***עמדתי שם, בחושך. השמלה שלי כבר היתה מלוכלת לגמרי וקרועה אחרי כמעט שנה במקום המגעיל הזה. למה? למה דווקא אנחנו? בהיתי דרך הגדר החשמלית של הגטו שלנו בעיניים חסרות הבעה. הייתי רעבה, היה לי קר, רציתי הביתה... לפחות המשפחה שלי עדיין איתי. יש פה ילדים בגילי שחלק ממשפחתם מתה מרעב או מחלה או עוד כל מיני סיבות זוועתיות. יש כאלו שלקחו להם את האחים הגדולים או ההורים לאיזה מקום מרוחק ואף אחד לא ממש יודע אם הם יחזרו.
בעוד אני חושבת את המחשבות האפרוריות האלו ובוהה החוצה מהגדר החשמלית, ראיתי אישה בלונדינית וילד בלונדיני בגילי מחזיק בידה. שניהם היו לבושים חם ואני קינאתי בהם בעוד שיניי נוקשות מקור.
לפתע הילד סובב את ראשו ועיניו התכולות כמו השמיים נתקעו בעיני. הלב שלי החסיר פעימה, והוא עצר מללכת, עוצר את אמו בעקבותיו. הוא לא הזיז את מבטו ממני, ולמרות שרעדתי מקור כמו עלה נידף ושיני נקשו בקול, הרגשתי איך לחיי מאדימות ופניי נהיות חמות. הוא משך לאימו ביד, עדיין לא מסיט את מבטו ממני. היא היססה לרגע אך לאחר מכן הביטה ימינה ושמאלה במהירות וניגשה לגדר עם בנה.
" איך קוראים לך ילדה?" היא שאלה בשקט, ברכות. "א..אמה" אמרתי בין נקישות השיניים הבלתי פוסקות שלי. "היי אמה. אני ילנה. וזה יאן." היא אמרה בעודה מחווה על בנה העומד לצידה. "היי" הוא חייך אלי.***
YOU ARE READING
The destiny
Romanceאמה, ילדה יהודיה בת 12, חיה עם משפחתה בבית נחמד בעיירה קטנה וציורית בהונגריה, יחד עם הוריה ואחיה הקטן בן ה-8. החיים שלה טובים ונורמאליים- היא הולכת לבית הספר כל יום, יש לה הרבה חברות, והמשפחה שלה אוהבת ותומכת. הם הולכים כל יום שבת ושישי לבית הכנסת ה...
