Break the lasers //Hebrew

פרק ראשון- ידעתי

״את תמיד היית פה, אני תמיד הייתי פה. עכשיו את לא פה, וחצי ממני לא פה גם.
מה זה אומר לי? שאת הלכת ואני עוד לא התחלתי. אני חיכיתי יותר מידי.
יותר מידי זמן בשביל זה, את כבר לא פה איתי, אני מצטער על כל דקה שאני בלעדיך.
אבל עכשיו את לא תיהי לבד, אני רק יהיה איתך שם, ויישמור עליך משם.
אני יישמור שיהיה לך טוב ושבחיים לא תפגשי אותי שוב.״

לפעמים התשוקה בגיל ההתבגרות מעיקה, מציקה, אבל במיוחד מחדשת.
אנחנו מלאי תשוקה בגיל הזה, חושבים שהחיים הם כמו סרט, כמו סיפור או כמו שיר.
אבל החיים הפוכים מזה, אין לנו את הבן אדם שאנחנו רוצים באותו הרגע.
אין לנו את האהבה שאנחנו כל כך צמאים לה.
והכי חשוב, אין לנו את העזרה והשמחה שאנחנו צריכים כשהמצב רוח לא איתך.
אני שונאת כשאני מרגישה ״בוגרת״ בגיל 12.5, אני כל כך קטינה שזה לא יאמן.
אני כל כך רוצה אהבה, אחת שתמלא אותי עד הסוף ולא תשאיר אותי ריקה.
אני כל כך רוצה מישהו, אחד כזה שיעזור לי ייצחק איתי ויבכה איתי כשאני עצובה.
אני כל כך רוצה אנשים שיכירו אותי. אני כל כך רוצה שהאנשים שעושים לי רע יעלמו.
אני לא מצליחה להשיג את זה. אבל כשאני חושבת על העתיד, אני מרגישה עוד יותר קטנה
ממה שאני, אחת שעדיין לא מבינה מה היא רוצה, אחת שמפחדת, אחת שחושבת שהיא יכולה
לשנות משהו בעולם הזה, בחיים האלה.
אני לא מבינה מה משמעות המילה ״אהבה״, ״עזרה״, ״כאב״, ״קטנה, ״לא שווה״ או ״לאבד״.
אני רק יודעת, שיש אנשים שעוזרים לך להרגיש ולדעת מה משמעות של כל מילה קטנה כזאת.
אבל לעומת המילה הקטנה, המשמעות גדולה וחזקה יותר משחשבתי.