מאחורי כל המסיכות

פרק 2

קמתי בבוקר וישר רצתי למקלחת לפני שרפאל יכנס לפני. התקלחתי צחצחתי שיניים יבשתי את השיער, התאפרתי בכמובן מייקאפ, אייליינר, מסקרה, סומק, צלליות, פודרה, אודם צועק ועיפרון. יצאתי כשראיתי שאני נראית כמו כלבה מסורתית. יצאתי עם הלבשה תחתונה, ונכנסתי לארון שלי. בחרתי שמלה אדומה עם שרוולים ארוכים וגב חשוף מגיעה עד מעל אמצע הירך. יש לה מחשוף מקדימה, ונעלי עקב לבנות. הלכתי לכיוון הטלפון וניתקתי אותו מהמטען לאחר שהסתכלתי על תמונה שלי ושל איתן מתנשקים. לקחתי את תיק היד הלבן שלי, ושמתי בתוכו את הטלפון, מטען, אוזניות, כסף, כמובן האיפור שלי ומפתחות של הבית והמכונית. ירדתי למטה והסתכלתי עליו במבט של ׳אל תתחיל אפילו׳ ולאחר מכן רצתי (אני ממש, אבל ממש רגילה לעקבים) לעברו וקפצתי עליו בחיבוק ונשקתי כל סנטימט מפניו.  עד שנשאר כולו אדום מהאודם שלי. הוא צחק והלך לשירותים לשתוף פנים כשאני צחקתי. הוא חזר ואמר לי ״בוקר טוב מוטציה אהובה שלי״ צחקתי והחזרתי לו ״בוקר טוב נרקומן חתיך שלי״ הוא צחק איתי ביחד והתיישבנו לאכול. לאחר שסיימתי פיניתי את הצלחת שלי והתקשרתי לנופר. ״מיהההה!!!!!!״ שמעתי קול קטן צועק ומתגבר ופתאום גוש שיער קטן קפץ עליי מצחקק ״אליייייי!!!!״ החזרתי לה צוחקת ״את לוקחת אותי היום?״ היא שאלה בתקווה ״ברור מותק. את חושבת שרפאל השמן יחשוב אפילו לקום מהכיסא כדי לקחת אותך?״ שאלתי אותה בלחישה ״שמעתי!״ רפאל צעק מהמטבח ואלי צחקה ״אולי שמעת אבל אתה יודע שאני צודקת!״ החזרתי לו ״יש בזה משהו!״ הוא החזיר בצעקה ואני ואלי צחקנו. הרמתי את אלי ושמתי אותה במכונית. הורדתי אותה בבית ספר והודעתי למורה שלה שלא תחכה לפגוש אותי כי רפאל יבוא לאסוף אותה. נסעתי לנופר ואז לאיתן. הוא נישק אותי ואמר ״בוקר טוב יפה״ הוא חייך ואני חייכתי ״בוקר טוב חתיך״ ונישקתי אותו שוב. כשהגענו לבית ספר, נכנסנו בשער וכולם כהרגלם הסתכלו עליי ודי נזל להם ריר. איתן חיבק אותי ביותר רחושניות ופנה לכיוון המחששה. הוא הוציא סיגריה ואז נופר הגיעה ודיברנו עד הצלצול. רציתי להביא את הקלמר של רפאל שלקחתי לו מהלוקר. אז ביקשתי מאיתן שילווה אותי. נופר הצטרפה אלינו והלכנו לכיוון הלוקר שלי. כשדיברתי עם נופר הרגשתי פתאום שמשהו נתקע בי וכמעט נפלתי. הסתכלתי על מי שהתנגש בי. זאת הייתה החדשה. ״היי תסתכלי לאן את הולכת!״ צעקתי עליה והיא מלמלה לכיווני ״סליחה אני כל כך מצטערת״ גילגלתי עיניים לכיוונה בזלזול והמשכתי ללכת. אני ונופר צחקקנו והמשכנו ללכת. ראיתי שהיא אוספת את הדברים שלה. לפתע לא ראיתי את איתן. טוב הוא בטח ראה את ביילי או  משהו. אני נופר ואלכסה התקדמנו לכיוון הכיתה. אלכסה הלכה ישירות לבן ונשקה אותו. ואחר כך הוא פנה אליי ״היי נוש מימי מה קורה?