I can see you

פרק 1: אנג'לה.

אני שומעת צחוק.
אני שומעת נשימות.
אני מרגישה אושר.
אני מרגישה רוגע.
אני חשה שייכת.

ואז אני מרגישה בזה. מנפץ כל אפשרות לחיים טובים. אני מרגישה שזה קורה לפני שזה באמת מתחיל, אבל אני לא מספיקה להזהיר, להגיד משהו. כל דבר.

ואז אני שומעת את הצרחה.

.
.
.
.

"היא מתעוררת. תקראו לרופאים אחרת נאבד אותה ! מהר !" אני שומעת קולות אחרים, אבל אני לא מצליחה לראות משהו מבעד לכל החשכה, אני מרגישה שאני נופלת עוד פעם לחוסר הכרה ומנסה להלחם, אבל זה חזק ממני, אני מאבדת אחיזה עוד פעם.

.
.
.
.

בפעם השנייה שהתעוררתי, הרגשתי שאני לבד. עוד פעם לא הצלחתי לראות ולפקוח עיניים אבל התעוררתי לגמרי וידעתי שאני לא אתעלף בזמן הקרוב.
באיטיות הרמתי את ידי הימנית כדי לגעת במשהו, כל דבר שיאמת לי את ההרגשה שאני באמת קמתי וזה לא אחד מהחלומות המפחידים שפוקדים אותי כל פעם.
הם לא עוזבים. הם קורעים אותי מבפנים ומנסים לייאש אותי. אני זוכרת בדיוק מה קרה, שום זיכרון לא נמחק.
וחבל, כי אם הוא היה נמחק לפחות לא הייתי צריכה להתמודד עם הידיעה שכל המשפחה שלי נהרגה בגלל שלא הזהרתי.
לא צרחתי.
לא ביקשתי.

שמעתי צעדים. הם היו מהירים ובעלי תקתוקים שגרמו לי לעקצוצי כעס וסחרחורת.
נשימה. קרובה אליי. קרוב מידיי.

"שלום מתוקה, אני רואה שהתעוררת. אני האחות מנדי, מה שלומך ?"

היה לה קול מתוק כמו הגלידה שאמא הייתה קונה לי כל יום שלישי. אמא. הזכרון העלה בי בחילה.

"מה את חושבת ששלומי מנדי ?" קולי היה צרוד ומנוגד לשלה בכל סקלה אפשרית.

"אנג'לינה, את זוכרת מה קרה ? דוקטור ג'ון צריך להגיע כל רגע כדי לדבר איתך על עניין הרפואה והאימוץ, אבל את יכולה לדבר איתי בכל מצב , אוקיי ? אני תמיד פה. "

אני יודעת שהיא מתכוונת לכל מילה.
אני מרגישה שהיא תתפוס חלק נכבד בחיים שלי, אני לא רוצה לדבר אז אני מהנהנת קלות, מקווה שהיא ראתה.
לפתע צעדים. כבדים. אדם בעל נוכחות של יראת כבוד נכנס לחדר. שמעתי את מנדי מתנשפת.
פתאום נכנס לי לתודעה העניין של השמיעה, אני שומעת הכל. השמיעה מחפה על הראייה. מה הולך פה ?

"שלום אנג'לינה, אני דוקטור טרנר, הרופא שטיפל בך מהיום שבו נכנסת לבית החולים לילדים בבוסטון, בטח הכרת את מנדי, אחת המתמחות שלנו פה בבית החולים שהיא תהיה איתי בכל התהליך, היא לומדת באוניברסיטת הרווארד. מנדי, אפשר להחליף איתה כמה מילים בארבע עיניים ?"

הוא היה אדם חביב ללא ספק.

"כ..כמובן דוקטור טרנר. אנג'לינה אני מחכה בחוץ טוב ?" היא לחצה קלות את זרועי ויצאה מהחדר.

נשמתי ונשפתי. החושך הציק לי והתחבושת שעל עיניי החלה לגרד לי.

"היי אנג'לינה, אני דוקטור ג'ון טרנר. מה שלומך יקירה ?"

"שלום לך, ג'ון. אני לא מרגישה כאב בשום איזור בגוף כרגע, אבל החושך הזה באמת מציק. כמה אני עוד צריכה להיות עם התחבושות?" בלעתי את רוקי מהמאמץ שבדיבור. כמה זמן אני פה ? הגרון שלי יבש כמו המדבר ואני חייבת מים.

היה שקט של דקה לפניי שהדוקטור החל לדבר.

"אנג'לינה, אני הבנתי שאת זוכרת מה קרה בתאונה, אני משתתף בצערך. אני אעדכן אותך בכל ההליכים הרפואיים שעברת.
בראש ובראשונה, את כאן כמעט 3 שבועות. עברת הרבה עליות וירידות במהלכן אך את הצלחת למרות הסיכויים הנמוכים.
השוטרים ייכנסו לכאן היום בעוד כשעה לדבר איתך על המקרה, אם את שואלת אותי זו ממש שערוריה ואם את רוצה שאני אסלק אותם תגידי לי,
הטיפול הראשון שעברת היה השתלת עור. כל איזור הבטן והגב שלך נכווה בדרגה גבוהה מאוד ולכן השתלנו עור כיוון שלא היה שום סיכוי לצמיחה מלאה.
הטיפול השני היה ברגלך הימנית ובידך השמאלית, הן נשברו וגובסו.
הטיפו.."

"דוקטור טרנר. כל המידע הזה עושה לי כאב ראש, אני פשוט אקרא את כל זה כשיהיה לי זמן. מתי אני משתחררת ?"

שאלתי כשסחרחורת חריפה החלה להיווצר מאחורי עיניי. שמישהו יוריד לי את התחבושת מהעיניים כבר !

"אנג'לינה.. תרגעי וקחי נשימות עמוקות. אנחנו לא רוצים לאבד עוד פעם את ההכרה, ממילא את מותשת. קדימה שתי מהכוס."

שתיתי. מים. מחשבה עברה במהירות במוחי, למים יש טעם. למה אף פעם לא חשבתי על זה ?
שתיתי לרוויה, דוקטור טרנר לחש לי להרגע עם המהירות אבל הייתי צמאה מאוד.
אחריי שהכוס הורחקה גחגכתי בגרון והרגשתי אותו מתחיל להתעורר לחיים.

"אני הולך לעדכן אותך בעדכון האחרון, אל תיבהלי אנחנו נעבור את הכל ביחד, אני את ומנדי.
כל הטיפולים שלך הצליחו הצלחה גבוהה ומסחררת.
טיפול אחד לא.
בזמן שהיית ברכב, מצאנו אותך אחרונה. את עפת מהשמש הקדמית וכנראה שפקחת את עינייך מרוב בהלה וזכוכיות נכנסו עמוק לתוך הרישתית והאישון בשני עינייך.
כשהגעת לכאן מעולפת לא ידענו שהעיניים במצב הזה ורק לאחר הניתוח של הרגל בשביל לבדוק האם הכל הלך על הצד הטוב ביותר, הרימו את עפעפייך וגילו את הנזק,
מיהרו להביא אותך אליי, דוקטור ג'ון טרנר מומחה ומנהל את מחלקת כירורגיה פלסטית לעיניים, כדי שאציל אותן.
אבל הם הביאו אותך מאוחר מידיי, הנזק נעשה ולא היה אפשר להשיבו.
אני מצטער אנג'לינה. לא הצלחנו להציל את העיניים שלך, אני מצטער, אני כל כך. מצטער."