הקדמה

119 8 5
                                    

~'חן, אני אוהב אותך' הוא אמר לעברי 'די נתנאל אתה לא מבין!' אני צועקת לעברו ומתרחקת מאחיזתו ''חן נו בבקשה אני אוהב אותך למה את לא מבינה?' הוא מתעצבן ומתקרב אלי 'נתנאל די, אני אחותך זה לא עובד ככה' אני אומרת כמעט בוכה 'נו חן על תבכי לי עכשיו' הוא אומר מלטף את לחיי. 'אני אוהבת אותך גם..' אני אומרת מתחילה לבכות 'שששש, חן אנחנו נימצא דרך..' הוא אומר מנגב את דמעותי כשאני בוכה בשקט 'לא נתי אני לא יכולה' אני אומרת מנגבת את דמעותי בכף ידי ופשוט רצה כמה שיותר רחוק מאחי שהוא גם אהבת חיי~

חן אברהם היא ילדה נומטיבית, ילדה טובה, חכמה, אוהבת, שקטה, ואהובה כמו שאומרים לה ילדה של אבא. אך יום אחד היא מתאהבת באדם הכי אהוב ויקר לה. שתמיד היה שם בשבילה, אהב, דאג, שמר.

נתנאל אברהם הוא ילד מופרע, מבולגן, עקשן, אוהב לריב, שותה, מעשן, שתלטן, וסטוציונר כמו שהוא מניח את עצמו כילד של אימא. אך יום אחד הוא מתאהב באמת באדם הכי אהוב ויקר לא כל כך, שהיתה שם לצידו בטוב וברע, הנסיכה שלו, המלאכית הקטנה שהיה שומר אליה ודואג לה כול הזמן.

הם התאהבו כמו שאי אפשר לדמיין, הם רצו כל כך להרגיש, לתת, לאהוב, לגעת, ופשוט להביע רגש... אבל היתה בעיה קטנה הם אחים, והם גדלו ביחד מאז שהם זוכרים את עצמם. אבל היה להם את החשש שמשהו השתנה, כי הם הרגישו שמשהו השתנה בחייהם כאחים. ורק שאלה אחת היתה להם:
האם הם
"אחים בדם?"

איך ההקדמה אוהבת *דובדבן*

אחים בדם? / ?blood BrothersWhere stories live. Discover now