״ הוא ואלכסה הם באמת היחידים שיודעים מי אני. הם באמת חברים שלי. ולא כמו הצבועות האלה. חייכתי אליו ואמרתי ״הכל טוב ביבוש״ הוא צחקק לשם החיבה ונישק את אלכסה שחייכה אליי. חיוך אמיתי לא כדי לנסות להעביר לי משהו. פתאום נופר רצה לביילי וחשבתי שגם אייתן יהיה איתו. אבל הוא לא היה שם אז ישבתי עם אלכסה ובן. לאחר חמש דקות, אייתן נכנס לכיתה עם החדשה הזאת. היא לא למדה שלא מתעסקים עם חבר שלי. ישר קמתי ורצתי אליו ״אייתן!״ רצתי וקפצתי עליו בנשיקה. חייכתי שהוא זרם ״היי בייב״ הוא חייך אליי אני החזרתי לו חיוך ומשכתי אותו אחריי. שיחקתי את עצמי מסתובבת כדי להסתכל עליו וראיתי שהחדשה הזאת בשוק. תלמדי חמודה. התיישבתי ליד אייתן, יותר נכון עליו והרגשתי את החבר בא לביקור. יצאנו מהכיתה והלכנו לשירותים. הגענו בדיוק בזמן לקפיטריה. הלכנו לכיוון השולחן שלנו. לפתע ראיתי את החדשה הזאת מתקרבת לכיוון הפח עם הרבה שאריות. ב״טעות״ שמתי לה רגל והיא נפלה על הרצפה עם הפנים בתוך המגש. היא קמה והסתכלה עליי בעיניים דומעות. כל השולחן צחק ואני עשיתי פרצוף של הלם מזויף ״אלוהים! חומד את צריכה עזרה לקום?״ שאלתי אותה היא נעמדה ורצה בוכה לשירותים. חברה שלה רצה אחריה לשירותים. הסתובבתי ואייתן הסתכל עליי בפרצוף המום, אך לא אמר דבר.
כעבור שבוע:
אני וטל (זאת מסתבר הילדה החדשה) המשכנו להיות אויבות. היא ממשיכה להסתובב קרוב מדי לאייתן, אייתן נעלם באותו זמן כמוה, היא לא לומדת לקח ואני אלמד אותה. אני ממשיכה להתעלל בה, וכמעט כל בית הספר כבר צוחק עליה. אייתן נראה לי התרחק ממני. הגיעה שוב הפסקת האוכל. אני יצאתי עם אלכסה ובן. יום אחרי האירוע שדחפתי אותה היא מביאה אוכל מהבית והיא אוכלת מחוץ לקפיטריה. אייתן לא מופיע יותר בארוחות הצהריים. אני מודעת יופי לזה שהם ביחד אבל אני מקטינה ראש. בזמן האחרון שאני רואה אותו, הוא רק מתחמק ממני. ואני שומעת הרבה רכילויות על זה שאייתו כנראה בוגד בי. אבל אני לא מאמינה לזה. הוא אוהב אותי ואני אותו. המשכתי בשגרת חיי, שכללה בית ספר, חזרה הבייתה עם אלינור, להתאמן בחדר כושר, לעשות בריכות, להתקלח, ולצאת לצייר קצת במרפסת. אני בזמן האחרון מתגעגעת לאייתן. ואני מחליטה להתקשר לאלכסה. ״אלכס״ אמרתי ״מיה! מה קורה?הכל בסדר?״ היא שאלה מודאגת. ידעתי שנכשלתי בניסיון להעמיד פנים בפניה. ״כן רק... בא לך לבוא אליי?״ שאלתי ״חמש דקות אני אצלך״ וככה נגמרה השיחה. אלכסה גרה בשכונה ליד. הבתים קטנים יותר, אבל הם החשבים גדולים ביחס לבתים בעיר. סידרתי את הספא, ועליתי לפתוח את הדלת כי צלצלו. אלכסה ישר נכנסה וחיבקה אותי ״תספרי לי הכל. עכשיו״ ״אייתן לא אותו דבר. נראה לי שהוא בוגד בי.