שיכורים מאהבה

פרק 29- יומני היקר

אחרי כל הדרמות של הבוקר היינו כולנו מאורגנים ליד השולחן במטבח.
"אז מה? באלנו לאכול משו?" עדי שאל
"קום ותכין" נעה אמרה
"אני מסכים עם האישה שלי" אור אמר
"איכככ ידביקים" עדי אמר
"יאללה שתוק ימאותגר רומנטית" אביאל אמר
"פששש מישו פה תופס תחת" עדי אמר
"חאלס עם הדרמות היו לנו מספיק הבוקר" כרם אמרה
ואז ישר הרגשתי את הדמעות עולות ועומדות לשבור את הסכר ולפרוץ החוצה.
רצתי לחדר, נפלתי באמצע הריצה ואספתי את עצמי מהכאב והמשכתי לרוץ.
נכנסתי לחדר החדש שלי. שלי ושל ליעם.
טרקתי את הדלת וישבתי עם הגב שעון על הדלת הנעולה.
ובכיתי פשוט בכיתי.
הלכתי למגירה והוצאתי משם את היומן שלי ושם התחלתי לכתוב על דף ריק והוא התמלא במהירות בכתב רהוט ומסודר.
'יומן יקר שלי,
הפכת להיות חברי הטוב אני כותב לך את כל מה שעל ליבי
ואתה? אתה פשוט פה ומקשיב ואפילו לאט לאט עם הכתיבה עולות תובנות
עקרונית החיים שלי עכשיו אמורים להיות מושלמים.
מצאנו את אמא שלי.
אני מאורסת לגבר שלי חיי ועברתי לגור איתו.
יש לי חברים מדהימים ואני מצליחה בלימודים.
אבל עדיין מרגיש לי שמשו חסר עדיין קשה לי כל כך אני חושבת שמה שיוצר את החור העמוק בלב זה שמעיק על ליבי בכל יום מחדש וזה שמונע ממני להיות באמת מאושרת זה זה שאני לא חושבת שמגיע לי כל זה שאין לי ביטחון.
אחרי מה שקרה היום החור הזה רק נחפר עמוק יותר.
איך זה קרה? איך זה קרה דווקא לי?'
דפיקות וקולות עמומים קטעו לי את המחשבה והכתיבה ולפתע שמתי לב ששלושה דפים התמלאו בכתב ידי שלושה דפים שפרקתי עליהם את ליבי.
הדפיקות נשמעו שוב.
פתחתי את הדלת ועמד שם