היה זה לילה סוער קפוא וגשום.
ברד ניתך על הבקתה הקטנה שנחה כבר שנים רבות בירכתי היער ליד האזור ההררי.
ביום בהיר אם היית מביט עליה וחושב על סופה כזו בודאי שהיית בטוח שבקתת העץ הזו, בעלת גג הקש המיושן לא תשרוד את הקטנה שבסופות-אבל הנה שוב פעם הוכיחה הבקתה את יכולותיה.
היה זה אמצע החורף והסופה הזו היותה רגע שיא לעומת החורף שהיה יחסית יבש וחמים יותר באותה השנה.
קרונה הביטה מבעד חלון הבקתה וחייכה לעצמה בשביעות רצון. "שוב האורקל צודקת" מלמלה לעצמה בעודה סורת במיומנות כובע צמר.
ברק הכה בשמים כמו אות ובתגובה קמה האישה הזקנה לפינת החדר שם ניצבה קדרה מכוסה בפיסת בד מרוטה. קרונה בחנה את תוכנה והחלה ממלמלת מילים עתיקות.
אף על פי הנרות שדלקו פזורים בחלל הבקתה המקום היה קודר להפליא.
קרונה הרימה כד מחרס שנח לצד הקדרה ושפכה את תכולתו הנוזלית והצמיגית לתוך הקדרה.היא המשיכה למלמל וכל הנרות בחדר כבו לפתע "הממ... מעניין, מעניין מאד.." אמרה כאשר ערפל ירקרק וזוהר החל מסתלסל מן הקדרה. "אוי כמה אירוני" היא צחקקה מרגע שנשמה את העשן הירקרק היא ידעה סופית ששוב היא אינה טועה.
"המלך הטרחן הזה... נראה אותו מפקפק שוב ביכולותיה של האורקל".
קרונה הידקה לגופה את ברדסה ויצאה מן הבקתה.
יש לה נבואה לנבא ולא סתם נבואה, אלא עבור בית המלוכה.
YOU ARE READING
THE ORKEL
Fantasyפנטזיה לגבי עולם דמיוני רדוף שדים ומלא בקסם. מה הקשר בין אישה זקנה לאלמנה בת אצולה, ואיך גורלו של נסיך הממלכה קשור לילדה קטנה שרוב הזמן לא באמת לא מבינה מה עובר עליה. זהו סיפורה של אדית, ילדה קטנה עם כוחות גדולים ואחריות כבדה.
