"שלום לך יפיופה, כמה זמן לא ראיתי אותך, את נהיית יותר גבוהה מרגע לרגע אה?"
נורא מצחיק, אני מטר 58 ולא ניראלי שזה הולך להשתנות בזמן הקרוב, או הרחוק.
"ומה איתך בן? מישהי כבר הסכימה לשכב איתך?" החזרתי לו, אין לי מושג אם הוא בתול או לא, אבל אני יודעת שבגיל שלו בנות נורא משחקות אותה קשות להשגה.
"מה פתאום, אני רוצה שאת תהי הפעם הראשונה שלי" אמר וליקק את שפתיו.

אלוהים, מתבגר מציק וחרמן.

"כמה חבל שאני בדיוק צריכה ללכת"
אמרתי אחרי ששמעתי את הדינג של המעלית, שאומר שהמעלית הגיעה לקומה של סבתא.
"אל תדאגי אדל, אנחנו עוד ניפגש הרבה" אמר שדלת המעלית נסגרת עליו.
כן. בטח.
הלכתי לדלת של סבתא ונכנסתי, לא טורחת לדפוק, לסבתא יש בעיות שמיעה.
"סבתא! מה נשמע?" נכנסתי ואיפה הרמתי את קולי, שתבחין שנכנסתי.

"אדלינה!! מי אמור! איך היה בעבודה?"
סבתא שלי היא חצי ספרדייה חצי ישראלית
סבתא רבא שלי שאני קרויה על שמה, אדלינה, הייתה ספרדייה שלמה וסבא רבא שלי היה ישראלי צברי ,איזה שילוב.
סבתא שלי יודעת ספרדית שוטף, אני לא ממש יודעת, כי אני לא כל-כך ספרדייה, בקושי רבע.
"היה בסדר, איך סבא, הוא מרגיש יותר טוב?"
הוא בסדר ברוך ה'"
תמיד הצחיק אותי שהיא אמרה ברוך ה' במבטא הספרדי שלה.
"יש משהו לאכול?"
"כן בדיוק הכנתי קציצות, בואי שבי אני אביא לך"
התיישבתי והנחתי את הפלאפון על ידי
"נו אדלינה, יש לך כבר חבר, ארוס, בעל?"
"סבתא!"
"מה אני רק רוצה שתיסתדרי בחיים, ילדה יפה כמוך צריכה את הגבר המתאים"
סבתא שלי לא חדלה מלהגיד לי שאני כבר צריכה למצוא מישהו, למרות שאת סבא היא פגשה בגיל 28
"אל תדאגי סבתא, שיהיה לי מישהו את תהי הראשונה לדעת" אמרתי כשהיא הניחה צלחת עמוסה בקציצות ואורז.
"יופי, עכשיו תאכלי" אמרה ויצאה מהמטבח.

התחלתי לאכול והתעסקתי בטלפון, אחרי 10 דקות גמרתי ויצאתי לסלון ראיתי שסבתי נרדמה.
כתבתי לה פתק סבתא תודה רבה על האוכל, אני צריכה ללכת ולא רציתי להעיר אותך, תרגישי טוב, אוהבת⁦❤️⁩
הנחתי את הפתק על המקרר ויצאתי החוצה.
ירדתי במעלית ויצאתי מדלת הבניין.
עליתי על אוטובוס והגעתי הביתה, נכנסתי וראיתי את אבא ואח שלי משחקים שחמט בסלון.
אח שלי, אורי, בן 14 מחונן ברמות, למרות שהוא עצלן אגדי, יש לו פוטנציאל להיות משהו גדול.
ישלי עוד אחים, תאומים,  שניהם נשואים, אביאל ואיתן.
"היי אדל, ממצב" אורי זרק לעברי.
אבא היה שקוע במשחק, לא שם לב שנכנסתי.
"הכול בסדר, תמשיכו להתעלם, אני אעסיק את עצמי"
אמרתי ופניתי למטבח, אני ילדה רעבה.
"אדל, כמה זמן לא ראיתי אותך!" אמא שלי הניחה את הסיר שניקתה על השיש, ניגבה את ידייה במגבת ובאה לחבק אותי
"אמא לא ראית אותי 4 ימים" מאז שעברתי לגור לבד היא טיפה אובססיבית, וכבר עברה שנה.
"בסדר, אבל את עדיין התינוקת שלי ואני עדיין דואגת לך" אמרה ופנתה חזרה לסירים.
הטלפון שלי צילצל לקבלת הודעה. עשיתי את הסיסמא ונכנסתי לצ׳אט עם דור.

אמא שלי הביאה ספינג׳ים

הלב שלי הפסיק לפעום, הספינג׳ים של אמא שלו כל-כך טעימים. לפעמים אני חולמת עליהם בלילות.

אם אתה גומר לי אותם אני מוציאה לך את העין

כתבתי בחזרה, באמת חסר לו שהוא גומר אותם.
לא תיכננתי לחזור כל-כך מהר לדירה, אבל זה ממש מקרה חירום.
"טוב אמא אני צריכה לחזור לדירה"
"מה כבר?"
"כן דור מחכה לי"
"טוב ביי מתוקה שלי" אמרה ונישקה אותי על המצח.
יצאתי לעבר הסלון וראיתי שמשחק השחמט המתוח נגמר.
אורי ניצח, כמובן.
"בואי אני אקח אותך" אבא שלי אמר ולקח את המפתחות של הרכב שהיו על השולחן.
"ביי אורי, לילה טוב אמרתי וניגשתי אל הדלת, אבא מאחורי.
נסענו והגענו לכניסה של הבניין שלי.
"ביי אדל" אבא שלי אמר במבט עייף, הוא עובד יותר מידי קשה.
"ביי אבא" אמרתי וחיבקתי אותו.
יצאתי מהאוטו וניכנסתי לבניין, עליתי במעלית לקומה שלי והלכתי לכיוון דירתי, שלפתי את המפתח, נעצתי במנעול, סובבתי, ופתחתי.

"הולי פאקינג שיט"