״ אמרתי מתחילה לבכות. ״אויש בובי. הוא לא בוגד בך אין מצב. אני מכירה אותו הוא אוהב אותך.״ היא אמרה ומנחמת אותי בתוך החיבוק. ״לא יודעת״ אמרתי בבכי מתפרץ. היא נאנחה ואמרה ״חכי בובי פה ואני כבר באה.״ היא אמרה לי והיא רצה למטבח ושנייה אחרי חזרה עם קערת גלידה, ושתי כפיות ״חייכתי עם הדמעות ואמרתי ״עכשיו לי יש הפתעה. הכנתי את הספא״ אמרתי והיא התלהבה וישר הלכנו לכיוון הספא. היא ניחמה אותי ואמרה שזה לא נכון. ראינו עוד סרט בקולנוע ואז היא הלכה להביא בגדים ולחזור לישון אצלי. עליתי למעלה והתקשרתי לאייתן. הוא סינן אותי. ניסיתי שוב והוא שוב לא ענה. התייאשתי וניגשתי לפתוח לאלכסה שחזרה. עלינו לחדר וצפינו בסרט קומדיה רומנטית שהעציב אותי יותר. זה סיפר על הילדה החדשה שבאה וגנבה לילדה המקובלת את החבר והם חיו באושר ועושר. בכיתי. וכיביתי את הסרט. הלכנו לישון. אני כמובן לא הפסקתי לחשוב על כמה שאני ילדה מגעילה לאחרים, וכמה שלא מגיע לי כלום. לבסוף נרדמתי בוכה.
״לא תפסיק!!״ ״את תצטרכי ללמוד איך להתנהג! ואני מתכוון להעניש אותך!״ הוא צעק חזרה ומכה אותי עם חגורת מכנסיו. הוא הוריד את מכנסיו והפשיט אותי. קפאתי ״לא... לא!! עזוב אותי!!! מפלצת! עזוב אותי! לא!!!״ צעקתי בוכה בהיסטריה הוא בעט בי בחוזקה בבטן. פלטתי דם מפי. הוא התקרב אליי והפשיט אותי. ״תתרחק ממני! עזוב אותי!״ בכיתי וצרחתי ״תשתקי!״ הוא בעט בי בבית החזה בחוזקה ולא יכולתי לנשום. הוא התקרב אליי. לאחר כשעה הוא כבר גמר בתוכי. ואני בוכה ומתפתלת. הוא המשיך לפגוע בי. הוא פצע אותי ואני המשכתי לצרוח לו להתרחק ממני. לבסוף הוא צרח עליי ״תשתקי כבר!״ וניפץ את בקבוק השתייה על הרצפה ודקר אותי בבטן. לא הצלחתי לנשום כבר ממקודם אז עכשיו כבר ראיתי נקודות שחורות. צרחתי עליו בכוחותיי האחרונים לפני שהתעלפתי ״אני שונאת אותך!״ בכיתי וראיתי שחור. אני לא מאמינה שהמפלצת שגנבה ממני את הבתולים שלי, שפגע בי בצורה קשה כזו, שפצע אותי כמעט למוות... הוא אבא שלי.
התעוררתי שאלכס  מנערת אותי ומבט מודאג על פניה. בכיתי בהיסטריה וחיבקתי אותה חזק. ״שוב אותו חלום?״ היא שאלה מודאגת. הנהנתי ״אוי יפה שלי אני כל כך מצטערת. אני פה. אני כאן עכשיו. אני איתך״ היא ניחמה אותי וישבנו ככה והיא קראה גם לבן. ישבנו בקולנוע וחשבתי. חשבתי על כמה שלא מגיעים לי חברים כאלה. על כמה שלא מגיע לי הבית הזה. על כמה שאני מתנהגת בקור לכולם אפילו לחבר שלי. על זה שאני בכלל מרשה לעצמי להתעלל ככה בטל. על זה שאני פשוט לא ראויה לחיים האלה.
