ᗪᖇᗩᗯ IT→ Zayn Malik [completed]

ᗪᖇᗩᗯ IT 6.0

היום זאין הגיע שוב,כמו תמיד באותה השעה.
הפעם הוא היה נראה זורח מתמיד.

כמה שרציתי לשאול אותו מדוע הוא כה שמח,
אבל לא יכלתי.

אם רק הייתה דרך להסביר לו שאני לא עונה רק בגלל שאני לא יכולה. לא בגלל שאני לא רוצה.

אבל כנראה שהוא הקדים אותי.

״אנאבל,״ זאין אמר כאשר נכנס לכיתת האמנות.
הסתכלתי עליו בשאלה.
״אני יודע על -״ הוא התחי לומר אבל קטעתי אותו.
הנהנתי והשפלתי את מבטי לרצפה, בטוחה שהוא עומד להתרחק ממני, ואולי אפילו לצחוק עלי.
אבל זאין,כרגיל, הדהים אותי מחדש,כמו בכל פעם.

הוא צעד לעברי,ישב על הכיסא שלידי וליטף את שיערי הארוך.
״ששש. נסיכה,אני כאן, אני לא עומד לעזוב אותך.״ הוא לוחש ואני , אני מופתעת. מרימה את מבטי, ומסתכלת עליו עם עיניי הדומעות.
הוא אוחז בלחיי עם ידו הימנית, ועם ידו השמאלית מנגב את דמעותיי.
״באמת.״ הוא אומר לי בלחש
אני מהנהנת בשקט, עדיין מסתכלת עליו.
הוא מהנהן בחזרה, עדיין מסתכל עלי.
הוא רוכן לעברי. אני מופתעת ונלחצת, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות.
הוא מתכוון לנשק אותי?
או שמתכוון רק ללחוש לי משהו בסוד באוזן?
אני נשארת קפואה, אך כל הפחד והבלבול מתפוגגים ונסחפים בעזרת גל של חום כאשר הוא מנשק את לחיי שנהפכה לאדומה.
הוא חוזר לתנוחת ישיבתו הקודמת, אבל הפעם הוא מחזיק את ידי בידו הגדולה.
אני משפילה את מבטי לרצפה.
הפעם הראשונה שאי פעם מישהו נישק אותי בלחי.
מבלי ששמתי לב דמעה אחת של אושר זלגה מפני.
״את בסדר? הנסיכה שלי בסדר?״ זאין שואל בדאגה ואני מהנהנת.
אני רוצה לומר לו כל כך הרבה דברים, ולשאול אותו כל כך הרבה שאלות.
אבל אני לא יכולה.
אני לגמרי מרגישה כמו אסירה שרוצה לצייר,אך ידיה כבולות באזיקים.
------
אין לי מילים לתאר כמה שאני נהנית לכתוב את הפאנפיק הזה.