יש רגעים שעדיף לשכוח.
קוברים אותם בחצר הגינה.
יש רגעים לנצירה. שממלאים אותנו.
ואנו, נשארים חסרי נשימה.
יש רגעים שמשתפים אותם,
ללא כל סיבה,
עם חבר טוב, המוכר בסופר או אפילו השכנה.
ויש רגעים, שצריכים לנוח,
לעצום עיניים,
ולהתעורר בעוד שנה.
והרגעים שזוכרים,
רק זוכרים.
ולא שוכחים, אפילו ולא
לשנייה.
