I can't read him

חלק 36

נקודת מבט ג'ייק:

השיעור נגמר וחכתי שאדיסון תצא מהכיתה. עמדתי ליד הדלת וברגע שהיא יצאה היא הלכה מהר והלכתי צמוד עליה, רואה שהיא מנסה להתחמק ממני. "מה אתה רוצה?" היא אמרה בעצבים והמשיכה ללכת מהר. ארתור כנראה סיפר לה שזה אני שכמעט אנסתי אותה. "בואי רגע" אמרתי משכתי ביד ופתחתי את הדלת של השרת ונכנסנו פנמה לתוך חדר של מטר על מטר חשוך ומלא בדברים. "אוץ" אדיסון אמר ששמעתי חפץ נופל על הרצפה. צחקתי. "מה אתה רוצה" היא אמרה מחכה לתשובה ומנסה להישען על הקיר שמאחוריה.שתקתי, מה יש לי להגיד לה "למה את איתו?" שאלתי הלחץ. "לא עינייך" היא ענתה. "טוב אז מה קורה עם הקרב הסופי" אמרתי וחייכתי חיוך מנצח בדיוק שהיא מוצאת את המתג של האור ואני רואה את פניה. "מתאמנים" היא ענתה. "ברבים?" שאלתי. "כן אני וארתור " אמרה ושלבה את ידיה. "אני לא מבין מה יש בו שאין בי" ששאלתי אותה מתקרב עליה שאני מרגיש את נשמותי המהירות מהלחץ ומהחום בחדר הזה ואני יודע היא קלסטרופית."למה אתה חושב הצימדו לי מגן?" אמרה את המילה אחרת בזלזול. "לא יודע" אמרתי נאנח. "כי מישהו פה לא עוזר לי" היא אמרה כיאלו זה מובן מעליו. למה שאני ינסה לעזור לה בכלל שתקח לי את המורשת? שתקח לי העתיד? שתקח לי את הדבר היחיד הטוב שאני יכול לעשות בעולם הזה?. "אדיסון" אמרתי בנחמדות. "יש לנו דו קרב את מבינה שאת אומרת רק אחד ינצח למה שאני יעזור לך אם לא אצא לי מזה שום דבר" עניתי בזלזול. היא הרכינה את ראשה תוהה במחשבות "אני יודע מי את" נאנחתי ודיברתי בטון רגיל. "את לא צריכה את כול הבלגן הזה יש לך מקום יותר טוב בחיים להגיע". "יותר טוב?" היא שאלה. הייתה שתיקה צורמת בחדר אני מנסה לחשוב מה הדבר הבא שאני יכול להגיד לה. "את רוצה ילדים?" שאלתי אני יודע שזה נקודה רגישה אצלה. "מה זה קשור?" היא ענתה מחצינה את תשובתה. "את חושבת שאת לא תצטרכי להוליד יורש למועצה?" היא הסכלה עלי כיאלו ירדתי מהשמיים. "לא חשבתי על זה" היא התגוננה. "תחשבי טוב טוב"- צלצול קטע את משפטי. "למה את חושבת שהמועצה הדביקה אותך לארתור וכריסטאן בה להזהיר אותך?" אמרתי והיא פנתה לכיוון היציאה של החדר לכיתה. אני מקווה שזה יעבוד עליה אני לא מאבד את העתיד שלי בגלל איזה ילדה שהחלטו שהיא יותר טובה ממני והדיבקו לה לתחת איזה דוגמן על כזה שמזכיר את סבא רבה שלי והוא גלגול כזה שאמור לעשות שיחזור היסטורי במקום לעשות תיקון לבן שלו.

נקודת מבט של אדיסון:

