~נקודת מבט דניאל
" איך מתקדם לך?" שאלתי את הילדה הזו, הילדה? רגע...כשחושבים על זה אני אפילו לא יודע איך קוראים לה...
" תגידי מה השם שלך?"שאלתי אותה
" זה לא משהו שמשנה כרגע או מתישהו "היא אמרה
" וואו קרה" ארן אמר צוחק
" מאיפה את יודעת לרפא?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עלי במבט של ' עוד שאלה אחת ואני רוצחת את חברה שלך ' זה היה מלחיץ
" תגידי, מה את עושה? " ארן שאל והתבונן בידיים שלה
" אני מוציאה לה את התאים שהקפאתי לה, התאים שהקפאתי לה הפכו לתאים מתים, אז הגוף שלה ייצר עוד תאים במקומם אבל אם לא נוציא אותם זה סתם יגרום לגידול ויהיה לה זבל בגוף, אני פשוט מוציאה אותם" היא אמרה ואני איבדתי אותה במילה השניה אבל ראיתי שזה מאוד עיניין את ארן והוא ממש מרותק לעבודת הידיים שלה
" אני יוצא לנשום אוויר " אמרתי קם מהכסא
" אה, אוקיי אז אני יבוא איתך " הוא אמר
" זה בסדר אני רואה איך אתה בוהה לה בידיים, זה מעניין אותך, תישאר אחי " אמרתי מקווה שילחם לבוא איתי
" באמת?" אמר עם עיני כלב
" אה כן אחי, בטח " אמרתי לא מסוגל לסרב לזה
" תודה אחי! " אמר וחזר לשבת
יצאתי משם מחייך מפרצוף המטומטם של ארן
הלכתי בשביל של פרחים וצמחים רפואיים המקום היה ללא ספק יפיפה זה נראה כמו המקום המושלם כדי להתנתק איתו מהעולם
זה נראה כמו המקום המושלם שאני ואלכס נגור בו אחרי שנמצא את אמא שלה והכול יגמר ואולי סוף סוף תהיה לנו את ההזדמנות להביא ילדים קטנים וחמודים לעולם הילדה דומה לאמא והילד לאמא, בעצם, רגע אם הילד יהיה כמו בת זה בעיתי ילדים מטומטמים יתברינו עליו
אה רגע אבל הוא יהיה חזק אופי הוא יעיף את החארות לגהנום
"רגע למה אני חושב על זה?"
אמרתי צוחק
" כשחושבים על זה היה לנו באף דור הזדמנות ללדת ילד או ילדה, מקווה שהפעם יהיה הזדמנות ואני יראה איך זה ילך " אמרתי וחייכתי לעצמי
" אחי לא נראה לי היא בקטע של ילדים עכשיו " שמעתי מאחורי ונבהלתי נופל על הרצפה
" ארן?! כמה זמן אתה פה?!"שאלתי אותו
" מספיק זמן כדי לשמוע על הפנטזיות המתוקות שלך " אמר וצחק " ואז יהיו לנו ילדים קטנים ונסגור ביחד ונהיה משפחה רגילה לגמרי " הוא אמר עם טונים גבוהים ומעצבנים
" אוי תסתום מטומטם! " אמרתי מביא לו מכה בעורף והוא צחק " נו אז מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו לא מבין למה הוא לא ממשיך לבהות בידיים של הילדה
