Rage.

Chapter 1

סקארלט.

עוד יום משעמם...
עוד ארוחת ערב משעממת..
נאנחתי ממחשבה זו.
״תפסיקי להיות נסיכה.״ סטיב ציחקק , גורם לי לגלגל את עיניי.
״תפסיק להיות קקי.״ מלמלתי, הוא ציחקק וחזר למטבח כדי להמשיך להכין את הסטייק.
״ארוחת הערב הזו מזדקנת.״ זרקתי לאוויר.
״שמעתי את זה!״ המנהל הקודם והשמנוני שלי , מוס, צועק מעבר לפינה.
כן, השם שלו הוא באמת מוס.
״ועדיין אתה לא לומד.״ החזרתי, גורמת לו לנער את ראשו ומפריעה לו בספירת המטבעות של הטיפים .

טוב סקאר׳לולי , את רשמית הגעת לנקודה הזו בחיים שאת יכולה לקרוא לעצמך מלצרית גסה ומשעממת, חשבתי לעצמי בעודי מזעיפה פנים לכיוון ילד שלקח כמות של שקיות סוכר ,קורע אותם ומפזר את הסוכר בזמן שאימו טורפת את הצ׳יזבורגר שלה.
הלוואי שיכולתי להכריח אותו לנקות את החרא הזה שהוא ידע כמה זמן יקר הוא לוקח ממני בגלל התעלולים האלה.
צחקתי על הכינוי שאחי הקטן טים נתן לי. אני לא מאמינה שנתתי לשם המטומטם הזה להיתקע לי בראש.
סקאר׳לולי.
אח שלי, טים הוא לא כזה קטן.
הוא קטן ממני רק בשנתיים.
בימים הקרובים ממש הוא יסיים את הלימודים ויעבור לקולג׳.
או אלוהים, איך אוכל לשלם לו על הקולג׳.
חשבתי ביאוש, דופקת את ראשי בדלפק העשוי עץ.
״איבדת את זה, נסיכה.״ סטיב ציחקק בעודו מצלצל בפעמון , מודיע שהסטייק מוכן.
״לך תחתוך את איזורי הנסיך הפרטיים שלך ותדחוף אותם עמוק לחור החרא שלך.״ החזרתי לו, גורמת לו לצחקק שוב.
אתם יכולים לראות בעצמכם שאני לא יודעת לקלל. ניסיתי לחשוב על דרך מתאימה והולמת לקלל, זה נותן לאנשים עוד סיבה לצחוק מאשר להפוך כועסים.
ובכל זאת אני עושה את זה.
אני לא טיפשה?
מזעיפה פנים, אני לוקחת את צלחת הסטייק ושמה אותה על המגש, ליד קערת סלט העוף .
אני עושה את דרכי אל עבר השולחנות של הלקוחות.
הראשון ריק, רק איזה מתבודד יושב שם.
והשני זה השולחן בו הילד שהורס את חיי יושב, בעוד אימו עסוקה בלאכןל בלחץ.
השלישי בדרך כלל ״נכבש״ על ידי נהגי משאיות שתמיד חייבים להזמין משהו שייתן להם בטן גדולה ועגולה.
הרביעי וכל השאר ״נכבשים״ בדרך כלל על ידי תלמידי הקולג׳.
זה המקום בו חיי מבאסים.
אני מסתכלת על ״חברי לכיתה״ עושים רעש ובלאגן, ותוך כדי מנסים לשגע את השכל שלי כשהם קוראים לי לשרת את הרצונות המטופשים שלהם ואז תופסים לי בתחת בסלאנג מטופש .
אבל אני לא יכולה להתלונן, אני המלצרית, ומוס הוא הכלב.
וכל מי שאי פעם חשב שחיי הקולג׳ עשויים מחדי קרן וקשתות בענן, צריך לדחוף את מוח-קקי-חדי-הקרן שלו ישר לחור התחת .
״הינה לך.״ מלמלתי בעודי מניחה את צלחת הסטייק וקערת סלט העוף בשולחן החמישי איפה שהזוג הנשוי יושב היום.
הם רטנו בתודה ועשיתי את דרכי חזרה לדלפק וחבטתי בו את ראשי פעם נוספת .
״מוס אני שונאת אותך.״ מלמלתי.
״היי, את רצית את העבודה, אני לא הייתי בעד לשכור אותך בעבודה הראשונה.״ מוס התלונן.
״ומי היה משרת בחור התחת הזה? חמורים?״ עניתי בחזרה, גורמת לו לצחוק.
הוא יודע שאני צודקת.
״חמורים היו עושים עבודה טובה יותר ממך, זה בטוח.״ שמעתי את סטיב מתגרה בי.
״לך תמות.״ עניתי .
אם לא היה תשלום טוב וטיפים טובים, לא הייתי עובדת פה.
אני חייבת לשלם את שכר הלימוד שלי בקולג׳ , חשבונות התיכון של אח שלי, חשבון מים, חשבון חשמל, תשלומים לקניות בגדים ודברים כאלה, אוכל בעיקר.
אני מחכה לתשלום בסוך החודש, כי בינתיים אנחנו כמעט וריקים .
את האמת, זה היה רעיון טוב לקנות דירה משלנו מהכסף שגנבנו מאבא אחרי שברחנו.
אני בחיים לא הצלחתי לשלם עבור שכר דירה.
טים עובד במוסך בשביל הצרכים שלו, כך שאני לא צריכה לדאוג לגביו. זה טוב, הלוואי שיכולתי להרוויח מספיק כסף כדי לעזור לו עם הצרכים שלו.
אלוהים אני כל כך מחכה שהקולג׳ יגמר כבר כדי שאוכל להיות משהו אחר מסתם מלצרית במסעדה מסריחה.