התעוררתי והרגשתי כאב ראש כבד ... איפה אני ? מה אני עושה פה? אני? רגע מי אני בכלל? איך קוראים לי ? התחלתי לשאול כל מיני שאלות בתוך הראש שלי ולאט לאט נזכרתי בהכול אבל לא הצלחתי לענות תשובה על מי הבנאדם שישן על הכיסא ליד המיתה שלי ?היה לו שיער פרוע וורוד מעורבב עם סגול למה הוא פה?ראיתי את ארן שוכב פצוע במיתה של החולים ופתאום נזכרתי איך שהדביל הזה התפרץ על החוטפים כשניסו לאנוס אותי ...הוא פצע את עצמו יותר מידי בגלל זה ... רגע , אבל איך לעזאזל הגענו לשם מלכתכילה ? למי חיכינו? אני זוכרת שחיכינו למישהו אבל הוא לא עולה לי לראש עכשיו ... ואני גם חושבת שהוא היה ממש חשוב... ל-למה זה גורם לי לרצות לבכות? בגלל ששחכתי אותו אני רוצה לבכות? או בגלל שהבנאדם דיכא אותי יותר מידי וזה כבר נהיה אוטומטי ?
מתסכל אני לא מצליחה להיזכר ! , מי זה ?
" הא?! מפגרת העזת להתעורר בלי להגיד לי? דאגתי לך!" שמעתי מכוון האיש שישן על הכיסא הוא נעמד והתקרב אלי... למה הוא מדבר איתי אם הוא לא מכיר אותי ? הוא רכן אלי
"מה את עושה לי פרצוף כזה? אל תגידי לי שלא חלמת עלי !" אמר והתקרב לנשק אותי דחפתי אותו מעלי
" אממ אדוני תגיד אתה לא חושב שזה קצת חצוף לעשות את זה לבנאדם שאתה לא מכיר? " אמרתי ונראה שפגעתי בו ... אבל זה השתנה מהר
" אוי נו בחייך המשחק הזה של האמנזיה ישן!! אין לך מה לשחק אותה! זה אני!" הוא אמר צוחק
" משחק? , אממ טוב אדוני אין לי כוח לזה עכשיו בבקשה אדוני רק התעוררתי אז בחיית אל תשגע אותי !" אמרתי בתוקפנות וטיפת חרטה על הצורה שבה אמרתי את זה
" ר-רגע את באמת רצינית איתי עכשיו?" הוא אמר עם מבט נפגע ועיניו זהרו כאילו עומד לבכות " זה לא משהוא לצחוק עליו אלכס " הוא אמר עם קול רועד
" אני מצטערת אבל אני באמת לא מכירה אותך ..." אמרתי בקול קר
דמעה ירדה במורד לחיו של הנער וזה גרם ללב שלי לכאוב כאילו נכנסים לו מלא מחטים במכה אחת בלי הפסקה ... מה קורה לי? למה יש לי דחף מוזר לחבק את הנער הזה עכשיו? למה זה כואב לי כל כך?
" בבקשה אלכס" אמר עם קול רועד " תסתכלי לי בעיניים " הוא נשם כדי להירגע אבל זה לא עזר" תסתכלי לי בעיניים תנסי להיזכר... ותגידי לי אם את בטוח לא זוכרת אותי ..." הוא רכן אלי ממש צמוד עד כדי כך שהצלחתי להרגיש את הנשימות שלו מתנגשים בפני, הצלחתי להרגיש ממש נבוכה מזה שהוא כזה קרוב ... הרמתי את עיני עד ששלו נפגשו עם שלי וזה פשוט כאב לי ... העיניים העצובות האלה ... ממש מוכרות לי אבל אני פשוט לא מצליחה להיזכר !
נשכתי את שפתי והנדתי את הראש לשלילה
הוא פשוט התרסק עלי בקול בכי קולני מחבק את מותני עם הברכיים על הרצפה ומנסה לעצור אבל הוא לא מסוגל ... כל כך כאב לי שלא ידעתי מה לעשות ... להזיז אותו מצד אחד זה מה שההיגיון אומר אבל, הלב אומר ללטף אותו ולתת לו להוציא הכול אני לא יודעת מי הוא אבל הוא פשוט מדכא אותי נראה שהייתי ממש חשובה לו שהוא בוכה ככה.. הרגשות שלי התעוררו רק מלהסתכל לו בעיניים ... זה מתסכל אותי ! מי זה לעזאזל שמרעיד לי את הרגשות בצורה הזו ?! נשמתי עמוק ונשכתי את השפה כי הוא לא מפסיק לבכות בכי קולני ... אז פשוט באומץ הרמתי את היד וליטפתי את ראשו ולחשתי לאוזנו
