השעון המעורר צלצל.
אותו בוקר יום לפני המקרה. פתחה אנסטסיה את העיניים יום גשום ואפור
ימים אלה היו האהובים אליה.
בוקר של בית ספר זה היה.
" כשפתחתי את העיניים ראיתי את הגשם יורד על החלון ידעתי שלפחות הבוקר הזה לא רק אני יבכה , יצאתי מהמיטה לכיוון המקלחת ציחצחתי שיניים תארגנתי וירדתי לכיוון המטבח ידעתי שאבי החורג בטוח יושב שם ושותה (ואני לא מיתקוונת לקפה)
הוא ישב שם כבר מאותו לילה ליפני.
התפללתי חזק חזק שהוא לא ישים לב שאני עוברת שם. ובאמת שמישהו עם הוא קיים באמת עזר לי והצלחתי לחמוק החוצה.(אבי לא היה איש של אהבה הוא היה אדם מאוד אגרסיבי ואלכוהליסתי מדי פעם הוא היה מכה אותי כול כך חזק שפשוט אני כבר לא מרגישה כאב).
התחלתי לעלות בעלייה של השכונה לכיוון הבית של אנה (היא הייתה סוג של bff).
לאנה לא היה הורים היא הייתה יתומה.
ההורים המאמצים שלה רוב הזמן לא היו בבית , לאנה הייתה מטפלת ששתינו מאוד אהבנו היא שימשה כאמא אמיתית ממש לשנינו קראו לה גברת סמית'.
VOUS LISEZ
לוחמת
Fantasyאי שם בעיירה בשם מיין,אנסטסיה ברלו חייה. אנסטסיה תמיד הרגישה שונה מי כולם תמיד לא קיבלו אותה בבית ספר,בבית היא הרגישה שמשהו לא בסדר באותו יום 16.6.16 אותו יום ארור עם הספרות של השטן היא ידעה היא הרגישה שמשהו הולך להכות בה באותו היום.
