פרק 28- תמיד ביחד

119 15 1
                                    

קמתי לצליל השעון המעורר וראיתי שהשעה שש בבוקר קמתי מוקדם בשביל לצאת לריצה.
לבשתי חזיית ספורט שחורה ומכנס שחור קצר ונעלי ספורט של אדידס לבנות.
לקחת את הפלאפון מהמטען שמתי את האוזניות באוזניים ויצאתי לריצה.

אחרי חצי שעה הרגשתי מישו תופס את הזרוע שלי וגורר אותי אחורה.
"הצילוו" ניסיתי לצעוק אך היד של הדמות היתה לפתע על פי
"אם את תצרחי את תסבלי" קול עמור ודברי אמר
הוא זרק אותי לפתע באמצא סמטה חשוכה והחל מפשיט אותי.
"בבקשה לא" התחננתי בוכה
"עכשיו בגלל שדיברת ובכיתי אני יעשה שיכאב לך יותר" אמרה הדמות
ואז הוא פשוט אנס אותי.
כאב לי כל כך
"אם את תספרי למישו אני ידאג להרוג אותך ואת כל החברים שלך כולל ארוסך" אמרה הדמות ורצה החוצה מן הסימטה.
לאחר כמה שניות קלטתי שאשכרה נאנסתי ואני לא יכולה לספר לאפחד.

תוך שניות הסכר נפתי והדמעות פרצו החוצה.

לא הפסקתי לשאול למה אני?

לבשתי את מכנסי ורצתי הביתה.
לפני שנכנסתי הביתה בדקתי במראה של אחד הרכבים איך אני נראת כדי שלא יראו שבכיתי
נכנסתי וליעם בא לתת לי נשיקה ונרתעתי.
"מה קרה?" שאל מבולבל
"סתם" עניתי עולה למעלה להתקלח
נכנסתי למקלחת ופשוט התפרקתי מתחת לזרם המים.

"חיימשלי" כרם נעה גפן  וליאן קפצו עליי
"היי" עניתי טיפה אדישה
"מה קרה חיימשלנו" נעה שאלנ
"שומדבר" עניתי
"נווו אנחנו מכירות אותך לא מהיום ואנחנו יודעות שמשו קרה" כרם אמרה
"שום דבר לא קרב אוקיי?! שום דבר" צרחתי את נשמתי והן נבהלו ויצאו מהחדר בפחד.

נעלתי את הדלת ובכיתי.
לא הצלחתי לעצור את הדמעות פשוט לא הצלחתי.

~ליעם~
אני לא מבין מה קורה לעלומה היום... היא חזרה מהריצה ובאתי לתת לה נשיקה והיא נרתעה.
הבנות עלו לדבר איתה בחדר וחזרו משם מבוהלות עד דמעות.
כולם התיישבו על הספה ואמרתי
" מה עושים? מה יש לעלומה" אמרתי
"וואלה אחי לא יודע" יובל אמר
"אולי קרה משו בריצה" עדי אמר
"אם היה קורב משו אני מניח שהיא הייתה מספרת לליעם" אביאל אמר
"ואולי היא מפחדת" אופק אמר
"עלומה לא מפחדת משום דבר" אור אמר
"טוב שקט שניה בנות תספרו ליד מה קרה בדיוק כשהייתן עם עלומה ביחד בחדר" אמרתי
"אז ככה עלינו לחדר של עלומה וראינו על הפנים שלה שמשו לא בסדר אז שאלנו אותה ואז היא ענתה באדישות שהכל בסדר ואז אמרנו לה שאנחנו יודעות שמשו חא בסדר כי אנחנו מכירות לא מהיום ואז היא צרחה שהכל בסדר" כרם סיפרה בוכה
"רוצים לדעת מה קרה?" שמעתי את הקול השבור של עלומה
"כן בייב תספרי אני כבר לא יודע מה לעשות תספרי כדי שאוכל לעזור לך" אמרתי לה ועמדו לי דמעות בעניים.
"אוקיי אז ככה...." היא אמרה והיא ספרה את כל הסיפור והייתי בשוק.
האישה שלי נאנסה.
"בייב שלי אהבה שלי אל תדאגי אני פה איתך ואם משיו עושה לך משו תגידי לי ואני יטפל בזה גם אם מאיימים עלייך כי אם לא תספרי אני לא אוכל לעזור לך וגם לא בריא לשמור בבטן" אמרתי לה ונשקתי לראשה

"ברור לך שגמנחנו פה תמיד בשבילך אה ליטל סיסטר?" יובל אמר
"אני איתו" אופק אמר
"גמני" אור אמר
"גמני כפרע עלייך" אביאל אמר
"חחח ערס" אמרתי
"גמנייי" עדי אמר
"חחח דילאי של החיים" אמרתי לו
"וברור לך שגמנחנו נכון?" ליאן נעה כרם וגפן אמרו יחד ואני הזלתי דמעות מרוב רגש
"מה קרה יפה שלי?" ליעם שאל
"סתם פשוט ממש ריגשתם אותי" אמרתי וניגבתי אתהדמעות
"איזה מזל שאנחנו תמיד ביחד" אמרתי

שיכורים מאהבהWhere stories live. Discover now