שיכורים מאהבה

פרק 18- home sweet home

~עלומה~
ה4 ימים האלו עברו מהר.
אנחנו עכשיו על האוטובוס חזרה.
ליעם כל כך עזר לי בעניין של אסף.
הטיול היה כיף בטירוף.
'שיחה נכנסת מ- אמא'
מה?! איך זה הגיוני?
"ה...הלו?" אמרתי מגמגמת.
"עלומה" ושמעתי את הקול שלה. את הקול שכל כך התגעגעתי אליו
"כן" אמרתי ופרצתי בבכי.
"זאת אני. אמא." היא אמרה
"איך את יכולה לקרוא לעצמך אמא? לפני חודש ראיתי אותך בקניון וקראתי לך והתעלמת. אנחנו חיים פאקינג 3 שנים בלי הורים. היינו בטוחים שנהרגתם באיזו תאונה מזדיינת. עכשיו את נזכרת?! אחרי פאקינג שלוש שנים? היה כל כך קשה להרים את הטלפון ולחייג אליי?!" צעקתי ובכיתי והוצאתי את כל העצבים של הזמן האחרון עליה.
"מאמי שלי" היא התחילה להגיד וקטעתי אותה.
"אין לך זכות לקרוא לי מאמי" אמרתי בקול קר.
"עלומה תביני אני חפשתי אותכם. לא ידעתי מה איתכם. אבא שלך דחף אותי מהרכב שניה לפני שהרכב נפל לצוק. אבא שלך לא הצליח לשחרר את החגורה שלו. מהמכה של הקפיצה איבדתי את הזיכרון. הזיכרון חזר לי רק לפני חצי שנה. אבל לא זכרתי איפה גרנו. אז עברתי עיר עיר בארץ. קניון קניון בית בית.
ועכשיו סוף סוף הצלחתי לקבל את המספק טלפון שלך. בבקשה תביני. אני באמת מבקשת להיפגש איתכם אם אפשר כדי לדבר. כדי לראות איך שני המלאכים שלי גדלו" היא סיימה לדבר ואני רק בכיתי
"תיפגשי אותי ואת יובל בבית שלנו ברחוב*₪#%- בית מספר &%₪ בעוד שבוע. ביום חמישי בשעה 20:00, לא לפני ולא אחרי" אמרתי בקול כל כך קר שהפתעתי את עצמי.
"אוקיי תודה רבה. אני מחכנ בקוצר רוח לפגוש אותכם" היא אמרה וניתקתי לה.
איך אני מספרת על זה ליובל?