שיכורים מאהבה

פרק 7- מנסה לבחור בחיים

~ליעם~
שמענו ציפיצופים של פצצה. פחדתי. פחדתי שעלמה תיפגע. פחדתי שפה יפסיק הסיפור שלנו. פחדתי שיקרה משו. אבל החלטתי שאני לא יכול לחשוף זאת לעלמה. היא בטח מפחדת מפחדת כל כך. בטח לא נשאר זמן רב עד הפיצוץ ואני חייב להגיד לה שאני אוהב אותה... אולי בפעם האחרונה. "עלמה שלי אני אוהב אותך כל כך" אמרתי לה "גם אני" ואז נשמע פיצוץ עז ברחבי החדר.
~עלמה~
שמענו ציפצופים. של פצצה. לא האמנתי. פחדתי. ראיתי שגם ליעם מפחד אבל מנסה להסתיר על מנת להקל עליי. אני אטהבת אותו כל כך. "עלמה שלי אני אוהב אותך כל כך" הוא אמר לי ואולי בפעם האחרונה. "גם אני" אין לו מושג כמה אני אוהבת אותו. ואולי זאת הפעם האחרונה שאני אומרת לו את זה. ואז שמעתי פיצוץ אדיר ומשם הכל שחור.
~ליעם~
התעוררתי ושמעתי מלא אמבולנסים. ראיתי את האישה שלי שוכבת שמה עם עיינים עצומות. נראית כמו מלאך. ניסיתי לקום לעזור לה ואז התעלפתי.
~כעבור יום~
לפני כמה שכות התעוררתי. כואב לי כל הגוף. אבל הכי כואב הלב. עלמה עוד לא קמה. נלחמים על חייה. כל שעה קריטית. בעוד שעה אוכל להיכנס אליה. אני מקווה שהיא תקום. אני צמא לאהבה שלה. אני משתוקק למגע שפתיה. אני מתגעגע לחיבוק שלה. אני מקווה שהיא תחיה. אני מקווה שהאהבה שלנו תחזור למקום בו הייתה. בראש המאפיה המתחרה שלי אני כבר יטפל. אף אחד לא יפגע באישה שלי. אף אחד לא ייקח לי את הדבר שהכי חשוב לי. אף אחד לא ייקח לאישה שלי את החיים.
~עלמה~
הסתנורתי מהאור הלבן. "תבחרי במוות או בחיים. לכי לאן שליבך מוביל אותך" ההחלטה שלי הייתה ברורה אני יבחר בחיים. צעדתי לעבר הדלת. ואז שמעתי צעקות. "אנחנו מאבדים אותה" ואז את ליעמי שלי "תילחמו עליה. אתם פאקינג רופאים תצילו לי את האישה או שאני ידאג שכולכם תפוטרו. תצילו לי את האהבה של החיים" ואז הבנתי שבטעות בחרתי בדלת המוות רצתי מהר. מקווה להספיק לצאת לפני שהדלת תיסגר. ואז שניה לפני שהיא ניסגרה כשנשאר חריץ קטן הגעתי אליה. משכתי את הדלת בחוזקה ולאחר כמה ניסיונות הדלת המחורבנות הזאת נפתחה. רצית לדלת השניה. הגעתי שניה לפני שנעלמה. ואז שמעתי "היא חוזרת" וברקע שמעתי את ליעמי שלי צורח מאושר.
~כעבור 3 שעות~
פקחתי עיינים וראיתי תיקרה אפורה והכל לבן והבנתי שאני בבית חולים. "ליעם" לחשתי תשושה. "יפה שלי קמת אהובה שלי כבר חשבתי שלא אראה אותך יותר" ליעם היה מאושר. וריסק את שפתינו לנשיקה שעוררה הרבה רגשות.
אהבה
שמחה
עצב
געגוע
אני שמחתי כל כך. שמחתי שבחרתי בחיים.
פתאום הרופא נכנס "בוקר טוב עלמה אני רואה שהתעוררת" אמר מחייך חיוך מקסים. "אני בטוח שנמאס לכם להיות כאן ולכן מחר אני ישחרר אותכם הביתה" אמר ואני קרנתח מאושר. "תודה דוקטור" אמרנו ליעם ואני וביחד ואז צחקקנו על צירוף המקרים הזה.
כשהרופא יצא שאלתי את ליעם "ליעמי תגיד אתה יודע מי עשה את זה?" שאלתי מהססת. "כן, ראש המאפיה המתחרה לשלי. אל תדאגי מהיום אני מגביר את השמירה שלי והעטבדים שלי כבר יטפלו בו. אני לא ייץן לאפחד לגעת באישה שלי" אמר ואני הרגשתי את הכנות בדבריו. "אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתע אותו. "גם. אני. אוהב. אותך" אמר בין נשיקה לנשיקה. ואז שקענו יחד לשינה עמוקה מלאת מחשבות.