Titanic - Larry Stylinson

•פרק 5•

~נקודת מבט לואי~
כשהארי ונייל יצאו מהחדר נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיני.
״לואי..״ שמעתי את זאין מנסה להעיר אותי, כנראה שנרדמתי.
״לואי קום כבר!״ הוא ניער אותי ולא רציתי לקום.
לפתע הרגשתי כמות של מים נופלים עלי וקמתי במהירות, הרגשתי את הראש שלי נדפק במיטה שמעלי. פאק זה כואב.
״סוף סוף קמת!״ זאין אמר ושמתי את היד שלי על הראש, ״דפקתי את הראש בגללך״ זאין צחק וגילגלתי אליו את עיני, לא היה לי כח לריב איתו אז קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המקלחת, הורדתי בגדים ונכנסתי מתחת למים.
״לואיי!! אתה כבר כמעט שעה במקלחת! ייאלה גם אנחנו רוצים להתקלח! צריך ללכת לארוחת ערב עוד שעה וחצי!״ ליאם תמיד מתעצבן עלי שאני מתקלח כלכך הרבה זמן הוא אומר שאני יותר גרוע מאחות של זאין.
״אני יוצא!!״ צעקתי בחזרה ויצאתי מהמים, התנגבתי ובאתי להתלבש, אוי פאק! הבגדים שלי על המיטה!!  ״ליאם תביא לי את הבגדים שעל המיטה שלי!״ צעקתי לליאם וחיכיתי ליד הדלת, הוא פתח את הדלת והביא לי את הבגדים, שמתי על עצמי את המכנס השחור הצמוד שלי, וחולצה טיי שרט לבנה.
יצאתי מהמקלחת וסידרתי את השיער, לא ייבשתי אותו אני אוהב שהוא רטוב, בזמן שהתארגנתי חשבתי על מה שהיה עם הארי, אני חייב ללכת לדבר איתו, אחרי ששמתי בושם ודאורדורנט שמתי נעליי וואנס לבנות.
״אתם יודעים איזה חדר הארי?״ שאלתי את ליאם וזאין בזמן שאני פותח את הדלת של החדר, ליאם הנהן ובא לכיוון שלי ״שם״ הוא הצביע על חדר והלכתי לחדר שהוא הצביע עליו.
החדר ממש לידנו, היה לי אולי 6 צעדים לעשות לחדר של הארי, וזה טוב בשבילי.
דפקתי בדלת ונייל פתח לי, ״היי״ נייל חייך אלי וגם אני אליו.
חיפשתי את הארי בחדר ואז ראיתי אותו עומד מול המראה בלי חולצה, פאק! איזה שרירים יש לו.. עם חולצה זה לא נראה ככה.. וכל הקעקועים האלה עושים אותו יותר סקסי ממה שהוא.
נעמדתי מאחוריו ולקח לו כמה שניות כדי לשים לב שאני מאחוריו, הוא נבהל וצחקתי, ״כמה זמן אתה עומד פה?״ הוא הסתובב אלי ועדיין היה בהלם, ״לא הרבה״ אמרתי בחיוך והוא צחק, הוא הלך לארון שלו ושם מעליו חולצה מכופתרת אבל השאיר אותה פתוחה, ״הארי אני הולך לאכול עם ניק ושאר הבנים, תבוא אחרי זה עם לואי אני אשמור מקום״ נייל אמר להארי ויצא מהחדר, התיישבתי על המיטה בזמן שהארי המשיך להתארגן, ״באתי כדי לשאול אותך שאלה״ שברתי את השתיקה והארי הסתכל עלי לשניה והמשיך בשלו, ״אני מקשיב״ הוא אמר ולא ידעתי אם לשאול או לא, ״למה עזרת לי היום?״ שאלתי אותו ומבטו הופנה אלי, הוא בא לכיווני והתיישב לידי, אוח שיסגור את החולצה כבר! הוא לא יודע מה הוא עושה לי! ״להגיד לך את האמת?״ הוא שאל והנהנתי, לא ידעתי מה הוא הולך להגיד אבל ידעתי מה אני רוצה לשמוע, ״אני בעצמי לא יודע.. אף פעם לא אכפת לי מאנשים, לא אכפת לי מה חושבים עלי, לא אכפת לי מה אנשים עושים, אבל.. אני לא יודע להסביר את זה.. זה כאילו, הקול בראש שלי אמר לי ללכת לעזור לך, לשמור עליך״  הייתי בהלם, לא ידעתי מה להגיד, פשוט הסתכלתי עליו ונעצרו לי המילים, רציתי כלכך לנשק אותו, אוח השפתיים האלו.
