Party Animal

1-ילדת יומולדת א׳

״אמא, אני אפילו לא יודעת איך להתחיל להודות לך ולאבא.״ אני מדברת אל תוך מסך המחשב הנייד שלי בהתרגשות מופרזת כשאני על המיטה החדשה שלי, בחדר החדש שלי.

"אוי מתוקה, זה המעט שאני יכולה לעשות עבורך כשאת מתכוונת להתחיל את חייך בעצמאות, בלי שאני ואבא נדחף לחייך." היא קורנת מאושר וציניות נשמעת בקולה.
״זאת מתנת היום הולדת הכי טובה שיכולתם לתת לי, אין לכם מושג כמה אני מעריכה.״ אני נושכת את שפתיי, ועוד חיוך שלי ממהר לבוא כשאני בפעם האלף בוחנת את החדר. סוף סוף אנשים חדשים, שכונה חדשה, שכונה חדשה שבה איני מכירה אף אחד.

"אננחנו ממש שמחים לדעת שאת מרוצה, אני מצטערת שאני לא יכולה להיות איתך ביום ההולדת שלך." היא מצטערת, אבל אני לא נותנת לזה לבאס אותי. התרגלתי. רוב ימי ההולדת שלי בהיותי קטנה, היא בקושי הייתה נמצאת בגלל עבודתה. היא הייתה נמצאת במסיבות יום הולדת שאירגנה לי שעתיים ולפעמים פחות, אבל זה תמיד היה משמח אותי לראות אותה מביאה את העוגה ומזמרת עם כל הילדים ״איפה איפה העוגה.״ אבא שלי בניגוד אליה היה במהלך כל היום הולדת, הוא היה הרבה פחות בבית מאמי אז בכל יום הולדת שלי הוא לקח יום חופש מעבדתו במיוחד בשבילי.

כשהייתי נערה וערכתי כבר אני בעצמי את מסיבות יום ההולדת שלי, כבר העדפתי שהוריי לא ישעו בבית. האלכוהול, הזוגות שהזדיינו או התמזמזו בביתי וכל השאר... מין הסתם שהעדיף שהוריי לא יהיו נוכחים לכל הבילויים האמיתיים בגיל של נערים ונערות.

״זה בסדר אמא, אני תמיד ארגיש שאת פה איתי, תהני בלונדון.״ אני מושכת בכתפיי. מה אני כבר יכולה לומר?

"איזה להנות ילדה שלי? כולי פה עמוסה בעבודה, קשה לי מאוד עם המעבר ללונדון ואני צריכה להשלים את כל מה שפיספתי במהלך הטיסה. טוב, אני אדבר איתך, צריכה להתנתק מתוקה.״ היא מנופפת לי לשלום ושולחת לי נשיקה דרך המסך. אני אתגעגע מאוד אליה ואל אבא, למרות זה שאני היום בת 23 הם עוד מתנהגים אלי כמו אל הילדה הקטנה שלהם. הם עדיין מתנהגים אלי כאל הנערה שצריך לחנך, אני יודעת שהכל מאהבה ודאגה אבל קצת קשה לי להרגיש בוגרת כשהם עדיין שולטים בחיי. אני חושבת שגם הם מרגישים את זה ומשום כך קנו לי בית משלי.

״אוקיי, תמסרי לאבא ד"ש. אוהבת." אני נותנת נשיקה למסך כמוהה ומנתקת את שיחת הוידאו. אני יוצאת מחדרי, יורדת במדרגות היו אפילו קצת חלקלקות מרוב שהיו חדשות. אני נורא אוהבת את העיצוב של הבית החדש שלי, לא יכולתי לדמיין בית יותר יפה מזה. הוא בדיוק הטעם שלי, מעוצב בצבעים שחור-לבן-קרם. בעל שלוש קומות, בריכה ענקית, שתי מרפסות ושבעה חדרי שינה, אני לא יודעת מי בדיוק הולך להתגורר בחדרים המיותרים.

החדרי שינה היו מפנקים מאוד. בכל חדר שינה היו שירותים,מקלחת ואמבטיה פרטיים. הוילה הייתה כל כך ענקית שבכל פינה גיליתי גם חדר עבודה, חדר כושר, מחסן ענק, וחנייה מאחורי הבית לרכב שלי.
אולי הוריי נסחפו קצת עם גודל הוילה, זה לא שאני עכשיו נשואה עם ילדים אבל אני בטוחה שגם הבית הזה הוא רמז לכך שאני אוליד ילדים שימלאו את הבית.