פרק 1

304 10 4
                                        


נק׳ מבט קים הייסטינגס

״מזל טוב קים!״ צעקות העירו אותי בבוקר. קמתי לראו את ההורים שלי ואת האח הקטן והמעצבן שלי ליד המיטה עם בלונים ואריזה בינונית עטופה בנייר כחול.
״תודה״ אמרתי.
״אני מקווה שתהני מהמתנה הראשונה שלך להיום״ אמי אמרה בחיוך והושיטה לי את האריזה. חייכתי והודיתי למשפחתי והם יצאו החוצה.
לא ממש התייחסתי למתנה והתחלתי להתארגן לבית הספר. הלכתי לצחצח שיניים ולאחר מכן סדרתי את השיער השטני והגלי שלי לגולגול מרושל.
נכנסתי לחדר הארונות שלי ולקחתי את החולצה של להקת ארקטיק מאנקיז (הלהקה האהובה עליה-פרט חשוב- הערת הכותבת) ג׳ינס קרוע מעט וחולצת משבצות מכופתרת שהשארתי אותה פתוחה ובחרתי לנעול את הוואנס האדומות שלי.

חזרתי למתנה שלי, פתחתי את האריזה בעדינות. מצלמה.
אני לא יכולה לתאר כמה אני שמחה! בחצי שנה האחרונה אני רק חופרת על איך אני רוצה מצלמה. הייתי בכל כך הרבה תערוכות של צלמים שעוד לא נחשפו ופשוט נשאבתי לעולם הצילום.

לקחתי את התיק שלי ואת תיק האימונים שלי כי האימון שלי מיד אחרי הלימודים וירדתי במדרגות היישר אל המטבח שלנו. אבא שלי ישב בראש השולחן כשהעיתון היומי מסתיר את פניו וכוס קפה מונחת לידו. אמא שלי כרגיל עמדה ליד הכיריים מכינה ארוחת בוקר. לקחתי רק בננה לדרך ויצאתי אל המיני קופר שלי.

הגעתי לבית הספר רבע שעה לפני הצלצול בשביל לשאול על השיעורים שקיבלנו בהסטוריה, אחרי שהמורה הודתה שטעתה בניסוח השאלה, הלכתי ללוקר והוצאתי את ספר המתמטיקה הארור.

-אחרי 7 שעות-

חזרתי הביתה ואמא עמדה ליד הדלת כשחיוך ענק פרוס על פנייה. היא נתנה לי מעטפה ויצאה מהבית. מוזר.
פתחתי את המעטפה וישר עלה לי חיוך.

...............................................................................................
מקווה שתהנו מהסיפור :)
בהמשך כמובן הפרקים יהיו הרבה יותר ארוכים, מעניינים ומסובכים.

חג שמח :)

OppositeWhere stories live. Discover now