סיפור ערסים - קובי ומאי

פרק 6- הסכנות יכולות להיות בכל מקום

אני חשבתי שאני הוזה, הוא היה רציני?
הוא שלח את הודעה בשעה 01:19, הוא האצת חושב אני הייתי יוצאת מהבית השעה כזאת.
״טוב שנזכרת באמת״ כתבתי בהיסוס אבל שלחתי בסוף והתחלתי להתארגן.
אני לא ידעתי אם זה נחשב לדבר בכלל אז לא התעמקתי בזה כנראה שאם הוא רציני אז נדבר עוד פעם. ״אתה בא היום?״ שאלתי את נתנאל שעמדתי ליד הדלת שלו,
״כן חמש דקות יוצאים״ הוא ענה והלכתי להמשיך לעשות את דברי.

״נו אתה ממהר אותי ובסוף אתה עוד לא מוכן״ אמרתי לאחי
״הנה רגזני״ הוא אמר וטפח לי על גבי, והתחלנו לנסוע לבית הספר.
״מישהי מחוייכת פה״ הוא אמר כשאני הייתי שקועה בפלאפון שלי,
״אשמתי שיש ציוצים מצחיקים״ אמרתי במהירות
״אני בטוח טוויטר מצחיק אותך ככה״ הוא אמר בציניות
ואני, אני בכלל לא הייתי בטוויטר הסתכלתי על התמונות שקובי העלה לאינסטגרם שלו, והשם ישמור אותו הוא חתיך!
איך נכנסתי לזה, אני מקווה שזה לא ילך יותר מידי רחוק כל הדבר הזה, יצאתי מהאפליקציה וירדנו מהרכב.

נתנאל הלך אל החברים שהוא כבר מצא לו ואני הלכתי לבנות,
״אני צריכה לדבר איתך בהפסקה״ אמרתי לדנית בגלל שאני לא איתה בשיעורים הראשונים, ״סבבה״ היא אמרה וכל אחת הלכה לכיתה שלה כשנשמע הצלצול.

״זה עדיף מאף פעם לא?״ ראיתי את ההודעה שקובי שלח, והחלטתי לענות לו ישר
״עדיף גם לבוא לשיעורים😅״ שלחתי
השיעור המשיך וכבר לא המשכנו לדבר, אבל שמתי לב שהוא נכנס באמצע השיעור השני והחלטתי לשלוח לו הפעם הודעה.
״משקיע״ שלחתי והשתדלתי לראות אם הוא ראה את ההודעה
הוא חייך ושלח ״את ביקשת״
לא חייכתי ושלחתי לו ״תלמד כבר״
זה גרם לי לשמחה כזאת אבל אני לא יודעת מה לחשוב, האם כדאי לי לעצור את זה או לתת לרגשות פשוט לזרום.
ההפסקה הגיעה ואני יצאתי ישר מהכיתה, חיפשתי את דנית.

״בואי״ אמרתי לה וישבנו באיזה מקום נידח.
״תקשיבי נכון אחרי אתמול, אז אני וקובי דיברנו. פתאום אתמול הוא שולח לי הודעה וזה שניה אני יראה לך״ אמרתי
״מהה יואו״ היא הוציאה מפיה
הראתי לה את השיחה והיא שאלה ״נו והיום בבצפר דיברתם״
״לא כלכך, כאילו אחרי שהוא שלח את ההודעה בלילה דיברנו בווצאפ טיפה וזהו״ אמרתי בביישנות.
״בעזרת השם הכל יהיה תותים״ דנית אמרה ושנינו צחקנו כמו שני מפגרות.

אחרי זה חזרנו לכל הבנות והמשכנו לפטפט טיפה והלימודים המשיכו.

״המורה אני יכולה לצאת בבקשה״ביקשתי מהמורה לאנגלית שנתנה לי בלי להסס, אנגלית זה אהבה.
יצאתי לשירותים והייתי וזה היה ממש דחוף כמעט רצתי אפשר לומר.
״סוף סוף״ אמרתי כשיצאתי מחדר השירותים ושמתי לב לקובי, כמו תמיד נושף על עורפי.
״מה סוף סוף, שאת מצאת אותי״ הוא שאל עם חיוך על פניו
״בטח מה ניראה לך שעשיתי חוץ מלחפש אותך כל היום״ עניתי עם חיוך ציני
״ניראה שדי חרבנת״ הוא ענה עם פרצוף נגעל
״קודם כל לא ושנית איכס ימגעיל״ אמרתי לו
״הקיצר ימשתינה אחרי בצפר אני גונב אותך״ קובי אמר ופשוט עזב את המקום
הלכתי אחריו ואמרתי ״פחח וניראה לך שאני יתן לך כי..״
״כי זה מה שיהיה וזה סגור״ הוא אמר הסתובב והמשיך להתקדם
״אתה יודע שאחי יכול להרוג אותך״ אמרתי עם חיוך
״מודע לסכנות, הקיצר 15:00 את איתי״ הוא אמר ועלה במדרגות לקומה העליונה.
אוקי זה היה מוזר חשבתי והלכתי בחזרה לכיתתי.