שבועיים לאחר מכן:
אייתן עדיין מרוחק ממני. הוא וטלי נראים לי חשודים. עכשיו השיעור החמישי והחלטתי להבריז ולשבת במדשאות ולחשוב. לפתע ראיתי את אייתן. הוא לא היה לבד. הוא היה עם טל. שמעתי את השיחה ביניהם ״אייתן אני לא יכולה. יש לך חברה ו-״ ״זה כבר לא אותו דבר בינינו. אני אוהב אותך טל ואת יודעת את זה. אני רוצה להיות איתך״ בשלב הזה הדמעות כבר לא עמדו בפניי הסכר ״גם אני אוהבת אותך אייתן. אבל אני לא יכולה לפגוע בה ככה. אני לא יכולה לעשות לה את זה.״ היא אמרה ולשנייה ליבי החסיר פעימה. למרות כל מה שעשיתי לה? למרות שהתעללתי בה? היא דואגת לי? הדמעות יצאו ביותר מהירות עכשיו. ״אז אני אפרד ממנה טל. אני לא יכול ככה יותר.״ הוא אמר ונישק אותה והיא התנתקה ממנו במהירות ״אני גם לא יכולה ככה אייתן אבל אני לא יכולה לפגוע באנשים אחרים. אני מצטערת״ היא אמרה ״כבר אין לך מה להגיד לי אייתן״ אמרתי עכשיו יצאתי מהמחבוא שלי ולא דואגת להסתיר את הדמעות ״מיה...״ אייתן התחיל ״לא זה בסדר באמת. אני מבינה אתכם. בלי שום רגשות אשמה. באמת. אני שמחה בשבילכם.״ אמרתי מנסה לחייך חיוך מאומץ שיהיה כמה שיותר כן. טל החווירה. היא ניסתה לא לפגוע בי ואני מודה לה על כך. ״טל. אני כל כך מצטערת על מה שעשיתי לך באמת.״ אמרתי והיא הנהנה בחיוך קטן חייכתי אליה חזרה והסתכלתי על אייתן שנראה מיוסר. חייכתי לשניהם והלכתי מתייפחת כמה שיותר בשקט. הגעתי הבייתה והתקשרתי לאלכסה היא ענתה ״הלו״ בלחישה כי היא הייתה באמצע שיעור ״אלכסה שנגמר השיעור את באה אליי״ אמרתי אליה ושמעו את הבכי בקולי ״שנייה רגע״ היא לחשה לי ושמעתי אותה צועקת ״המורה אני יכולה לצאת שנייה?״ ״כן״ שמעתי ברקע וגרירת כיסא ״יפה שלי מה קרה? את בסדר?״ היא שאלה מודאגת בטירוף ושמעתי שהיא רצה ללוקר שלה ופותחת את המנעול ״לא... אלכס אני צריכה אותך״ התייפחתי ״רבע שעה אני אצלך״ היא אמרה וניתקה. בינתיים שמתי את התיק ליד המדרגות וישבתי על הספה. שתי דקות אחרי שהתיישבתי, אלכסה נכנסה לבית בלחץ. יש לה מנעול לבית שלי. ״בייבי מה קרה?״ היא שאלה ורצה אליי ואני פרצתי בבכי מחודש ״הוא... הוא... הוא בגד בי... עם טל... ונפרדנו... וביקשתי ממנה סליחה על שהייתי ביץ׳... ועכשיו בטח הם ביחד.... והיא באמת הייתה מצטערת... אבל הוא... לא....״ אמרתי בין התייפחות להתייפחות. ״אוי יפה שלי״ היא אמרה לי וחיבקה אותי נותנת לי לפרוק עליה. ״אל תדאגי בובי שלי אני פה ובן פה. ואת הכי חזקה שאני מכירה אי פעם. את תתגברי על זה יפה שלי. אני פה איתך״ היא אמרה וליטפה לי את השיער. אני מודה לאלוהים על זה שיש לי אותה שאני יכולה לסמוך עליה שהיא תהיה איתי בכל מצב. ״תודה אלכס. זה לא מובן מאליו ואני שמחה שיש לי אותך.״ ״שטויות אהובתי בשביל מה אני פה? את זוכרת את השבועה שלנו?״ היא שאלה. ברור שזכרתי.
