You're All Mine.

0.1

נקודת מבט רותם

״עלמה הנערים האלה מפחידים אותי.״ התחלתי לפחד כאשר ראיתי שני בנים עוקבים אחרינו עד לקולנוע.
״רותם תרגעי, ובואי נקנה כרטיסים כבר!״ אמרה בכעס.
הם המשיכו ללכת אחרינו, לפתע הם עקפו אותנו ונעמדו למולנו.
״סליחה אנחנו רוצות לעבור.״ עלמה אמרה בביטחון, והלוואי והיה לי את כמות הביטחון שלה.
״את יודעת כמה דברים אני רוצה?״ הוא התגרה בה וזה לא הולך להיות טוב, לא לעלמה.
״לא ואני לא רוצה לדעת.״ עלמה אמרה לו בהתחצפות.
״עלמה תרגעי כבר.״ אמרתי לה בשקט.
״תקשיבי לי טוב ילדה לא כדאי לך להתעסק איתי.״ הוא אמר כאיום, והנה בא הריב.
״תרגע ותתן לנו לעבור.״ אמרה והוא לא זז.
״אוקיי, מה אתם רוצים מאיתנו.״ עלמה אמרה ונאנחה.
״אנחנו רוצים אותכם.״ וזה הרגע שדפיקות ליבי הגבירו קצב.
״מה קרה? פתאום את מפחדת.״ אמר בציניות כדי לעצבן אותה.
״טוב הבנו. תתן לנו לעבור.״ היא רטנה.
אבל מה שהכי עניין אותי הוא הבחור השני שהיה שם, הוא מוכר לי. מוכר לי מידי.
ובין רגע אני מעולפת, עלמה ניסתה לברוח, לא ממש הבנתי מה הוא אמר לה.
״חוק ראשון לעולם אל תנסי לברוח ממני.״ שמעתי במעורפל.

נקודת מבט עלמה

התעוררתי במכונית, ואת שני המושבים הקדמיים תפסו שני הגברים שעקבו אחרינו, ראשי זעק לעזרה מרוב כאבים.
התחלתי לדפוק על החלונות לא הצלחתי לצעוק כי היה לי מטפחת על הפה שחסמה את הנשימה שלי.
אני לא מבינה איך רותם לא מזהה אותו.
״ילדה תרגעי.״ הוא אמר לי.
״קוראים לי דור וזה גל.״ אני יודעת איך קוראים לו! חשבתי לעצמי בעצבים.

____

סליחה על כל חילופי נקודות המבט זה פשוט חשוב, לכל מי שחדש עונה זו עוברת שכתוב כך שהפרקים יעלו בקצב איטי (מקווה מאוד שלא.) מקווה שתהנו מהסיפור!
ודרך-אגב יכול להיות שהיה קצת שינוי בעלילה ושהיו קצת בילבולי שמות, ואם מצאתן נא לרשום לי בבקשה
נ.ב הפרקים ממש לא הולכים להיות קצרים כמו הפרק הזה

אוהבת,שיר.