הבצפר כבר היה כמעט ריק, הגדולים כולל אחי סיימו ממזמן, הקטנים גם ורק אנחנו נשארו ועוד איזה כיתה או שתיים.
התקדמתי לכיוון השער, היססתי אם באמת הוא היה רציני או עובד עלי.
החלטתי שאין לי כוח לבדוק את התיאוריות הללו ויצאתי לכיוון ביתי.
בשנייה שיצאתי מהשער יד משכה אותי קדימה-״בואי״ קובי אמר.
״יש אותך ביותר מלחיץ״ אמרתי שהסדרתי את נשימתי.
״יש אותך ביותר איטית!״ הוא החזיר לי

״מה רצית?״ שאלתי בלי הבנה
״לדבר איתך״ קובי אמר בלי הבעת פנים מיוחדת
״נו דבר״ אמרתי מזרזת אותו
״לא פה בואי בואי איתי״ הוא קבע
״ויש לי ברירה אחרת?״ שאלתי עם חיוך
״אני בטוח שלא״ הוא אמר נתן לי קסדה ועזר לי להעלות על האופנוע שלו.
אני אפילו לא מאמינה לעצמי שאני עושה את זה עכשיו, מה קורה פה לעזאזל.
״תיזהר אני עוד ימות בגללך״ צעקתי בפחד מהדרך שבה הוא נהג
״לא לדאוג״ קובי אמר
״טוב נו לאן נוסעים״ שאלתי בעצבנות
״תחכי מכוערת״ הוא קרא

אחרי 3 דקות נוסעות של נסיעה הוא עצר, ליד איזה בניין רועע שבקושי יש אנשים סביבו. ״החלטת להרוג אותי״ שאלתי בציניות
״כן מה עוד לא קלטת, אבל קודם אני יגרום לך לסבול איתי קצת״ הוא אמר וחייך אני לא יודעת מה יש לבן אדם הזה הוא ממש משוגע.

עלינו לקומה הראשונה וזה היה נראה כמו איזה חניון נטוש, היה שם מלא ספות וזה כנראה הם יושבים פה.
״רצית לדבר או מה״ שאלתי מתוחה
״בואי, שבי. תקשיבי מה שקרה עם אח שלך וכל הסיפור הזה אני מצטער.
היה בלאגן וחבל אבל שכחתי עבר אמרתי שלא צריך סתם לעשות מזה סרט. ואת פה כי אמרתי שנביא אותך קצת להכיר את הסביבה״ הוא אמר בזמן שישבו על איזה ספה מסריחה
״אה ולא יכולת לעשות את זה בלי כל המתח״ אמרתי עם מבט עצבני
״מזה היה שווה״ הוא אמר וצחק
״אז מה עכשיו אפשר לדעת למה באמת עברת לפה?״ הוא שאל בקול רגיש
״לפני שנה אמא שלי נפטרה מסרטן ואבא שלי התחיל לשתות בגלל הגעגוע והכאב, הוא אמר שהוא לא יכול להיות בבית הזה ורצה לעבור אז באנו לפה״ אמרתי בעצב נזכרת בכל מה שעברנו
״ודווקא לפה״ קובי שאל מופתע
״אבא שלי גדל פה, כנראה רצה לחזור למקום מוכר״ הסברתי
״אני מצטער״ הוא אמר וקירב אותי לחיבוק
״על מה, זה לא יכול לשנות את זה״ אמרתי בזמן שזלגה לי דמעה.
״כן אבל בהתחלה בבצפר התנהגתי כמו חרא ולא הבנתי למה יצאת מהכיתה בוכה כשדיברתי על המעבר״ הוא אמר
״כן, זה לא נורא..״ אמרתי

״בואי לפה״ הוא אמר ונתן לי חיבוק ענקי,
אחרי החיבוק הוא הסתכל לי בעיניים, שעדיין היו רטובות מהדמעות שלי, ״אל תבכי״ הוא אמר והעביר את ידו על דמעותיי וניגב אותך.
ההתחלתי בעיניו מה שגרם לנשיקה, נשיקה של כאב, אבל הרגשתי גם שמחה גם הכאב הזה.
״יש מישהו?״ קול צעק מרחוק מה שגרם לכך ששנינו נבהלנו והספקנו ישר את הנשיקה.
״אנחנו״ קובי קרא
מספר ילדים הגיעו אותו
״כנראה שעכשיו את תכירי גם הסובבים״ הוא אמר

״אה זה בן דוד שלך לא?״ שאלתי את קובי שישב קרוב אלי על הספה
״כן חיים שלי״ הוא ענה
״כן אני זוכרת אותו״ החזרתי

ואני בטוחה שאני גם מכירה את האדם שהגיעו אחריו.

זהו, את השאר תגלו בפרק הבא😅.
מקווה שנהנתם אם כן תראו
תגיבו ותצביעו בבקשה
אוהבת ❤️❤️