פלאשבק
הייתי בבית חולים בקומה. הייתי בקומה חודשיים. בגלל המפלצת הזאת. אלכס הייתה שם בשבילי ותמיד הייתה שם איתי וגם בן. הם החזיקו לי את היד כשישנתי. והם היו בעל תקופת הביקורים שלי. הם אולי לא יודעים אבל כשהייתי בקומה יכולתי להרגיש ולשמוע את הכל. כשהתעוררתי, שניהם היו שם. היינו אז רק בני שלוש עשרה. ואני... כבר לא הייתי בתולה. הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות. אלכסה ובן חיבקו אותי ואמרו שהם שם לתמוך בי. סיפרתי להם את כל הסיפור. והם היו בהלם. הם לא עזבו אותי. אז נשבענו שלושתנו אחד לשנייה שאנחנו תמיד, אבל תמיד, נהיה שם אחד בשביל השנייה.
סוף פלאשבק
״ברור שאני זוכרת״ אמרתי עוד בוכה. היא חייכה חיוך עצוב וישבנו שם מחובקות כשהיא מוחקת לי את הדמעות. ״את רוצה שמתקשר לבן? עכשיו בדיוק נגמר השיעור״ היא אמרה והנהנתי בשקט. היא לא עזבה אותי ושמעתי אותה מדברת ושמעתי את בן מהקו השני. ״היי בייב״ אלכס התחילה ״בייב? איפה את? למה את לא בכיתה?״ שומעים את הדאגה שלו. ״אל תדאג אני בסדר. אני אצל מיה. היא צריכה אותנו עכשיו אתה בא?״ היא שאלה ושמעתי ״חמש דקות אני שם״ וניתוק. אני שמחה שהם איתי. לאחר חמש דקות על השעון הדלת נפתחה ונסגרה בטריקה. שמעתי ריצה קלה ואז הוא התיישב מולנו ונישק את אלכס. ״היי מימי מה קרה?״ הוא שאל מודאג ״אייתן... הוא... הוא בגד בי עם החדשה... ו... והיא... היא לא רצתה לפגוע בי... והיא לא הסכימה... עד שהוא יפרד ממני...ואני שמעתי את כל השיחה.... והתנצלתי... והיא באמת נראתה מצטערת... אבל הוא... היה נראה שהוקל לו.... ו...״ בכיתי שוב והפעם גם בן היה שם בשבילי. ״אויי בייבוש. אני כל כך מצטער״ הוא אמר. ״לא זה בסדר באמת. אני מבינה אותם. בואו נעשה משהו אחר.״ אמרתי קמתי ניגבתי את הדמעות והם הסתכלו עליי בחשד ״אוי נו באמת. עברתי דברים יותר קשים. בואו נאכל גלידה ואז נלך לבריכה״ אמרתי ושניהם הביטו אחד בשנייה ואז בי והתקדמו איתי בשקט לעבר המטבח. אכלנו גלידה והתקדמנו לבריכה. שיחקנו בבריכה ויצאתי להתייבש. הם כל הזמן צחקו איתי אבל עדיין הביטו בי בחשד. יצאנו מהבריכה והתקדמנו לשירותים להתקלח. אני התקלחתי במקלחת שלי, ובן ואלכס התקלחו במקלחת של האורחים. בכיתי. בכיתי במקלחת על הכל. על אייתן. ועל טל. על החיים שלי. והכי כואב, על העבר שלי. הסתכלתי על הצלקת המכוערת שהייתה לי בבטן, ועל הצלקת שהייתה לי מהניתוח של הצלעות שנשברו לי. הוא שבר לי ארבע צלעות. והייתי צריכה ניתוח דחוף כדי לסתום את הדימום הפנימי המסיבי שהיה לי, ולאכות את הצלעות השבורות ולהוציא את השברים של הצלעות שפגעו לי בריאות ובלב. אני לא אסלח לו על זה. בחיים.