זה כיאילו ההתחלה ועוד מאט הכל יתחיל ככה לאט לאט
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~נקודת המבט של אריק~~~~~~~~~~~~~~~~
לפני -897 שנים:
'אוחח'חשבתי לעצמי שהתעוררתי בבוקר בתא הכלא הקטן.
היום זה היום של המשפט שלי.
אפשר לחשוב מה עשיתי-בסך הכל ירדתי לכדור הארץ...
ועשיתי שטויות קטנות עם הכוחות שלי...
"בוא אריק"נשמע קול.
זה היה השומר,קמתי.
הוא נכנס לתא שלי וכבל אותי בשרשראות.
יצאנו מהתא,ועלינו במדרגות אל חדר המשפט.
בית המשפט היה גדול בתפארתו וישב על הכיסא הגדול המלאך הבכיר.
הסתכלתי סביבי,כל המלאכים שהיו באולם היו לבושים לבן.
המלאכים הבחירים היו עם הכנפיים פתוחות.
כנפיים לבנות ענקיות.
המלאך הבכיר ביותר ישב בכיסא גבוה מאוד,לא יכולתי לראות אותו כמעט.
''בשם מועצת המלאכים אתה מגורש בשל פשעיך לאנושות''אמר המלאך השופט.
"אתה תרד לכדור הארץ ותבלה את חייך שם בלי דרך לחזור"המשיך במלאך.
"לא!"לא יכולתי לעצור את הצעקה שלי.
"אתה לא יכול לעשות את זה"צעקתי,ממשיך.
"אני כן!ועל פשעיך תענש!"צעק גם המלאך הבכיר.
הוא קם מכסאו,היה לו זקן לבן ועל כנפיו הלבנות הגדולות היו עיטורים מזהב.
"אני יעשה הכל! אני לא יכול להישאר בכדור הארץ לנצח!"אמרתי.
''אני יעשה הכל!"הוספתי בהדגשה.
"אנחנו נדון אל כך אבל אתה בנתיים תגורש''המשיך המלאך הבכיר.
אחד מהמלאכים הבכירים למזלי היה חבר קרוב,גבריאל.
גבריאל קם.
"המלאך הבכיר,בבקשה בוא נפחית בעונשו הוא לא עשה כלום חוץ מלהשתעשע"אמר גבריאל.
"גבריאל-"ענה המלאך הבכיר,גבריאל עצר אותו.
"מה זה כבר כמה שטויות קטנות? כולנו היינו ילדים פעם,והשתעשנו אף אחד לא נענש מזה"אמר גבריאל.
שאר המלאכים הנהנו להסכמה.
"שטויות קטנות?"שאל המלאך הבכיר.
הוא הוציא קלף.
"גניבת כסף מאנשים,חירחור מלחמת אימפריות"אמר המלאך הבכיר.
'אההה רשימת האישומים שלי.....'חשבתי לעצמי.
גבריאל נתן בי מבט זועם.
"אבל החזרתי את הדברים בסוף!"אמרתי.
"כן...."אמר המלאך הבכיר מלטף את הזקן שלו.
"זה מראה שהבין את טעותו אז למה שלא נקל בעונשו?"שאל גבריאל.
"בסדר"ענה המלאך הבכיר.
"אתה תגורש לארץ אבל"אמר המלאך הבכיר.
"תוכל לשמור על כנפיך,ולשמור את כוחותיך"אמר המלאך הבכיר.
זאת הייתה הקלה.
המלאכים עצמם ניחנים בהרבה כישרונות.
חוץ מיופים העל טבעי,יש את הכנפיים המביאות תעופה,את כוחות השכנוע,השתלטות קוראים לזה יותר.
יש את היכולת לקרוא מחשבות,ויש גם טלפתיה -לתת למישהו את היכולת להקשיב למה שאתה אומר לו בראש.
יש את היכולת של חוזק על טבעי,
הכנפיים שומרות עלינו הם מגנות עלינו מהכל הם חזקות באופן על טבעי.
הם רכות ונראות מושלמות אך במצבי סכנה אן שאני מחליט הם הופכות להיות חדות ויכולות להרוג או לפצוע.
וגם תמיד מתפתחות עוד יכולות בעתיד.
וכמובן חיי נצח.
"האם אני אוכל לחזור לגן עדן מתישהו?"שאלתי לבסוף.
מקבל את החלטת הגירוש.
"שתוכל אתה תדע"אמר המלאך הבכיר.
"מתי אני אגורש?"שאלתי נאנח.
"כבר עכשיו''אמר המלאך הבכיר.
"אפשר רק כמה דקות להיפרד?"שאלתי.
"יש לך 3 דקות"אמר המלאך הבכיר.
לא באמת היה לי ממי להיפרד.