הורדתי את ראשי והוא הרים לי את הראש עם היד שלו, וליטף את הלחי, אבל הוא מיד הוריד את ידו והלך למראה, לא.. הארי.. תחזור לפה, הוא הסתובב בחדר ולא הבנתי מה יש לו, הלכתי לכיוונו ותפסתי לו את היד. ״הכל בסדר?״ שאלתי והוא הנהן, ״בוא נלך לאכול״ הוא אמר וסגר את החולצה שלו אבל לא עד הסוף.
הגענו לחדר אוכל וראיתי את ליאם, זאין ואלינור יושבים בשולחן, הם סימנו לי לבוא אליהם והלכתי לשבת איתם, הארי התיישב ליד החברים שלו. לא הייתי רעב אז רק ישבתי לידם. ״מה יש איתך ועם הארי?״ אלינור אמרה ואני והבנים לא הבנו מאיפה השאלה הזאת באה ״מה זאת אומרת?״ שאלתי ושתיתי מהמים שמזגתי לי ״אני רואה איך אתם מסתכלים אחד על השני, גם ראיתי מה שהיה בסיפון״ לבי נעצר לשניה, היא ראתה שרציתי לקפוץ? למה היא מתכוונת שהיא אומרת שהיא ראתה מה שהיה בסיפון? ״מה היה בסיפון?״ שאלתי מבולבל או יותר נכון שיחקתי את עצמי מבולבל וראיתי איך ליאם וזאין עם אותו מבט כמו שלי. ״רצתי אחריך כי ברחת והגעתי בדיוק בזמן וראיתי איך הייתם קרובים כלכך שעוד שניה קפצת עליו בנשיקה! אבל נער בלונדיני קרא להארי הזה והלכתם איתו! מזל הוא בא בדיוק בזמן, זה מה שחסר לי שיראו אותך עם גבר עכשיו״ התעצבנתי והרגשתי את הדמעות חונקות אותי, לא רציתי לצעוק עליה כי היינו בחדר אוכל, וכולם היו מסתכלים. וגם בגלל שהרגשתי שאם אני אומר עוד מילה אחת אני לא יצליח לתפוס עוד את הדמעות. ״אני הולך לחדר״ מיהרתי להגיד ובאתי לקום אבל אלינור תפסה לי את היד ״לא אתה לא, אנחנו נדבר על זה עכשיו!״ היא אמרה ולא שיחררה את היד שלה ממני, ליאם וזאין מכירים אותי טוב והבינו שהדמעות שלי עוד שניה יוצאות, ״תעזבי אותו אלינור! לא מספיק שאת פוגעת בו כל היום ואומרת לו שהוא לא יכול להיות עם בנים או שהוא צריך להתנהג בכבוד, גם לבכות בשקט את לא רוצה לתת לו?! את לא חושבת שלפעמים את מגזימה?! את לא חושבת שהמילים שפוגעות בו פוגעות גם בי? וגם בזאין!! שלושתינו מאותו צד! תפסיקי עם זה!״ ליאם צעק על אלינור והביא מכה על השולחן, זאין קם מהשולחן וכך גם ליאם הם באו לכיווני חיבקו אותי והלכו איתי מחוץ לחדר אוכל, משאירים את אלינור המומה.
•••••••••••••••••••••••
~לפרק 6 צריך~
•10 הצבעות
•7 תגובות