together?

בילוי

תקשיבו לשירים עם מעוצר נשימה

נ"ב יהיה בכל פרק שיר🫶🏼

"צ'ארלי!" ניק מחייך כשצ'רלי פותח לו את הדלת. הוא גורר את ניק במעלה המדרגות ואל החדר שלו.

"צ'ארלס, אתה בהחלט רו..." צ'רלי מנשק את ניק, חופן את פניו בידיו ומנתק את דיבורו.
"צה... בהחלט להוט..." ניק התחיל להסמיק .

"התגעגעתי אליך" אמר צ'ארלי וחייך על פניו,

אלוהים, איזה מקסים

ניק לא יכול שלא לגחך, ידיו מוצאות מקום על מותניו של צ'רלי.

"באמת? עבר רק יום, אהוב..."

"יום יותר מדי.."
אמר צ'רלי והוסיף עוד נשיקה על הלחי לניק.

"אתה כל כך חמוד..."
ניק מקרב את צ'רלי אל עצמו, מצחקק. הוא מעיף מבט סביב החדר לפני שהוא מבחין במשהו:

השרוול של צ'ארלי עולה מעט, חושף פרוסה דקה בפרק ידו.

"נו, איך היה היום שלך?" אמר צ'רלי, לא רואה את ניק, מביט בזרועו.

מבטו של ניק מופנה מיד בחזרה אל פניו של צ'רלי בזמן שצ'ארלי מדבר.
"היום שלי היה בסדר, אני מניח. פשוט... מעייף."

מוחו נסחף בחזרה אל החתכים בזרועו של צ'רלי. האם הוא צריך להזכיר אותם?

"בית הספר כל כך קשה, ובכן. בשנה הבאה זה יהיה הרבה יותר קשה, בלעדייך..."
אמר צ'רלי, לא מרוצה לדבר על כך שניק עוזב לאוניברסיטה אבל עדיין דיבר על זה כדי להיות 'חבר תומך'.

ליבו של ניק שוקע. הוא ידע שזה יהיה נושא קשה.
"היי, עדיין לא הלכתי צ'אר. בוא נחצה את גשר ה'לצאת ללכת לאוניברסיטה כשנגיע אליו. פשוט תהנה מהזמן שלנו עכשיו וכאן, כן?"

צ'רלי הנהן, עצוב על מה שהולך לקרות בעוד פחות משבעה חודשים.

ניק יכול לחוש את העצב בקולו של צ'רלי. הוא מושך את צ'רלי קרוב יותר, זרועותיו מתפתלות סביב מותניו של הילד הנמוך יותר.
"אני יודע, קשה לחשוב על זה אבל עדיין יש לנו שישה חודשים. ואני הולך להפוך את 6 החודשים האלה לטובים בחייך, אני מבטיח לך את זה."

צ'ארלי הביט בניק עם אהבה בעיניו לניק,
"אלוהים.. למה יש לי חבר כל כך טוב כמוך."

ליבו של ניק מתחמם מהמילים של צ'רלי, סומק רך מתחיל לכסות את לחייו.

"תפסיק עם זה, אתה תעשה אותי מבויש ושנינו יודעים שזה התפקיד שלך." הוא מתגרה, מקיש באפו של צ'רלי בשובבות

בשלב זה, צ'רלי ידע. הוא היה מאוהב בניק ואם יעזוב אותו. חייו יהיו חסרי טעם בלעדיו.

"ניק.. למה לעזאזל אתה כל כך מושלם. אתה פשוט גורם לי לאהוב אותך עוד יותר." צ'רלי ציחקק, הוא באמת אהב אותו.