כל המלאכים נוצרו על ידי הבורא.
רובינו לא מזדקנים אבל יש כאילו שמוותרים על חיי הנצח.
הם נשארים מלאכים אך הם פשוט מזדקנים.
אבל כמו כל המלאכים אין לי באמת משפחה אין לי ממי להיפרד.
למרות שבגן עדן הרגשתי שיש לי משפחה
גבריאל ירד מהדוכן של המלאכים הבחירים וניגש אלי.
"אני אסדר את זה אתה תחזור לגן עדן"אמר גבריאל.
"מתישהו"הוסיף.
"אתה מבטיח?"שאלתי כמו ילד קטן.
"מבטיח"אמר גבריאל מחייך.
התחבקנו.
גבריאל הוא כמו אח שלי.
הוא טיפל בי תמיד הוא היה מהמלאכים הראשונים,והוא תמיד היה לצידי.
והכי חשוב,הוא אף פעם לא הבטיח הבטחה שלא יקיים.
"אני מאמין לך"אמרתי מחייך.
"ואני אבוא לבקר גם בכדור הארץ"אמר גבריאל.
"הכל יהיה בסדר"אמר גבריאל מנסה לעודד אותי.
"נגמר הזמן"אמר המלאך הבכיר.
"אני מוכן"אמרתי.
ונפלתי.
פתחתי את הכנפיים שלי.הרגשתי שהם עולות באש.
זה לא כמו הירידה לכדור הארץ.
זה הרגיש שונה לחלוטין.
הרגשתי שאני עולה באש.
הסתכלתי על הכנפיים שלי,הם הפכו להיות שחורות.
אחרי מה שהרגיש כנצח ירדתי לכדור הארץ במכה.
מכה חזקה.
נחתתי בתוך מדבר.
הרגשתי שהגוף שלי מתפרק.
הבגדים שלי חצי נשרפו,החולצה הלבנה שלי הייתה חצי קרועה והמכנס כיסה רק רגל אחת.
הכנפיים שלי.
הסתכלתי עליהם שוב.
תלשתי נוצה אחת.
הרגשתי כאב קטן אבל התעלמתי ממנו.
ניסיתי לנקות אותה,אולי היא פשוט נשרפה קצת.
אבל לא הנוצות שלי שחורות.
עזבתי את הנוצה על החול.
הכנפיים הלבנות שלי נעלמו במקומם יש לי כנפיים שחורות.
בעטתי בחול
"אההההההההאהאהאהאהאהההההאהאהאה"צעקתי למדבר.
'למה הייתי חייב לעשות את זה למה?!'חשבתי לעצמי.
ניפנפתי קצת בכנפיים שלי והתחלתי לעוף.
חיפשתי עיר,משהו,מקום שאוכל לשתות,לאכול.
עפתי למשך שעה בערך התחלתי לרגיש את השמש על העור שלי.
מרחוק התחלתי לראות עיר,ואז ראיתי אותה.
ראיתי עיר.
את רומא,רומא הענקית והאדירה.
התחלתי לעוף מהר יותר נמוך יותר אבל אז ראיתי בן אדם.
על החול.
חצי מעולף.
ירדתי לאדמה.
היה בן אדם.
חצי מעולף על החול.
רצתי אליו.
"וואו אתה בסדר?"שאלתי.
"תעזור לי"הוא אמר והתעלף.
פתחתי את הכנפיים שלי, הרמתי אותו.
והתעופפתי לרומא במהירות.
בערך בשלוש דקות לפני שערי העיר ירדתי לריצפה וסגרתי את הכנפיים
האדם היה עדיין על הידיים שלי.
הוא היה כבד יחסית אבל בזכות הכוחות שלי הוא לא היה מספיק כבד בשביל שיכאב לי מרוב כובד.
הלכתי על העיר.
"עזרה!!"צעקתי.
היו שומרים על השער.
הם צעקו משהו ופתחו את שערי העיר.
נכנסתי בשערים.
באו שומרים ולקחו את הבן אדם. וכיוונו אלי רובים.
''וואו וואו וואו בואו נוריד את הרובים"אמרתי.
"מה עשית לנסיך?"שאל אחד השומרים
"לא עשיתי לו כלום!"צעקתי.
"בואו ניקח אותו למלך"אמר שומר אחר.
הם שמו עלי שרשראות.
'משרשראות לשרשראות ממש...' חשבתי לעצמי
לקחו אותי בשרשראות על המלך שיחליט מה לעשות איתי.
הגענו על הארמון שהיה עצום בגודלו. המלך ישב על הכיסא הגדול.
הכסא היה מצופה זהב והמלך ישב עם כתר מזהב והסתכל אלי.
לידו עמד איש,כנראה יועץ או משהו.
"שמך"אמר המלך באופן מאיים.
