והשפלתי את הראש הסתכלתי כל הבריכה השחורה ושמעתי צעקות חלושות עולות ממנה צעקות תסכול, צעקות רחוקות, זה הרגיש כאילו הבריכה היא סוג של שערלעולם של אנשים מתוסכלים שאפילו מעבר לשער שומעים את צעקותיהם
פתאום נפלתי על הגב והבריכה בלעה אותי ומצאתי את.עצמי על שביל שמוביל למנהרה, המקום היה חשוך ורק הכוכבים האירו את המקום העצים הערומים בצידי השביל היו נראים כמו הבעות פנים שונות של רגשות שליליים
"האלו?" שאלתי את האוויר, איפה אני בכלל?!
" יש פה מישהו?" אני הקטנה לפתע הופיעה בסוף השביל מול המערה,
לא עבר שניה ומצאתי את עצמי מולה עכשיו " היי תקשיבי אני ממש מצטערת אנ-" " את באמת מטומטמת נכון?" היא שאלה
" הא?" שאלתי לא מבינה
" את לא מבינה שאנחנו אותו אדם? אני יודעת כל מה שאת יודעת, את לא באמת מצטערת, את עדיין מפחדת ממני!" היא אמרה
" מה?" שאלתי לא מבינה
" מה מה,את כל הזמן אמרת שאת רוצה להשתנות נכון? את רק אמרת, את פחדת להסתכל עלי! אפילו פחדת לפזול אלי
" זה-" רציתי לומר זה לא נכון אבל אין לי טעם לומר את זה עכשיו, היא יודעת הכול,
" את לעולם לא תשתני,את יותר גרועה מאנשי הכפר שלך! זה לא שאת נוטשת " חבר" את נוטשת את עצמך!, אין יותר גרוע מזה! מילא אם היית נוטשת את עצמך ומחפשת מישהו כדי לחיות בשבילו, אבל לא! אפילו את זה אין לך!" היא אמרה והרגשתי ולפתע חרב גדולה נכנסה לי לחזה, הרגשתי את הכאב חוויתי אותו
" את בנאדם מגעיל! " חרב נוספת ירדה מהשמיים וננעצה בחזה שלי השתעלתי ויצא לי דם מהפה הרגשתי חסרת אונים
" את פתטית " היא אמרה וחרב נוספת ננעלה בחזי אך נדמה שחר זו הייתה בעלת משקל כבד יותר ועבה יותר
" את מטומטמת!" היא אמרה ונדמה שככול שהיא ממשיכה לקלל אותי ולירוק עלי את המילים האלה המשקל של החרבות והדם שיוצא מפי גדול יותר
" את מכוערת!" צעקה בכעס
" מצטערת " אמרתי
" את נראת כל כך פתטית וחסרת אונים, את אפילו לא מנסה להגן על עצמך! אם את אפילו מוותרת על עצמך את איך את מצפה לעזור לדניאל?!" היא צעקה " בכך שתוותרי עליו?!" היא אמרה וחרב נוספת נכנסה לגופי
" מה גורם לך לחשוב,( שיעול והקאת דם) מה גורם לך לחשוב שאני יוותר על דניאל?! " צעקתי ושלחתי חרב אחת מהחזה שלי וחרב אחרת פתאום נפלה לחזה שלה והמשיכה לרצפה
" אני לא יוותר עליו!" צעקתי וכל החרבות שהיו תקועים בגופי לפתע התמוססו והפכו לאבקה זהובה שנעלמה לאחר לא הרבה זמן
" נכון שאני מכוערת" אמרתי ועוד סכין נכנסה לגופה וגם היא התחילה להוציא דם מהפה
" נכון שאני מטומטמת ופתטית, אני לא ישקר " אמרתי
" נכון שאני בנאדם פשוט שאין בו משהו מיוחד, אבל" אמרתי וכל הזיכרונות שלי עם דניאל רצו בראשי, ומתי שבילינו עם ארן " אני לא יוותר על אף אחד מהם! הם חשובים לי! אני יהרוג את עצמי בשבילהם! " אמרתי ודמעות התחילו לנזול מעיני הושתתי את היד והתחלתי להוציא את החרבות שכיסו את רוב גופה הקטן
" למה את מוציאה את החרבות?! כל עוד אני חיה בך הרגשות היה ימשיכו להתקיים " היא אמרה
" את דואגת לי?" שאלתי את עצמי
" ממש לא מצידי תמותי " היא אמרה בקול
" אני משחררת אותך רק בגלל שאני רוצה להוכיח לך שאני אף פעם לא ינטוש את דניאל או את ארן! אף אחד מהם! " אמרתי מוציאה את החרב האחרונה מגופה
רוצה לראות כמה יפה את עכשיו?" שאלה ולפתע ראיתי מראה מול הפנים שלי כל הגוף שלי היה מלא חורים מהחרבות שיצאו ממני לפני שניה
" למה את מראה לי את זה? " שאלתי כלא מבינה
" בשביל שתחזרי למצב החולשה שלך " היא אמרה
" וואו אחותי תאמיני לי שזה נראה יותר טוב מבדרך כלל, פה לא רואים את הפנים בברור והגוף שלי נראה כאילו אני איזה מפלצת מהסרטים האלה שדניאל הראה לי במסך הקסום! " אמרתי מתפלאת ממה שראיתי, זה היה מגניב!
" רגע אז את אוהבת את זה?" היא שאלה " כן למה?" עניתי
"כדי להעלים לך את זה " אמרה והמראה נעלמה, חבל
תהני בלראות איך מטפלים בך אמרה ונקשה באצבעות, מצאתי את עצמי בחדר, עם הגוף דלי, דניאל, ארן ועוד איזה מישהי שניתחה אותי או משהו
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי בנות מקווה שהיה מעניין! תרשמו מה חשבתם על הפרק בתגובות, אני ממש מצפה לקרוא את התגובות שלכם, תחזרו לי בתגובות, שיהיה ארוך!😉