יצאתי מהחדר לאחר המשפט האחרון למחשבה שגייק אמר. אני לא בטוחה מה הוא רוצה כול כך ומזה יעזור לו אם הוא ישקר. התפקיד הזה שלו הוא מתאים לו לא לי אני הבנאדם שהכי שונה ממנהיג שקיים בעולם הזה. גם מה יצא לי מזה שאני יצטרך בסוף להקדיש את כול החיים שלי לדבר הזה ולא למה שאני באמת רוצה לעשות אבל יש לי את המחוייבות כלפי זה לא נראלי שאפשר לפרוש.
אולי באמת כדאי לדבר עם אמא שלו? היא תעזור לי היא תמיד ראתה אותי כבת שנייה שלה.
היום נגמר בשקט נסתי להתרחק מארתור מכולם חפשתי תשקט.
ירדתי מהאופנוע לבית שלו דופקת בדלת החומה הגדולה מחכה לתשובה. והידית הכסופה זזה ויצאה ממנה אישה בלונדנית עם גינס צמוד וחולצה סגולה שפנייה מחוייכות. "היי אדיסון" היא באה לחבק אותי אך נרתעתי והיא בכול מקרה חיבקה אותי. "קרה משהו" אמא של גייק הוסיפה. היא לא עובדת בשעות האלה אבא של גייק מספיק טחון כדי שהיא לא תצטרך לעבוד. "סתם מחשבות" אמרתי לה. אני ממש אוהבת אותה בניגוד עלי אמא של גייק תמיד הייתה בבית אפילו שגייק יודע שאמא שלו לא סובלת אותו. ואצלי גיימס תמיד היה שם וההורים לא ממש. "גיל ההתבגרות" היא אמרה נאנחת. וישבנו על הספות בסלון. "לא" אמרתי מנסה להתחמק מהשיחה הזאת. מה את מטורפת אישה!.
"מועצה?" שאלה.
"כן"
"מה הפעם? " שאלה. לא ידעתי אם לספר על כרסיטאן כי אני לא בטוחה שזה יעזור לי.
"אפשר לפרוש" עניתי בישירות.
"למה?" אישה לא יכלת לענות כן או לא?
"אני רוצה את החיים שלי שאני רוצה" עניתי והיא פתחה עיניים והתקרבה עלי.
"אלו החיים שלך" היא ענתה. פריקי.
"אני לא בחרתי אותם" עניתי לה בזלזול.
"מה כול כך רע בחיים האלה" היא ענתה. פנייה נהפכו לאדומות מעצבים. "זה לא החיים שאני רוצה" עניתי. פה אני מבינה שהשיחה איתה והיחסים נגמרו. "אז כן מה החיים שגברת אדיסון רוצה" היא שאלה בזלזול. "גברת אדיסון לא רוצה להיות כלי למשחק" עניתי לה יצאתי מהדלת וטרקתי אותה. אלוהים מה כבר יכול לקרות היום???
הלכתי הבייתה והמכוניות של ההורים שלי היו שם? קרה משהו? הם מתגרשים?טוב שנזכרו... אני הולכת לדלת הראשית מלאת מחשבות שבפניי נגלה הנורא מכול.
"אמא אבא!!" אני צועקת בכול הבית. אך אין תשובה מהם.
"אדיסון" גיימס צועק לי. ויורד לכיוון הדלת
"את מי הכנסת להריון? " "את בהריון?" צעקנו ביחד. "לא" צעקתי בנרגעות. "אף אחד" הוא ענה ברוגע. התחיל להיות לי חם. אני צובטת את עצמי כדי לראות שאני לא חולמת. בבקשה שאני חולמת וזה סיוט ואני התעורר עוד שנייה. "גיימס אדיסון" קול נשמע מלעלה וצלצלי נעליים יורדים. "אמא זקנה מדי להכנס להריון" גיימס שאל. והנהנת לחיוב. הוא נשם לרווחה. והזוג המואשר ירד עם תינוקת אפרו אמרקאית במדרגות. "גיימס אני רואה תינוק" אמרתי והתחלתי לנפנף בידי מביטה בעגלת התינוק שהייתה מולי ומתפללת שזה רק חלום אך המציאות מכה בי שוב ושוב!! אלהים מה חטאתי!!!!.
"תכירו זאת מיה" הם קירבו עלינו אותה ורצו לתת לנו אותה בידיים אך אני וגיימס נגעלנו לאור המצב המגעיל שמה יש תינוק בביתנו. "יש לי שיעורים" גיימס אמר מהר והסתלק כלא היה. פחדן! "אדיסון" אמט שלי אמרה. "אבא תחזיק אותי" התעלפתי בידיו ולאחר מכן קמתי ושתתי מים ונשכבתי על הספה. מנסה לחשןב שהכול חלום. עליתי לחדר שלי. ואז בעצבים לחדר של גיימס שהיה בטלפון. עלאק שיעורים...
"הם לא שפויים!!!" אמרתי לו.
"אני יודע" הוא ענה.
"למה הם אימצו תינוקת? לא מספיק לכם שתיים?" שאלתי בעצבים.
"כנראה אנחנו לא טובים מספיק" הוא "אמר. מה יש לו היום.
כוסהומו הלכתי לישון ושאני קמה הכול חלום טוב". הוא הנהנן לשלילה לגרום לי להבין את המציאות ונכנסתי למיטה